חמישה דברים על שנאת יהודים שלמדתי באושוויץ

1. באירופה לא יודעים על השואה

כשהגענו לערימת נעלי הילדים, ראש ממשלת בריטניה לשעבר כבר היה מוצף רגשית. "איטס אובר־וולמינג", לחש בוריס ג'ונסון כמעט בלי קול. מחוץ לבלוק 10, שבו ערכו הנאצים ניסויי זוועה אכזריים בנשים, הוא הקשיב להסברים, מזועזע עמוקות. "איטס ג'אסט סיק", הוסיף בשקט, קולו נשנק.

קר ובהיר היה ביום שלישי באתר מחנה המוות אושוויץ־בירקנאו. לצד קבוצות־קבוצות של תלמידי תיכון מישראל ששבו לסייר במקום, ג'ונסון צעד לאט, מלווה במארחיו מאיגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA). שאלות ההבהרה שלו במהלך הסיור המחישו שגם איש בהיר מחשבה שתודעה היסטורית בהחלט לא זרה לו לא מצוי עד הסוף בפרטים. אם כך אצל אחד מבכירי תומכי ישראל בבריטניה בעת הזו, עד כמה יודעים מי שאינם מעוניינים לדעת על הג'נוסייד השיטתי, עצום הממדים, שהתחולל כאן לפני פחות ממאה שנה? התשובה ברורה ומבהילה.

בטקס הזיכרון בתום הסיור בבירקנאו, ג'ונסון מדליק נר נשמה. בנאום קצר הוא מדבר על השנאה העתיקה ששבה ופושה כעת. אומר שכל זה יכול לקרות שוב: "במערב אירופה יהודים מוטרדים בשל לבושם, בתי כנסת מותקפים, אנטישמיות הולכת ומתנרמלת, עוטי כאפייה צועקים ברחובות שישראל צריכה להימחק. אנחנו מקבלים אזהרה נוספת".

2. שנאת יהודים היא עניין לגאווה כאן

ג'ונסון היה אורח הכבוד בכנס בן יומיים שקיים EJA השבוע בקרקוב בפולין. זו הפעם השלישית מאז 7 באוקטובר שהרב מנחם מרגולין ושאר ראשי האיגוד מכנסים פוליטיקאים ומובילי דעה מהיבשת (לפחות את אלו שמסכימים לבוא לכנס כזה) ומתריעים שהמציאות הולכת ומסלימה. השבוע הרטוריקה כבר נטתה כמעט לחוסר תקווה. צמד המילים "תקופה אפלה" שב ונשמע בנאומים על הבמה ובדיונים הפומביים. יהדות אירופה זועקת כבר שנתיים על גל האנטישמיות שמכה ביבשת. עכשיו היא מתלבטת אם הוא אי פעם ישכך.

דיפלומט אירופי אמר לאחרונה בשיחה עם עיתונאים ישראלים, בחיוך זחוח משהו, כי התיאור של אירופה כמקום אבוד, שעתידו קודר בשל ההגירה המוסלמית, הוא מופרז. האמירה עולה במחשבה כשהרב מרגולין אומר על הבמה, בפתח הכנס בבית המלון בקרקוב: "בשנה שעברה אמרנו שזה הזמן הגרוע ביותר ליהודים באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, אבל המצב הולך ומחמיר. כיהודי שנראה כמו יהודי, אני מרגיש זאת מדי יום. השנה אנחנו רואים את הנורמליזציה של השנאה ליהודים. אם פעם האמירה 'אתה אנטישמי' הייתה עלבון, היום אנשים מתגאים בהיותם שונאי יהודים".

בשיחה עם העיתונאים, ג'ונסון אומר בגלוי כי חלק מהתנהלות מנהיגיה הנוכחיים של אירופה נובע משיקולי הקול המוסלמי בקרב מצביעיהם. הם לא רוצים לומר או לעשות מה שיפגע בהם פוליטית. "מנהיגים צריכים לומר בקול שהם רוצים שיהודים יבואו לגור אצלם, כי היהודים מביאים איתם פריחה ושגשוג. מתי לאחרונה שמעתם מנהיג אומר דבר כזה?", הוא תוהה. "במשך עשורים, אסלאמיסטים רדיקלים ניצלו את חופש הביטוי ואת שאר זכויות האדם בחוק הבריטי כדי לקדם אג'נדה שתחסל בדיוק את החירויות הללו. זה פרדוקס עצוב. עלינו להיות קשוחים יותר איתם".

3. האיום על היהודים היה מצחיק בעבר. הוא כבר ממש לא

ביום שני תיאר את המציאות הזו הרב דניאל ווקר, רב בית הכנסת היטון פארק ששניים ממתפלליו נרצחו ביום כיפור בידי מחבל מוסלמי. על במת הכנס הוא סיפר שחודשים ספורים לפני הפיגוע נשלחה הודעה קולית מאיימת אל מכשיר הטלפון שלו, שקראה לו לעזוב את מנצ'סטר. ההודעה הבהירה לו שלא אוהבים שם "טיפוסים כמוהו, שתומכים ברצח עם".

