בואו לא נעשה מהצמחונות שלנו עניין
כדרכן של בנות 16, קיבלה אפרת שר שלום החלטה מיוחדת מאד והפסיקה לאכול נבלות בעלי חיים. מאז כמעט מתה מטבעונות ופיתחה אג'נדה צמחונית מיוחדת. היום הבינ"ל ללא בשר – פרויקט מיוחד
היום בו נהפכתי לצמחונית היה יום גדול. עזבתי את הבית בשל חוסר הבנה עם ההורים, וכשנקראתי לחזור התניתי את חזרתי במשפט: "רוצים שאחזור? מהיום אני לא נוגעת בבעלי חיים מתים"." נבלות".
גרתי בכפר. היו לנו פרות ותרנגולות. תרנגולות. זה מה שאכלנו. ביצים, חלב ותרנגולות. זה זול למי שמגדל ואין לו הרבה כסף, אבל אני החלטתי שמספיק. וזהו. לא יכולתי לעמוד בזה יותר.
אבל זה לא היה זהו. עם הצמחונות באו תקופות שונות במהלכן תיעבתי בשר, לא יכולתי לשבת ליד שולחן בו סעדו אחרים שאכלו בשר, לא יכולתי לראות בעל חיים מת. באותה תקופה כבר תרגלתי יוגה וגרתי במרכז ליוגה ברחוב הירקון 45. ללכת לשוק היה פשוט סיוט. גם אם לא רואים את בעלי החיים המתים, מריחים אותם.
אחרי שנים של צמחונות עברתי לטבעונות. שלב טבעי לאוהבי בעלי חיים, אוהבי כדור הארץ ואוהבי האוזון. אחרי שנה חליתי מאוד. זאת היתה שנה קשה שבה כמעט מתתי מטבעונות. הרופאים חייבו אותי לאכול בשר, לא.. לא ממש בשר, רק עוף או דגים. חיי היו בסכנה כי הגזמתי, כי זה היה קיצוני. לא בשר, לא ביצים לא גבינות.
אכלתי בעיקר בסתר. השתדלתי שאף אחד לא ידע ולא יראה אותי, כדי שלא אהיה חייבת להתנצל או להיות מודעת לאשמה הגלויה. ניסיתי בכוח לעשות שלום עם עצמי ולאכול קצת - ממש קצת - עוף (וסליחה לצמחונים ולבעלי החיים). התביישתי נורא. התביישתי ממי שראה אותי, התביישתי מעצמי, הרגשתי אשמה שהיתה
חזרתי להיות צמחונית כי לא יכולתי לסבול את השפיטה העצמית שלי ואת האשמה שהרגשתי. היה לי טבעי יותר ללכת עם צו לבי. לא הצלחתי להתעלות אל הרוח, ולהבין שכל עוד אני מודה ומברכת וזוכרת מי ברא אותי, הכול בסדר. במקום הזה היה לי קשה לסלוח לעצמי.
ובכל זאת, השגתי משהו מהתקופה הזו. כשאנחנו מבקרים חברים בדואים, והם מציעים לנו ארוחה שטרחו עליה רבות, עם כבש ואורז בשומן כבש, גם אם קשה לי מאוד, אני מבקשת סליחה בלבי ובוחרת לאהוב את המארחים ולכבדם יותר מאשר את הצמחונות שלי. כי בני אדם חשובים יותר מאשר עקרונות בהם אנו דבקים.
הייתי שמחה אילו לא היינו מוסיפים הפרדה זו בינינו. כי האגו מאוד אוהב להפריד בין קבוצות כדורגל, מפלגות, יהודים וערבים, צמחונים ואלה שלא. כזה הוא האגו. שמח למצוא דופי במי שאינו כמונו. כל עוד אנחנו עושים עניין ממה שאנחנו מאמינים בו והוא הופך להיות חלק מהזהות שלנו, ממי שנדמה לנו שאנחנו - הרי כשלנו. כשאנחנו עושים עניין ממשהו, תמיד תהיה בו מידה רבה של פחד ואשמה. פחד, כי הזהות שלנו תלויה בעניין. אם אני לא צמחונית אני לא קיימת. אם אני לא צמחונית אני לא מיוחדת.
אז מי אני? מי אני ללא הזהות שלי כצמחונית? מי אני ללא ההזדהות שלי עם הצמחונות שלי? האם אנחנו יכולים לזכור שהמהות שלנו היא רוח בלבד? לא משנה מהן הבחירות שלנו ומהן הבחירות של חברינו, כולנו שווים. שווים לפני אלוהים. האם הצמחונות לפעמים גורמת לנו לא לכבד זה את זה? האם היא גורמת לנו לשפוט אחרים? האם היא גורמת לנו אשמה, פחד וטינה? אם התשובה על אחת מהשאלות היא כן, אזי אנחנו מנצלים את הצמחונות למטרה של פירוד וטינה. אנחנו עושים שימוש מוטעה לרעיון הצמחונות. את פילוסופיית החיים שנועדה להיטיב עם העולם ועם יושביו, אנחנו הופכים לכלי השחתה אחד כלפי השני.
בואו לא נעשה מהצמחונות שלנו עניין. נהיה סובלניים כלפי כל אדם, כפי שאנחנו מבקשים להיות סובלניים עם בעלי החיים. בואו נהיה סובלניים כלפי עצמנו ונזכור שאהבת הזולת היא מעל הכול.
לכבוד חג החרות והאביב, סדנת חירות במדבר עם אפרת שר-שלום הנגבי. הסדנה תכלול עבודה פנימית, הליכות (קלות), התבודדות, מחויבות ושמחה. 26.3 זמן מדבר.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם