הליגה נגד השמצה מותקפת בימים אלה על ידי הניו־יורק טיימס, רשת MSNBC, ארגונים יהודיים שמאליים והמועצה האמריקנית־אסלאמית ליחסים – גוף הידוע בעמדותיו האנטישמיות – בטענה שהיא מפלה מוסלמים ומתייחסת שלא בצדק לראש העיר הנבחר של ניו־יורק, זוהרן ממדאני. משמעות הדבר היא למי שמייחל לכך שהארגון יחזור למטרתו המקורית – הגנה על העם היהודי – ויוותר על עשור של סטייה אל עבר הפוליטיקה ה״ווקית״, יש אולי סיבה לתקווה.
לאחר שנים שבהן הליגה נגד השמצה נראה לא רק חסר תועלת במאבק באנטישמיות אלא גם מזוהה עם מי שמכשירים את התפשטותה בשמאל, הארגון מתחיל לגלות סימנים של חזרה לעצמו. כמו רבים מהיהודים הליברלים, גם ראשי הליגה נגד השמצה הופתעו לחלוטין מהזעזוע שאחז בארצות־הברית לאחר מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023. גל האנטישמיות שהתפרץ אז ברחובות הערים ובקמפוסים היה ברור מדי וחריף מדי מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנו.
ניו יורק טיימס | צילום: שאטרסטוק
"המוניטור לממדאני"
בחירתו של ממדאני – שיש לו עבר של התבטאויות ופעולות אנטישמיות – לראשות העיר בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם, מציבה את הליגה נגד השמצה בצומת דרכים. אם היא רוצה להמשיך להיות גוף שתפקידו להגן על יהודים מפני שנאה, עליה להתעמת עם ממדאני. מחשש שינצל את מעמדו בעירייה כדי לקדם חרמות או יוזמות עוינות לישראל, הקים הארגון אתר בשם “Mamdani Monitor” וקו פניות מיוחד, במטרה לספק ליהודי העיר כלים להתמודדות עם תופעות של הסתה או אפליה.
הכי מעניין
צילום: AFP
המהלך הזה הכניס את הארגון למוקד התקפות מצד השמאל. במועצה האמריקנית־אסלאמית ליחסים ובארגונים יהודיים שמאליים, המייצגים את המיעוט מבין מצביעי ניו־יורק שתמכו בממדאני, טוענים כי מדובר באיסלאמופוביה.
ההאשמות הללו מדגישות נקודה חשובה: כמעט כל מה שמוגדר כיום “איסלאמופוביה” הוא לא יותר מביקורת על אנטישמיות מוסלמית. אותם מבקרים גם טוענים שהליגה נגד השמצה אינה נוקשה באותה מידה כלפי ממשל טראמפ כפי שהיא כלפי ממדאני – טענה שנשמעת מגוחכת בהתחשב בכך שהארגון בילה את העשור האחרון במאבק אובססיבי נגד טראמפ והימין.
עוד כתבות בנושא
מציאות מתפכחת
כעת השאלה היא האם הליגה נגד השמצה הצליחה לפקוח עיניים כדי להתמיד לא רק בביקורת על ממדאני, אלא גם בהכרה בכך שהאנטישמיות בשמאל הפכה לנורמטיבית, והמפלגה הדמוקרטית הולכת ונשלטת בידי בסיס פרוגרסיבי אנטי־ישראלי. זו משימה קשה במיוחד עבור ארגון שהתנכר לימין כמעט לחלוטין.
אמנם קיימת אנטישמיות גם בימין, אך רוב השמרנים בארה״ב נחשבים לידידותיים לישראל וליהודים. בשמאל – המצב שונה לחלוטין. הדבר בלט במיוחד לאחר רציחתו של הפעיל הימני צ׳רלי קירק, אז נחשף כי באתר הליגה נגד השמצה הוגדרה תנועתו Turning Point USA כ“קבוצת שנאה קיצונית”, בעוד שבעמוד אחר נכתב כי “אנטיפה אינה אלימה בדרך כלל”. בעקבות הזעם הציבורי הוסרו שני הדפים, וה־FBI אף סיים את שיתוף הפעולה שלו עם הארגון.
