'הבלוק' הדכאני-רצחני של הגלובוס שכולל ישויות 'מזרחיות' כמו סין, רוסיה ואיראן על שלוחותיה כמו חמאס וחיזבאללה, קיבל אתמול בשורה טובה מבחינתו עם ניצחונו של ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק, העיר היהודית הגדולה בעולם עם כמעט מיליון תושבים יהודים.
עוד כתבות בנושא
בהקשר הזה חשוב לתקן את המיסגור התקשורתי והציבורי שכן ניצחונו של ממדאני אינו רק ניצחון 'האסלאם' במובן הפשטני של המונח. זה לא ניצחון במובן של ההיגיון הדתי וקווי התיחום בין מוסלמים לבין אלה שאינם כאלה. זהו ניצחון במובן של תפיסת העולם שעומדת מאחורי הטקסטים של האיש המבטא קול צלול (מידי) של פוסט קולוניאלי. זהו שיח של מדכאים ומדוכאים שנושב מזה עשורים מכיוון 'מזרח' כלפי המערב כסוג של התחשבנות היסטורית על עשורים של קולוניאליזם ושליטה מערבית ועתה מגיעה נקמתו.
הנקמה הזו לא מתחילה בראש העירייה החדש של ניו יורק, מוסלמי ממוצא אוגנדי. היא החלה עם התנועה של אנשי המזרח למרכזי המערב באירופה. היא באה לידי ביטוי קונקרטי בהתנחלות שלהם באקדמיות החשובות בארה"ב ובאירופה, נמשכה עם תנועת המהגרים הגדולה ממזרח אל לב ערי מערב אירופה ובהשתלטות עשירי המזרח באמצעות ממונם על מרכזים אקדמיים, מוסדות בינלאומיים, ארגוני ספורט ועוד - כולם במערב, והשלב הנוכחי בא לידי ביטוי בכיבוש מעוזי שליטה פוליטיים ומדינתיים במערב.
הכי מעניין
זוהראן ממדאני לאחר ניצחונו בבחירות לראשות עיריית ניו יורק | צילום: EPA/SARAH YENESEL
מבחינה זו ניצחונו של ממדאני - שהגיע באופן מתוחכם באמצעות שילוב שיח המדכאים - מדוכאים שפורט לא רק על נימי נפשו של 'המזרח' תאב הנקם במערב, אלא גם על נימי נפשה החברתית של "אמריקה השנייה", השחורה, הענייה והמתוסכלת לעומת "אמריקה הראשונה" השבעה, עשירה ולבנה - הוא מטריד. הסיבה לכך היא שממדאני כבר אינו מייצג תופעת רחוב או תופעת רשת. הוא כבר תופעה ממסדית וכאשר גורמים מסוגו נאחזים בממסד ולוקחים שליטה על מבנים מדינתיים, הם מקבלים לרשותם צעצוע שיש בו עוצמה ויכולת לתרגם תפיסות עולם מופשטות למהלכים קונקרטיים של כוח.
זו הסיבה שהיהודים באמריקה צריכים להתחיל לדאוג, אבל לא רק הם. גם ישראל צריכה לחשוש מאחר וממדאני שנושא אתו את בשורת נקמת המזרח ושיח המדכאים מדוכאים רואה בציון, כמו גורמים אנטישמיים אחרים, את אותו גורם לבן, עשיר, מדכא ובעיקר גורם קולוניאלי שיש לפרק ולהכחיד אותו ולא בנועם, כי אם ברוח משנתו של פרנץ פאנון, הפילוסוף והפסיכיאטר ממוצא אלג'ירי שהטיף לאלימות כחלק מתהליך שחרור הקולוניות והפך מושא להערצה בחוגי האקדמיה המערבית וחוגים פוסט קולוניאלים.
