עולם חדש אמיץ: כוכב חדש בשמי המוזיקה הרוחנית
דניאל טיילר פונקי הוא מורה רוחני שלא מעביר הרצאות לתלמידיו. במקום זה הוא מעדיף לנגן להם, לעבוד עם האנרגיה באולם דרך תדרי המוזיקה ולאלתר בין מצבי תודעה בעזרת שירים שחיבר בזמן שהיה באותם מצבים. כרמל וייסמן עם אחד הכוכבים הלוהטים בסצנה הרוחנית העולמית
בל"ג בעומר ציפו משתתפי מסע walk about love למופע של דניאל טיילר פונקי בציפורי. כשדניאל הגיע למקום הוא התבונן על המעגל שנוצר סביב המדורה הגדולה ועל המשתתפים האחרים שהשתעשעו בכלים מוסיקליים שונים עד לבואו, והבין שהאנרגיה הערב היא של שיתוף. הוא הזמין את המוסיקאים האחרים בקהל וכך, מתוך הרמוניה עם הקהל, המקום ואווירת החג, ניצח ברגישות על ג'אם סשן אל תוך הלילה.
"המסר שלי אינו במוסיקה, ממילא, אלא במרחב שנוצר" הסביר בדיעבד. "הרגשתי שזה לא מתאים להביא רק חומר שלי, אז ניצחתי על חגיגה של אחדות". את המופע המלא שלו, "full moon rising" אפשר יהיה לחוות, אפוא, רק בסאבליים בתל אביב ביום א' ה-31 במאי.
דניאל התייתם משני הוריו בגיל צעיר, חי בין אלכוהוליסטים ומסוממים, אבל המוסיקה והרוחניות מנעו ממנו ללכת בעקבות אחיו ולחיות ברחוב, וסייעו לו לגלות את המנהיגות והחזון שלו. הוא נחת בארץ בליל הירח המלא האחרון ותוך כדי נגינה אקסטטית בסלון ביתי, הסביר את פשר שם המופע שלו: "אני בן מזל סרטן והרגשתי מחובר לירח עוד לפני שידעתי שהירח קשור למזל סרטן. תמיד כשאני מנגנן בלילות ירח מלא אני מתחבר לעולם ומנגנן כמו מטורף".
סיפור חייו של דניאל מזכיר את הדינמיקה של מחזור הירח, או לחלופין גלי סערה במים, היסוד של מזל סרטן. דניאל (32) נולד וגדל בסנטה מוניקה, לוס אנג'לס. החיבור למוסיקה נמצא אצלו בגנים - אביו, אשר נפטר עוד בטרם דניאל נולד, היה כוכב רוק ונגן בלהקת מטאל - אך דניאל לא הלך בעקבות אביו ולא למד לנגן באף כלי. הרצון לעשות מוסיקה התעורר בו רק בתקופת הקולג'.
"הייתה לי חוויה של התעוררות רוחנית בקונצרט של 9 אינץ' ניילז" הוא מפתיע. "זו הייתה חווית המוסיקה החיה הראשונה שלי, וראיתי מה מוסיקה עושה לי ולאנשים בכלל. שיר אחד גרם לי לצרוח באקסטזה והשיר אחריו גרם לי להתרגש עד דמעות. התבוננתי סביב והבנתי את העוצמה האנרגטית שיש במוסיקה כתדר שמניע המוני אנשים. זה היה הרגע שבו התעורר בי הרצון להכיר את התדרים האלו.
בשנת 2000 כשמלאו לו 23 שנים, אימו של דניאל חלתה בסרטן ונפטרה. זו הייתה הפעם הראשונה שלקח מסר רוחני, אותו קיבל מאימו, והעביר אותו בצורה מוסיקלית. "אימא שלי ממש דיברה דרכי, וביקשה שלא נתאבל עליה, שנחגוג את החיים ונבלה המון עם האנשים שאנחנו אוהבים. קראתי לשיר 'סמייל'".
זמן קצר אחרי ההלוויה יצא למסע תרמילאים באירופה, שם הפכו החוויות הרוחניות לתכופות יותר. "הייתי יתום ובודד, אבל חשתי שאני לא לבד אף פעם" - הוא מספר. "חשתי בנוכחות של אימי והיו לי חזיונות שלה ושל אבי שלא הכרתי, יושבים לצד אלוהים ומשמשים כאלים ומדריכים שלי. באירופה כתבתי הרבה שירים על הסערה והמופרעות שבתוכי ובחיים והתחננתי להגיע למקום שקט. היום אני מבין שצריך למצוא את השקט בתוך הכאוס ואז משהו קסום נוצר".
כשחזר ללוס אנג'לס הקים להקה קטנה שהצליחה בסצנה המקומית והפיק לעצמו שני אלבומים בביתו, אותו הפך לאולפן הקלטות. "הפקת אלבום זה כמו ללדת ילד, פרי כל החוויות שלי עד כה, ובמקרה הזה בלידה ביתית", הוא צוחק. "השירים שהקלטתי עסקו בתנודה מכאוס לשקט ובמעברי תודעה של הנפש האנושית, אני משתמש בחלקם גם במופע החדש במסע שאני עושה עם האנרגיה של הקהל".
