חיכיתי עד השעה שבע בערב, שעתיים לפני סגירת הקלפיות, כדי להצביע בבחירות לראשות עיריית ניו יורק 2025. שני המועמדים המרכזיים היו: אנדרו קואומו, המושל לשעבר שמגיע משושלת פוליטית רבת עוצמה, שהתפטר בעקבות ממצאי הטרדה מינית, וזוהרן ממדאני, צעיר כריזמטי ופרוגרסיבי שרץ על מצע של נגישות כלכלית ושינוי מבני. ממדאני ניצח את קואומו בניצחון מוחץ, והפך לראש העיר הבא של ניו יורק – שינוי היסטורי.
עוד כתבות בנושא
מנקודת מבט יהודית, הבחירות הללו הורגשו כטעונות במיוחד. מצד אחד קואומו: מוכר, מקושר, מנוסה, אך גם מוכתם בשערורייה ומזוהה לעומק עם הממסד הפוליטי. מהצד שני ממדאני מביא הבטחות נועזות: תחבורה ציבורית חינמית, רפורמות חריפות בתחום הדיור, העצמת מעמד העובדים, וקואליציה שטלטלה את הציפיות, אך גם עורר דאגה בקרב הקהילה היהודית. אף שהוא טוען שאינו אנטי-יהודי, מבקריו מציינים כי הוא דוחה את רעיון ישראל כ"מדינה יהודית" ומזדהה עם תנועות הנתפסות כאנטי-ציוניות ואנטישמיות. עבור יהודים רבים בניו יורק, ההבחנה הזו משמעותית מאוד.
במקביל, ארגונים ומנהיגים יהודיים רבים גינו את ממדאני בפומבי, והזהירו כי הרטוריקה שלו עלולה לסכן את ביטחון הקהילה היהודית ואת מערכת היחסים ארוכת השנים בין הקהילה למנהיגות העירונית. מנגד, הרקורד של קואומו בתחומים כמו מיסוי, דיור ופריבילגיות הופך את מועמדותו לקשה לעיכול עבור מי שמקדמים צדק חברתי וערכים אוניברסליים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ההצבעה של הבוחרים היהודים לא הייתה פשוטה: האם לתת עדיפות לביטחון הקהילה והמשך היחסים עם הממסד או שאולי להעדיף נגישות כלכלית, שינוי מערכתי והבטחה לכיוון חדש עבור כל תושבי העיר, כולל היהודים? האם לבחור במועמד עם עבר מוכתם בהאשמות (קואומו) או בזה שמאתגר את האמונה הציונית הבסיסית שלך (ממדאני)?
אלה אינן בחירות בינאריות. הן מורכבות, שזורות בערכים ובזהות, לא רק במדיניות. בתי יהודים רבים הרגישו את המתח הזה. ביתי חזרה יום אחד מבית הספר ואמרה שהיא מרגישה כמו מנודה בגלל המועמד שאביה בחר להצביע לו. המתח הרגשי הזה ממחיש עד כמה הבחירות הללו היו רגישות ועד כמה הן יצרו פיצול בתוך הקהילה היהודית עצמה.
עוד כתבות בנושא
כעת הבחירות מאחורינו. ממדאני ייכנס לתפקידו, והקהילה היהודית בניו יורק תמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממארג העיר. אנחנו לא הולכים לשום מקום. ראשי ערים באו והלכו. הרגע הזה מזמין אותנו לנשום, להרהר, לחשב מסלול מחדש ואז לשוב לעשייה. עלינו להישאר סביב השולחן, לבנות קואליציות אמיתיות ולשמור על סדר יום יהודי ברור. גם אם אנחנו מרגישים צורך להתכנס פנימה כרגע ולעכל את המציאות החדשה, אין לנו את הפריבילגיה לא לפעול כדי לשמור על צביון יהודי בעיר ועל התדמית של מדינת ישראל, תוך מניעה של תקריות אנטישמיות. עמנו והעיר הזו ראויים למעורבות הזו שלנו.
מלי אנדרון היא סמנכ"לית תכניות במכון M² לחינוך חווייתי. גדלה בארצות הברית ובירושלים. מתגוררת בברוקלין זה עשרים שנה עם בעלה ושני ילדיהם