עוד כתבות בנושא
ישראל, מבחינת ממדאני, היא אבן הפינה של הקולוניאליזם המערבי במזרח התיכון. מכאן גילויי השנאה והעויינות אליה, כשם שהיהודים בארה"ב הם מבחינת אנשי שלומו חלק מתופעת הדיכוי הלבנה והעשירה של הפריפריה האמריקנית. בחירתו של ממדאני היא אם כן שלב מתקדם ורע במיוחד מאד בתהליך ההיסטורי שאת עקבותיו ניתן לראות בבירור מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל" של העצמת 'המזרח' הדכאני-רצחני שמחבר בין ישויות כמו איראן, קטר ודאע"ש (שאגב בירכה על זכיית ממדאני) לבין גורמי הפרוגרס במערב אירופה ובארה"ב.
הדבר הלא פחות מטריד בהתפתחות הזו היא העובדה כי לא רק חלקים גדולים מאירופה כבר נפלו לרגלי 'הבלוק' הזה, אלא כי גם אמריקה נראית אבודה, מאחר והיא מאוימת לא רק מצד שמאל על ידי אנשי הפרוגרס של ממדאני אלא גם מימין. בעוד שמשמאל סוללים החוגים פרוגרסיביים המטורללים של המפלגה הדמוקרטית את דרכם הפוליטית כשהם נישאים על השיח החברתי של דיכוי, גם מימין המצב אינו מעודד. גם אצל הרפובליקנים ישנה תנועת משיכה קיצונית אל מחוזות הבדלנות הסגפנית המטורללת, זו שרואה את אמריקה קודם עד כדי כך שהיא עיוורת לחלוטין למושגי הצדק, המוסר ובעיקר מושגי הטוב והרע.
דונלד טראמפ וג'ו ביידן, | צילום: SAUL LOEB / AFP
במובן זה, הן ביידן והן טראמפ הם ייצוגים מעודנים של הקצוות הפוליטיים והחברתיים באמריקה. ביידן הדמוקרטי אמנם היה מעורב בלחצים כבדים על ישראל להפסקת המלחמה כולל באמברגו של סוגי נשק אבל מצד שני בלם את כניסת איראן וחיזבאללה למערכה בשלב הראשון שלה כאשר ישראל הייתה על הקרשים. טראמפ אמנם התייצב לצד ישראל בנשק, תמיכה בינלאומית ונכונות ללחוץ את חמאס, אבל מצד שני קיפל את ישראל למתווה מדיני שמשרת בעיקר את עושרה של אמריקה ופחות את הצדק הישראלי.
ועם כל זאת, מאחורי שני אותם נשיאים, זה משמאל וזה מימין, זה הדמוקרט וזה הרפובליקני, קיימים כוחות אופל שאין מתקיימת בהם השניות הזו והמורכבות בתווך שבין לבין. מדובר בכוחות שמייצגים גישה חד מימדית ומאד אנטי ישראלית הן מהכיוון הבדלני-אגוצנטרי והן מהכיוון הפרוגרסיבי-דמוקרטי שמוכנים למכור את נשמת העולם על מזבח תפיסות "נאורות" כביכול או על מזבח עושרה ארה"ב.
עוד כתבות בנושא
ישראל אינה נמצאת בתוכניות של אף אחת מן "האמריקות" הללו ושל אף אחד מהקצוות הרעיוניים הללו שמגדירים בעת הנוכחית את ארה"ב חברתית ופוליטית. זה הופך את ישראל, לנציגה היחידה של 'הבלוק' המוסרי העולמי שחותר למימוש עיקרון הצדק, ולבודדה במאבק שלה הן מול 'הבלוק' המזרחי הרצחני במזרח והן במאבק בתוך 'הבלוק' המערבי, זה התועלתני וזה הפרוגרסיבי.
מדובר באתגר עצום וחדש מסוגו שכמוהו לא חוותה המדינה היהודית אף פעם. זו מלחמת הקיום האמיתית שלנו והיא איננה מתבטאת רק במלחמות הנקודתיות והמקומיות שישראל מנהלת במזרח התיכון הקרוב מול חמאס, חיזבאללה ואיראן. זו מלחמת עולמות. מלחמה רעיונית, פילוסופית וגלובאלית על עתיד הסדר העולמי ודמות האנושות, שכמובן יש לה משמעויות מעשיות אדירות.
עוד כתבות בנושא
