1.
עת הרצון היתה קצרה, ודומה שכבר הסתיימה. לרגע אחד נראה היה שמערכת המשפט מתעשתת. שמישהו שם מבין את עומק השבר, ומנסה לעשות את הנדרש על מנת להשיב משהו מהאמון במערכת החוק והצדק.
עוד כתבות בנושא
פסק הדין של בג"ץ מיום ראשון בשבוע שעבר היה מופת של הבנת הסיטואציה החריגה. אכן, החשודה המרכזית בפרשת ההדלפה והטיוח היא הפצ"רית היוצאת, יפעת תומר ירושלמי, אך היא הצליחה לסחוב איתה לתוך הקלחת את כל בכירי המערכת, ובראשם היועמ"שית ופרקליט המדינה.
אלו, בעיוורון אופייני, החליטו בשלבים המוקדמים להעניק לה גיבוי רחב בלי לחקור ובלי לשאול שאלות, תוך שהם תוקפים את כל מי שהעז להעלות ספקות בנוגע ליושרת המערכת בראשה היא עומדת, וכך מצאו את עצמם עמוק בתוך הקלחת. בסיטואציה החריגה שבה הם עשויים להידרש לתת תשוהות לשאלות קשות, ולהסביר כיצד נתנו יד, גם אם רק במחדל, לטיוח חקירה פלילית.
הכי מעניין
הפצ"רית לשעבר יפעת תומר־ירושלמי בבית המשפט העליון | צילום: אורן בן־חקון
2.
הבעיה היא שהתפוצצות הפרשה לא פקחה את עיני כולם. ואולי היו כאלו שלרגע נפקחו עיניהם, אך תוך זמן קצר שבו ללקות בעיוורון מסמא. וכך קרה שעל אף פסיקת בג"ץ על הוצאת הפיקוח על חקירת פרשת ההדלפה והטיוח מידי היועמ"שית ובכירי הפרקליטות, הצליחה המערכת לסכל את כל הניסיונות להעביר את הפיקוח לגורם אפקטיבי אחר.
הניסיון למנות מלווה לחקירה מבין שופטי המחוזי המכהנים נבלם על ידי הנהלת בתי המשפט, בכירים אחרים קיבלו איתותים נחרצים והבהירו שלא יכניסו את ידם לקלחת, ואת מינויו של השופט בדימוס בן חמו בלם השופט יצחק עמית בצווים ארעיים. תחילה באופן מפוקפק מאוד מבחינה חוקית ובהמשך באופן נכון יותר מבחינה משפטית, אך בעייתי מאוד כאשר מביטים על נראותו הציבורית.
קשה שלא לקבל את הרושם שהמערכת לא באמת מעוניינת בפיקוח של ממש על החקירה. מישהו בצמרת רוצה מאוד שגם השלב הנוכחי יטויח, ממש כמו השלב הקודם. מישהו מפחד ממה שיתגלה אם גורם חיצוני למערכת יורשה לעיין בחומרים, לקבל דיווחים, לשאול שאלות קשות וגם לקבל תשובות. מישהו חושש אולי שעוד בכירים, ברמות הגבוהות ביותר, עלולים להימצא כמעורבים באירוע הפלילי ברמה כזו או אחרת, ופיקוח חיצוני עשוי לא לאפשר טיוח של ממצאים כאלו.
השופט יצחק עמית בדיון בביהמ"ש העליון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
3.
חשוב להדגיש שנכון לרגע זה היועמ"שית ופרקליט המדינה אינם חשודים בדבר. אך אם המערכת מעוניינת בכך שניתן יהיה לתת אמון במסקנות החקירה, חובה לאפשר באמת פיקוח אפקטיבי על התנהלותה. השבת סמכות הפיקוח לפרקליטות תחסל את שאריות האמון שעוד ניתן היה לתת אולי במסקנות החקירה כאשר אלו תתפרסמנה.
דווקא על מנת שניתן יהיה לנקות באמת את היועמ"שית ובכירי הפרקליטות מכל חשד, קריטי לוודא שמי שמפקח על החקירה הוא אדם שאיננו חייב להם דבר וחצי דבר. מהלכיו של השופט עמית, שריח חריף של בישול הרכבים לצורך הגעה לתוצאות מאוד מסוימות אופף אותם, מעלים את התחושה שאת כבודו פשוט לא מעניין אמון הציבור במערכת. הוא יעשה הכל על מנת לצופף שורות, וישים פס ארוך על הציבור. ההגנה על "מבצר" הייעוץ המשפטי חשובה לו הרבה יותר, כך מתברר, מאשר הבטחת טוהר ההליך הפלילי.
קו ישיר עובר בין דרך ההתנהלות שלו בפרשת חריגות הבנייה בביתו ובין החיפוי על היועצת המשפטית לממשלה. קו שעיקרו צפצוף ארוך ומתמשך על הציבור שנדרש לסור למשמעתה של המערכת שבראשה הוא עומד. עמית יכול להמשיך בדרך הזו, הכוח גם כיום עודנו בידיו, אך לא לעולם חוסן. כאשר המבצר ייפול - ובסוף הוא ייפול - הוא יסחוף יחד איתו אל התהום את כל מי שלא הבינו בזמן שבלי אמון מהציבור, כל הכוח המדומה הזה שבו המערכת מחזיקה לא שווה דבר.
עוד כתבות בנושא