באפריל 2005 הוא קנה ואן, הדפיס טי שירטס של עצמו, ארז את כל הדיסקים שהפיק וארגן לעצמו סיבוב הופעות. "במשך חצי שנה הסתובבתי ברחבי ארה"ב וניגנתי ללא אבחנה: בבארים, במועדוני יוגה, בבתים של אנשים, בפסטיבלים מאולתרים, והיו כמה אלפי אנשים שהתחברו למסרים ולצורת העבודה שלי, הצטרפו אלי ונסעו אחרי לכל מקום".
נשמע כמו פורסט גאמפ כזה. רצתם?
(צוחק) "לא, אבל כן גידלתי זקן. ראיתי שיש לי יכולת לסחוף אנשים כאשר האני ממוקד במסר ובחזון שלי, אבל לא יכולתי עדיין להישאר ממוקד: כשנגמר הכסף, נגמרו הדיסקים ונגמר עוד סיפור אהבה חזרתי הביתה ללוס אנג'לס ושקעתי בדיכאון אובדני".
לא חיכו לך שם מעריצים?
"כלום לא חיכה לי בבית. את מבינה, הייתי מפעל איש אחד והכול שם היה שלי ועליי, האגו שלי הפיל אותי ונשברתי. איבדתי את האמון במוסיקה ובעבודה שהתחלתי לעשות דרכה, ממש קדחתי חור בגיטרה שלי. אז עמדו בפני שתי אפשרויות: לפרוש לגמרי מהחיים, להצטרף לאחי המסומם ולגמור בתור משוגע שצועק לאנשים ברחוב, או להיאחז במערכת האמריקאית שכל כך לא האמנתי בה, בצרכנות, בתאגידים, בעבודת תשע עד חמש כזו. בחרתי באופציה השנייה והפכתי לפקיד תיוקים בתאגיד צרכני, ודווקא שם המדיטציה מצאה אותי".
המפגש ששינה את מסלול חייו של דניאל פעם נוספת היה הזמנה לשיעור עם מורה שהגיעה מהודו. "כל חיי הכרתי רק שתי דרכים: אלכוהוליסטים ומסוממים שחיים ברחובות, או בורגנים שעובדים את המערכת האמריקאית. ופתאום פגשתי אנשים אוהבים ופתוחים, ללא כימיקלים, צמחוניים, עושים יוגה ושמים לב לנשימה.
"חשבתי שזה צריך להיות ככה, אבל לא ידעתי שיש כבר אנשים שאשכרה חיים ככה והיה לי קשה להיות ה'מוזר' היחידי. אז הפסקתי לשתות ולעשן, עשיתי יוגה, התחלתי לאכול טבעוני ואוכל נא ופתאום הייתה לי כל כך הרבה אנרגיה בגוף ואנרגיית יצירה. מהמקום הזה התחלתי לכתוב מוסיקה חדשה: מוסיקה על ענווה, על המשמעות שמעבר הטמונה בכל הדברים הקטנים שלנו ועל זה שכולם עוברים דרך אותם דברים".
דניאל המשיך לתייק בשלווה מתשע עד חמש, ובערבים החל לנגן עם להקה חדשה במתנ"ס שהם פתחו, במטרה להכיר לצעירים בשכונה שלו אפשרות אחרת לחגוג: מסיבות ללא שתייה ועישון, שבהן התודעה מתרחבת והאנרגיה נעה רק בעזרת התדר של המוסיקה.
ב-2007 עשה צעד נוסף אל עבר תחושת החופש המוחלט: "מכרתי את הבית ועברתי לחיות בוואן שלי על החוף, עם לפטופ ואינטרנט אלחוטי. חייתי חופשי מקירות ומאושר, נסעתי באופניים, ניגנתי במסיבות רחוב ולמדתי לחיות במינימליזם מתוך אהבה ובחירה. היופי של הרחוב נתן לי אנרגיה, וזה שונה מאדם שנזרק לרחוב כדי לשרוד".
דווקא אז, כשהחיים היו יפים, כשהיו לו שגרה, להקה, מופעים, תלמידים ומעריצים בלוס אנג'לס, הוא הרגיש שהודו קוראת לו. "תכננתי ביקור של שלושה חודשים אבל כשירדתי מהמטוס פגש אותי שם משהו עמוק, מעבר לכל דבר שחוויתי בחיי. קניתי אופנוע וחרשתי את הודו. חייתי עם אנשים בכפרים והתחלתי לכתוב מוסיקה על הפשטות והיופי שלהם.
"הפסקתי להשתמש בסלולארי, הייתי אופליין במשך חודשים, הייתי בשומקום ועשיתי שום דבר אבל כל כך צמחתי מבפנים. הבנתי איך הכול משחק, כל סוג של מבנה. גם במוסיקה, התחרות, השאיפות, נקודות הציון שצריך לעבור, כל ההתניות נשרו. פגשתי אנשים שצחצחו נעליים כל חייהם אבל עמדו לגמרי מאחורי מה שהם עושים".
זה לא קצת רומנטיזציה של העוני?
