מאחורי המספרים והכותרות על "האיום החרדי" מסתתר סיפור אחר. סיפור של ערכים, של קהילה, וגם, של שינוי. מי שמביט על החרדים רק דרך פחד, מחמיץ את אחת הבשורות הכי חשובות לעתיד מדינת ישראל.
בימים האחרונים פורסם במקור ראשון מאמר תחת הכותרת "הברית עם החרדים הפכה לסכנה קיומית לאומית". הוא ודאי עורר בכם דאגה אמיתית לגורלה של מדינת ישראל, וזה לא מאמר חריג. הוא מייצג הלך רוח הולך ומתרחב בציבור הישראלי, של איום, עייפות ואולי אפילו ייאוש. הציבור החרדי נתפס כדמות קולקטיבית אחידה, בלתי ניתנת לשינוי, לא מתחשבת, תלותית. אבל מי שמביט באמת לתוך החברה החרדית רואה בתוכה חלקים אחרים: קהילה עם ערכים – לימוד תורה, חיי קהילה, עזרה הדדית ובעלת חזון פנימי עמוק, שמתהלכת עם תחושת אחריות, אמיתית, על עתיד העם היהודי ותורתו.
החברה החרדית אינה "נטל", היא חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי. היא צמחה כאן לא במקרה. היא לא חיפשה בית להתנחל לתוכו ולהשתמש במשאביו. היא הוקמה מתוך תחושת שליחות ומחויבות לערכים שהעולם המודרני לעיתים מאבד, וזה פוגש את החברה הישראלית בצמתים רגישים ומשמעותיים שלה, שוב ושוב. היא חברה שמעדיפה יציבות על פני גמישות, מסורת על פני חידוש, רוח על פני חומר.
הכי מעניין
הבעיה היא לא בעצם קיומה של קהילה כזו, אלא בפערי התקשורת והאמון בינה לבין שאר החברה. כשחרדים חשים שמנסים "לשנות" אותם בכוח, התגובה האינסטינקטיבית היא הסתגרות. כשחילונים חשים שצד אחד רק "לוקח", הם מתמלאים תסכול. ושני הצדדים צודקים, אבל בפועל כל דיון על חינוך, כלכלה, או כל סוגיה חברתית אחרת שואב את כולנו למלחמת זהויות.
עוד כתבות בנושא
הנטייה להתייחס לחרדים כבעיה היא נוחה פוליטית, אבל היא עיוורת סוציולוגית. במקום לשאול מה מתפרק בחברה הישראלית כולה, אנחנו מעדיפים להצביע על מגזר אחד, להכריז שהוא הבעיה, ולהתעלם מהעובדה שמתרחשים כיום תהליכים מרתקים. הציבור החרדי עובר בשנים האחרונות תהליכים עמוקים ומשמעותיים: יותר גברים עובדים, יותר נשים רוכשות השכלה גבוהה, משתלבות בענפים שונים בכלכלה הישראלית. המשמעות בפועל היא שיותר חרדים משלמים מיסים. קל להגיד ש"החרדים מהווים נטל כבד על שאר הציבור". זה נכון, שההוצאה של משקי בית חרדיים על תשלומי חובה נמוכה יחסית, אבל לאורך השנים היא עלתה בשיעור הגבוה ביותר מבין שאר קבוצות האוכלוסייה.
החברה החרדית היא אחת האוכלוסיות הצעירות בעולם המערבי - כוח עבודה עתידי עצום, מלא באנרגיה, ביצירתיות, ובנכונות ללמוד. טמון בה פוטנציאל צמיחה עצום אם נשכיל לחשוב יחד על הכלים הנכונים המתאימים לכל הצדדים. הצעירים החרדים שמצטרפים לשוק העבודה מביאים איתם משמעת, אמינות, מחויבות ויכולת למידה גבוהה, תכונות שכל מעסיק היה שמח למצוא. החברה החרדית יכולה להיות אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של מדינת ישראל בעשורים הקרובים.
ועדיין, ואולי יחד עם זאת, הביקורת על פערים כלכליים, על גיוס ועל לימודי ליבה לרוב לגיטימית, כי אין ספק שיש דרך ארוכה לעבור עד שהחברה החרדית תהיה חפה מבעיות. אבל שיח שמגדיר ציבור שלם כסכנה לא מקרב פתרונות. מדינת ישראל לא תתחזק באמצעות סימון של מגזר כלשהו כאיום. הכותרת "הברית עם החרדים הפכה לסכנה קיומית" היא לא רק טעות מוסרית, היא טעות אסטרטגית. היא מרחיבה את הקרע שאחר כך כולנו משלמים עליו מחיר. המפתח לחברה ישראלית בריאה הוא לא טשטוש הבדלים, אלא השלמה עם השונות ובניית אמון הדדי. החרדים לא צריכים לוותר על זהותם כדי להיות אזרחים שווים, והציבור הכללי לא צריך לוותר על ציפיות של שותפות ותרומה. שותפות אמיתית איננה אחידות עיוורת, היא נכונות להכיר באחר כשלם, גם כשהוא שונה ממך.
אם נצליח לראות זה את זה לא דרך שיח של שנאה ופחד אלא הבנת הערך של השונה לחיי המשותפים פה, סימון פערים ויצירת גשרים לצמצומם, ובעיקר - הפנמה של שיח של אמון, של סולידריות, של הדדיות. סולידריות. ישראל לא תינצל מהחרדים. היא תינצל איתם.