לחיי השניצל: אני רואה אותך ואוכלת אותך

כרמל וייסמן מאמינה שלא לאכול מן החי רק כי זה חי זו פעולה שיש בה חוסר מודעות באותה מידה שיש בה מודעות, והיא לא בהכרח פעולה כדרך הטבע. היום הבינ"ל ללא בשר - פרויקט מיוחד

כרמל וייסמן | 22/3/2010 9:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בפסח לפני ארבע שנים נסעתי לאנגליה עם יעל (שם בדוי), שהייתה בשלבים הראשוניים להריונה. בהיותה צמחונית שחייתה בעבר בגלסטונברי, ציפיתי מיעל לקחת אותי למסעדות האורגניות והטבעוניות השוות הנפוצות באזור, אך לעובר המתהווה היו תוכניות אחרות. "אני חייבת בשר. עכשיו!" היו המילים הראשונות ששמעתי מדי בוקר, מוקדם מידי בבוקר. ומזל שיש פאבים אנגליים שמגישים חזה עוף לארוחת בוקר, אחרת אני לא רוצה לדמיין בשרה של מי היה נאכל.

כשחזרנו לארץ היא המשיכה לקנות בשר בכמויות, כשהיא נאלצת להסתירו בבושה מחבריה הצמחוניים-הרוחניים. ומה רבה הייתה שמחתה כשהייתי מביאה לה סירים עם קדירת עוף בתפוחי אדמה ובטטות, גם הרבה אחרי שהרך נולד. יעל טובה מאד בלהקשיב לגוף שלה, וכשהגוף שלה התחיל לבקש בשר היא לא היססה לרגע.

פעמים רבות שמעתי מצמחוניים טענות שאכילת בשר היא נגד הטבע ושחיות רבות כל כך הן צמחוניות. אז איך זה שברמה הטבעית, הראשונית ביותר, הגוף האנושי המתהווה - בשונה מעוברו של הפיל הצמחוני למשל - זועק לאנרגיה של הבשר? נראה לי שכדאי לשקול ברצינות את האפשרות שהאדם הוא סוג של חיה אוכלת כל, שבין השאר גם טורפת. בשר.

צילום: Acid Rabbi cc-by
דרך להתחבר לטבע. השניצל, שלב א' צילום: Acid Rabbi cc-by
יש גם נימוק רוחני

הרוחניים אוהבים להתרפק על הידע התרבותי שיש לאוכלוסיות החיות קרוב לטבע, אך בכל מקום שבו אני ביקרתי בעולם העלו על נס את אכילת הבשר. בשנה שאחרי אנגליה, עשיתי ליל סדר צמחוני באתיופיה, בביתו של רופא יהודי-אמריקאי שאימץ ילדים אתיופיים לרוב. הוא סיפר שתושבי המקום לא מצליחים להבין מדוע איש עשיר כמוהו אוכל מבחירה אוכל של עניים, אוכל צמחוני, ותהה אם הם חושבים שהוא מתעמר בילדים שאימץ בגלל שהוא מגדל אותם על תזונה צמחונית.
  
האמת, אני לא כזאת קרניבורית בעצמי. אני לא באמת אוכלת סטייקים, ומגיעה לאכול עוף רק פעם בשבוע בממוצע. אבל אני זוכרת לטובה את התקופה בה החלטתי לאכול לפי סוג הדם שלי, וגיליתי שאני אמורה להיות קרניבורית, שבשר עושה לי טוב. הייתי אוכלת כל יום חזה עוף או שיפודי פרגית ולהפתעתי הרגשתי בריאה, מלאת אנרגיה, שבעה לאורך זמן ואפילו רזיתי. האוכל הצמחוני מאד טעים לי ומועדף עלי מהבחינה הקולינרית, אבל קשה להתכחש לזה שאכילת בשר הייתה הדבר הכי טוב לגוף שלי במבחן הניסיון. מהעובר שרק מתפתח, דרך מרבית אוכלוסיית העולם ועד לתחושת הגוף שלי, דבר אחד ברור לכולם: אנרגיית הבשר מביאה איתה חיוּת וחיוניות שאין לה תחליף.

אכילת בשר היא דרך

להתחבר לטבע ולהיות חלק משרשרת המזון (חד גדיא, חד גדיא...). על פי הקבלה, אכילת בשר של חיה או של דג היא מצווה שמטמיעה בנו את האיכות של החיה, ומסייעת לה, לאותה החיה, להיות מותמרת לגלגול הבא שלה. בספר הזוהר עושים עניין מזה שנשמות צדיקים מתגלגלות בדגים שעיניהם פקוחה כל העת כסמן למודעות גבוהה, ולכן מצווה לאכול את הדגים הללו ולהטמיע את האיכות והמודעות הזו.