"אולי. אבל אני יודע שהם חייכו וצחקו הרבה יותר מנציגי הארגונים מערביים שהתאמצו כל כך לפתח את השכונות שלהם והסתובבו עם מצח מכווץ כל היום. תגידי, מה בכלל צריך בחיים מעבר למשפחה, חברים וטבע?"
בתוך החופש המוחלט, ההתפשטות מכל מבנה ושאיפה והחיים בפשטות הכפרית, הגיע דניאל להימלאיה ומצא ייעוד חדש. "בהימלאיה נחשפתי לאנשים שהיו מעורבים חברתית בתנועות נגד הגלובליזציה, ולמדתי מהם איך אמצעי התקשורת משתמשים בפחד ובטרור כדי לשמר אנשים בתוך שגרה של פחד ולגרום להם להיאחז במערכות הקיימות. הכרתי אנשים שיצרו קהילות שניסו לחיות אחרת, מתוך מודעות לקיימות ולסביבה ולא לכלכלה ולמדינה".
בתקופה זו זנח דניאל את העיסוק בתודעת היחיד והחל לכתוב מוסיקה שמעוררת שינוי והרחבה בתודעה הגלובלית. אחד השירים שכתב, "על מה אנחנו נלחמים?" רלוונטי בייחוד למצבנו במזרח התיכון. בהימלאיה נולד גם השיר "עולם חדש אמיץ", שיר שטרם הוקלט רשמית, אך נחשב לשיר הדגל של המופע החדש שלו ולמסר המרכזי שאליו הוא מוביל כיום.
"השיר הזה מבטא את החזון שראיתי בעיני רוחי, עולם שהכוח המניע שלו הוא היצירתיות האנושית, שחי במבנה אורגני והרמוני שהוא אנטי-מבנה, עולם של אומץ ויצירה ולא של פחד. לתוך זה אני יוצק את ניסיון החיים שלי שהביא אותי עד כאן כדי לעמוד מאחורי החזון הזה, כסמל של פשטות עם עוצמה, של חופש ללכת אחרי הלב ולממש חלומות".
ברישיקש התאהב דניאל במאי הישראלית שהפכה למנג'רית שלו ונעמדה מאחורי אותו החזון. כשהשניים הגיעו למומביי לפני חצי שנה, הדברים התגלגלו ללא כל מאמץ, מהקלטות של אלבום נוסף ועד להופעה ב"בלו פרוג", מועדון ההופעות החיות המדורג רביעי בעולם. המהלך הבא של השניים הוא סיבוב הופעות עולמי עם המסר של העולם האמיץ החדש הזה. "השיר הזה הוא כמעט מנטרה ואני רואה את עצמי מתרגם אותו לכל שפה קיימת ומנגן אותו בכל עיר בעולם".
למארגני walk about love בישראל יש חזון דומה לזה של חזון המסע הגלובלי שדניאל מתכנן, לכן כשמאי קפצה לביקור בית בישראל, דניאל החליט להצטרף ולבלות כאן חודש תוך התחברות למסע של walk about love. "היה לי שיפוט על ישראלים בגלל מה שמראים על ישראל בתקשורת" הוא מודה, "אבל ברגע שירדתי מהמטוס חשתי תדר של אהבה גדולה שהפתיע אותי. אני מרגיש פה כמו בבית בסנטה מוניקה ממש, האנשים פה כל כך חברותיים ואוהבים ויפים. נכון שחשים גם את האינטנסיביות של המקום, אבל אני מרגיש פה שלום".
טוב שמישהו מרגיש את זה, אנחנו כבר לא ממש זוכרים איך זה מרגיש.
(צוחק) "אל תשכחי שאני בא ממומביי עכשיו, וביחס לאינטנסיביות ולזיהום שם אתם ממש ריטריט סנטר".
איזה מסר אתה רוצה להעביר לקהל שיבוא לראות אותך בישראל?
"כולנו אמנים. כולנו יוצרים משהו. אז תיצרו במאה אחוז מהיכולת שלכם כל דבר שאתם יוצרים. ללא פחד. על זה המרחב שאני יוצר במופע שלי. כי זה הזמן שלנו, האנשים. לא ממשלות, לא כלכלות - בואו נעשה מהעולם מה שאנחנו רוצים. כקבוצות אולי אין לנו שליטה על כך שאנחנו נאבקים מאבקים מגוחכים על טריטוריה, אבל כיחידים בואו נפתח את הלב, הרי אנחנו תקועים יחד במשחק הזה. כיחידים אנחנו יכולים להיות חופשיים מזה, לחבק זה את זה - גם ישראלים וגם פלסטינים, ולהפסיק לפחד, כי כולם ממילא מתים בסוף".
במופע "full moon rising" שייערך ביום ראשון 31 במאי בסאבליים בתל אביב, יממש דניאל את הצעד הראשון של החזון שלו וישיר את שירו "עולם חדש אמיץ" בעברית. אנחנו זכינו להיות הפיילוט הגלובלי של השיר שיתורגם לכ-90 שפות. ועל זה נאמר, אמן.
לאתר הבית של דניאל פונקי
נא להמתין לטעינת התגובות
