מופעי האימה האנטי־ישראליים - ולעיתים קרובות גם אנטישמיים - של השמאל הקיצוני בארה"ב מאז טבח 7 באוקטובר הדגישו ליהדות התפוצות ולמדינת ישראל את הסכנות הגלומות בהקצנה של השמאל במפה הפוליטית. ההקצנה לא נותרה בשוליים, והיא מתבטאת גם בהצלחותיהם של חברות ה״סקוואד״ האנטי־ישראליות בקונגרס ושל זוהרן ממדאני בניו־יורק.
לצד זאת יש גם הקצנה ניכרת בחוגי הימין האמריקני, והיא מסוכנת לא פחות. כבר דובר רבות על "תיאוריית הפרסה", הגורסת שהקצוות בשמאל ובימין מתחברים בסופו של דבר. נדמה לצערי שכך קורה גם עכשיו – כשהפעם הנושא המלכד הוא אנטישמיות.
כמו ההקצנה בצד השמאלי של המפה, גם זו בצידה הימני מתבססת על פוליטיקת הזהויות שהימין האמריקני כביכול מתנגד לה. ההבדל היחיד הוא שהשמאל הקיצוני מבסס את העמדות האנטי־ישראליות שלו על זהויות ערביות, נדכאות ומוחלשות, והימין הקיצוני מבסס עמדות אנטישמיות של ממש על הזהות הנוצרית הלבנה של חבריו.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
אם אתם מדמיינים הפגנות אנטישמיות קלאסיות של המאה הקודמת, לא הרחקתם לכת. רק ב־2017 העצרת ״לאחד את הימין״ (Unite the Right) גרמה לזעזוע רבתי בכל העולם, כשנושאי לפידים צעדו ברחובות שרלוטסוויל וצרחו ״יהודים לא יחליפו אותנו״. מאז עברו שמונה שנים, ואמירות שפעם נשמעו הזויות מגיעות היום מכיוון אנשי תקשורת שיש להם בסיס צופים גדול.
אחד מהם, טאקר קרלסון, נחשב מקורב מאוד לתנועת MAGA בכלל ולממשל טראמפ בפרט. לפני כמה ימים, בריאיון עם הגזען ניק פואנטס, אמר קרלסון שמוחם של נוצרים ציונים נפגע במחלה נגיפית. לצד זאת, הוא באופן קבוע טוען שמקור התמיכה של ארצות הברית בישראל היא ההשפעה הלא מידתית, בואך שליטה, של היהודים על הפוליטיקה האמריקנית – טענה אנטישמית ידועה, הגורסת שהיהודים שולטים במוקדי הכוח.
האמירה בריאיון עוררה גלים. עצם האירוח של גזען לבן קיצוני כמו פואנטס עורר גינויים רבים, אך גם המחיש את עומק הבעיה. על מי שלא היו שותפים לגינויים נמנתה קרן הריטג', ממכוני המחקר המשפיעים ביותר בארצות הברית עוד מתקופת רונלד רייגן. המכון יצא להגנתו של קרלסון, וכך נתן גושפנקה לאנטישמיות.
קרלסון ופואנטס | צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב
בניגוד לאמירתו של טאקר קרלסון על השליטה היהודית בפוליטיקה האמריקנית, בסיס היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית הוא ערכים ואינטרסים משותפים. אנשים כמוהו חותרים תחת הערכים הללו, וממסגרים את ישראל כישות שהאינטרסים שלה נוגדים את אלה של ארה"ב וערכיה סותרים את הזהות הנוצרית.
הזהות הזאת הופכת בהדרגה לזהותם של רבים במחנה השמרני האמריקני. אם תמשיך ותשתרש, ובוודאי כשיתרחשו חילופי המשמרות במפלגה הרפובליקנית והמחנה הבדלני יותר יתפוס את ההנהגה - המצב יחמיר. האינטרס הבדלני והאינטרס האנטישמי יחברו. הם עלולים להוביל לנתק בין השמרנים האמריקנים לישראל.
המגמה הזאת מסוכנת ביותר לא רק למדינת ישראל, אלא גם ליהודים בארצות הברית. יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שאם זו דמותה העתידית של המפלגה, ליהודים רפובליקנים יהיה קשה מאוד למצוא את מקומם בה. לצערם לא יישארו להם הרבה ברירות, כי גם המפלגה הדמוקרטית מקצינה - וגם בה יתקשו למצוא את עצמם.
חשוב מכך, התופעה הזאת מסוכנת לאוכלוסייה היהודית הכללית בארה"ב, שכבר סובלת מאנטישמיות גוברת. ב־2018 היה זה איש הגזענות הלבנה שנכנס לבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ורצח 11 מתפללים. באווירה הציבורית הנוכחית יש רבים שגאים בזהותם הנוצרית־לבנה, ואשר עלולים להיות מושפעים מהשיח האנטישמי ולהקצין.
טאקר קרלסון בוודאי לא התכוון שאם היהודים שולטים בפוליטיקה צריך להרוג אותם, אבל יש קיצונים מוסתים שעלולים לחשוב שזו המסקנה ההגיונית היחידה.
אופיר דיין היא חוקרת במרכז למדיניות ישראל־סין שבמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)