הנזק היה עמוק: במשך שנים הליגה נגד השמצה הצטרפה למהלכים של ממשל ביידן ושל ענקיות הטכנולוגיה בעמק הסיליקון כדי להגביל את חופש הביטוי של שמרנים ברשת, בשם “מאבק בשנאה”. זה היה צפוי – וגם בלתי נסלח.
ג'ונתן גרינבלט, יו"ר הליגה נגד השמצה | צילום: משרד החוץ הארגנטינאי
מאבק על הנשמה
השאלה שנותרה פתוחה היא האם הארגון מסוגל להציל את שמו ולחזור לבצע את המשימה שלשמה הוקם – להילחם באנטישמיות בכל מקום. הליגה נגד השמצה הוא אחד הארגונים היהודיים העשירים בעולם, עם תקציב שנתי של מעל מאה מיליון דולר וסניפים פעילים ברחבי ארה״ב. הוא נוסד בשנת 1915 בעקבות הלינץ’ בלאו פרנק, יהודי שהואשם לשווא ברצח – אך כיום, גם אחרי הקמת “המוניטור לממדאני”, לא ברור אם יש בהנהגה הנוכחית את האומץ למלא את הייעוד ההיסטורי.
מאז פרישתו של אייב פוקסמן, שניהל את הארגון במשך עשרות שנים ונודע כמגן עיקש של ישראל, מונה ג׳ונתן גרינבלט – יוצא ממשלי קלינטון ואובמה. בניגוד לקודמו, גרינבלט נקט קו פוליטי שמאלי מובהק, התנגד פומבית למינוי השופט קאוואנו לבית המשפט העליון מיד לאחר ההכרזה, והכניס לארגון רעיונות רדיקליים כמו תאוריית הגזע הביקורתית ו”אינטרסקציונליות”. כך הפך הליגה נגד השמצה מגוף הגנה יהודי לגוף פוליטי המזוהה עם אג׳נדות ליברליות כלליות.
גרינבלט גם תמך בתנועת “Black Lives Matter” למרות עמדותיה האנטי־ישראליות, ואימץ שיח המציג יהודים כ״לבנים מדכאים״. בכך למעשה תרם לדה־לגיטימציה של הקהילה היהודית עצמה.
עוד כתבות בנושא
משבר אמון
אפילו כשהגל האנטישמי בקמפוסים האמיר, הליגה נגד השמצה כשלה בהבנת השורש – מדיניות ה־DEI (גיוון, שוויון והכלה) – ולא תמכה בניסיונות טראמפ לבטל אותה. מבקריה, כמו ג׳סי ארם מהמכון מנהטן, טוענים כי מיליוני הדולרים שמוזרמים לליגה נגד השמצה בוזבזים על חינוך לשנאה “רכה” ועל הרצאות על סובלנות במקום על חיזוק הזהות היהודית וחינוך אמיץ להגנה עצמית.
כיום, כאשר יהודים נאלצים להסתיר את זהותם בבתי ספר ובאוניברסיטאות כדי לא להיות מוחרמים, הקמפיינים של “אין מקום לשנאה” נראים ריקים מתוכן. מה שנדרש הוא לא עוד קמפיין תקשורתי, אלא פעולה: בניית בריתות אמיתיות עם תומכים, עידוד חינוך יהודי ועמידה תקיפה נגד כל צורה של שנאה – גם כשהיא מגיעה מהשמאל.
ובכל זאת, למרות הכול, תפקידה של הליגה נגד השמצה עוד לא תם. אם תתמיד במדיניות החדשה ותעמוד מול ממדאני ומול כל מי שמפיץ אנטישמיות, יש עוד סיכוי לגאולה. אבל אם שוב תיכנע לביקורת מהשמאל ותסרב לשתף פעולה עם בני ברית אמיתיים בימין – יהיה על הציבור היהודי לשקול לסגור את הברז ולסיים את הפרק ההיסטורי של ארגון שאיבד את דרכו.
עוד כתבות בנושא