בדמעות הודה כי אז הוא צחק למשמע ההודעה. "היום אני כבר לא צוחק", הוסיף. הוא סיפר שבתו שאלה אותו לאחרונה מתי כבר החיים ישובו להיות כשהיו. יחזרו להיות נורמליים. "אבל הנורמלי שלה - גם הוא לא טוב מספיק. היא הולכת לבית ספר שמוקף גדר גדולה, עם מאבטחים חמושים שעומדים בחוץ. היא אולי רגילה לכך, אבל זו אינה נורמליות", אמר. "התחושה היא שבבריטניה, האנטישמיות היא הגזענות המותרת היחידה". 

4. אפילו בשוודיה האנטישמיות מעולם לא פחתה

ד"ר כריסטר מטסון, מנהל מכון סגרסטד בשבדיה, איש בעל זקן לבן ועיניים מאירות, ניהל לאחרונה מחקר המיועד להמחיש עד כמה מדובר באותה שנאה ישנה ורעה שלעיתים עוד טורחת להתכסות בפנים אחרות. את המחקר הוא ערך בקרב משתתפים בשוודיה, בריטניה וארצות הברית, וחילק בכל מקום את הנשאלים לשתי קבוצות. בראשונה התבקשו המשתתפים לציין עד כמה שבעה היגדים שונים שהוצגו להם נכונים לדעתם לגבי יהודים, ובשנייה עד כמה הם נכונים לגבי "ציונים". בין השאר הם נשאלו האם יהודים, או ציונים, הם רעים במיוחד, האם הם שולטים במדיה, האם הם עיוורים לסבל של אחרים. 

במקרה השוודי – מדינה שנחשבת לבעלת רמות נמוכות של אנטישמיות. כשהמשתתפים נשאלו לגבי יהודים הייתה רמת הזדהות נמוכה מאוד עם ההיגדים. אבל כשאותם משפטים ממש יוחסו לציונים, התשובות השתנו עד לרמה כזו שנדמה שזוהי ממש נורמה חברתית לחשוב כך לגבי "ציונים". "אנטישמיות היא לא רגש. זו תיאוריית קונספירציה שנמצאת כאן לאורך שנים, ובכל פעם משהו מעורר אותה. בכל פעם שאנטישמי רוצה להסביר משהו שהוא לא יכול להסביר, אזי מתוך הבורות שלו, העצלות שלו - היהודי או הציוני תמיד שם, כדי להסביר את מה שלא ניתן להסבר", אומר מטסון. "אם היינו מודדים בעבר אנטישמיות באופן מחקרי עמוק יותר – לא היינו מופתעים מההתפרצות של השנים האחרונות. כי האנטישמיות מעולם לא פחתה. היא תמיד הייתה שם, והרמות שלה תמיד היו גבוהות יותר מאשר במחקר".

5. באמירויות לא מוכנים להעניק את חופש השנאה

באופן מפתיע, או שלא, הפאנל האופטימי ביותר השבוע היה דווקא זה שכלל מוסלמים מהמזרח התיכון. או לפחות את אלו שאמיצים דיים לומר אמיתות נדרשות גם בזירות הקשוחות של הרשתות החברתיות. העיתונאי הבריטי־אמירתי אמג'ד טהא, למשל, הזכיר בדבריו כי במהלך השנתיים מאז 7 באוקטובר, קווי התעופה מאיחוד האמירויות היו פעילים באופן שוטף. "ישראלים שטיסותיהם בוטלו היו יכולים לטוס הביתה דרך האמירויות. השגרירות שלנו בישראל לא נסגרה אפילו ליום. יש היום יותר אנטישמים באירופה, יותר אנשי האחים המוסלמים, מאשר באיחוד האמירויות".

על החשש האירופי מאיסור על התבטאויות כאלו ואחרות הוא אומר ש"אין פה עניין של חופש ביטוי אלא של חופש שנאה". הוא הבהיר כיצד נראית מדיניות של חוסר השלמה עם אנטישמיות: רוצחיו של הרב צבי קוגן, שנחטף ונרצח לפני שנה בדובאי, "נמלטו לטורקיה. הגיעו אליהם, הם הובאו לאיחוד האמירויות ונידונו למוות. כי אנחנו לא סבלניים לאנטישמיות".

בניגוד למדיניות בישראל עד 7 באוקטובר, באמירויות שידוריה של רשת אל־ג'זירה אסורים. היא מוחרמת, "כי אנחנו אומה חכמה. אנחנו יודעים שזה ערוץ של אל־קאעידה, דאעש, חמאס, החות'ים. הערוץ הכי אנטישמי בעולם". בשיחת מסדרון הוא מוסיף שהוא לא מבין את ההתלבטות הציבורית בישראל לגבי עונש מוות לטרוריסטים שרצחו אזרחים: "הם לא יהפכו למרטירים. כך עוצרים טרור".