אהבתי מאד את הקטע בסרט "אווטאר", שבו בני הנ'אבי מלמדים את ג'ייק, הגיבור האנושי לשעבר, להיות צייד, והוא הורג את הצבי בצורה הומאנית ומהירה ואומר ברכה שלשונה: "תודה לך אח יקר, אני רואה אותך, נשמתך תהיה עכשיו עם איווה (ישות אלוהית אם כל חי בסרט) ואתה תהפוך לחלק מהאנשים". כפי שנשמותינו מקורן באחד הגדול ו/או האחת הגדולה, גם בשרנו זקוק כנראה להיטמעות המשותפת הזו, ואני לא רואה סיבה מוסרית להימנע ממנה. נהפוך הוא, זהו טעם רוחני לאכילת בשר.

הבעיה מתחילה כשאנחנו אוכלים בצורה לא מודעת לכך וללא הוקרה וכבוד לבעל החיים. כלומר כשאנחנו, כחברה, מתעללים בבעלי החיים ומגדלים אותם שלא כדרך הטבע רק לצורכי מאכל.  לכן אני לא מקבלת את הצמחונות כטיעון מוסרי, אבל אני מכבדת אותה מאד כאקט פוליטי.

הכול חי

אני מעריכה אנשים שלא צורכים בשר כאקט מחאה נגד תעשיית הבשר וגידול בעלי החיים, אבל הטיעון של לא לאכול מן החי כי זה חי הוא פתטי ואבסורדי בעיני, כי הכול חי. גם הצמח חי. אנחנו מודעים יותר לסבלן של החיות, כי מנגנוני ההבעה שלהן יותר נגישים לנו לפרשנות בשל דמיונן לסימנים אנושיים, אבל זה שאנחנו לא יודעים לתקשר עם צמח זה לא אומר שאנחנו לא רוצחים אותו כשאנחנו תולשים לו עלה. גם הוא נושם, גם הוא צומח וגם הוא חווה. כל הזמן נעשים ניסויים על האופן שבו צמחים מושפעים מצורת הטיפול בהם וממה שבני אדם אומרים להם: אם הם מטפחים אותם או מקללים אותם, למשל.

לכל דבר יש נשמה ולאכול אותה זה חלק מהייעוד שלה ומהתקשורת שלנו איתה. אם הקריטריון שלנו יהיה לא לאכול דבר חי, גם בנו לא תהיה חיות וחיוניות כי הכול סביבנו חי, ועד מהרה נהפוך לקיצוניים כמו ההודים ההם שהולכים מאד לאט, יחפים ובדרכים עקלקלות, כדי חלילה לא לדרוך על נמלה. פעולת החיים היא פעולה אלימה, צמיחה היא פעולה אלימה, פעולת העיכול בבטן היא פעולה אלימה: בכל רגע בגוף ובכל צעד שלנו, כולל מאות פעולות מיקרוסקופיות פנימיות וחיצוניות של מוות ולידה. אז לא לאכול מן החי רק כי זה חי זו פעולה שיש בה חוסר מודעות באותה מידה שיש בה מודעות, והיא לא בהכרח פעולה כדרך הטבע.

אז אם הבעיה האמיתית היא אכן פוליטית ולא מוסרית, אפשר לעשות את התיקון הזה במודעות שלנו: לברך על הבשר לפני שאוכלים אותו ולהודות לחיה שעומדת להפוך לבשר מבשרכם. ואם לא הצלחתי לשכנע אתכם לנעוץ את שיניכם בשניצל ללא רגשות אשם, אני מקווה לפחות שתתחילו לחשוב פעמיים לפני שאתם תולשים קומץ של נענע מהאדמה, חותכים לגזרים את בצלו האינטימי הביצתי והעמוק ביותר של צמח, או תולשים את פירותיו של עץ. אם תקשיבו היטב אולי תשמעו את זעקות הכאב, או תריחו את נפיחת הפחמן הדו חמצני האחרונה של הצמח הזה. בתיאבון!

מאמרים נוספים במסגרת הפרויקט:

מה נזירים בודהיסטים אוכלים? מתי ליבליך על בודהיזם וצמחונות
בואו לא נעשה מהצמחונות שלנו עניין: אפרת שר שלום על צמחונות בלי אג'נדה

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

כרמל וייסמן

צילום: נעם וינד

חוקרת תרבות וטכנולוגיה ומרצה לתקשורת

לכל הטורים של כרמל וייסמן

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים