בחירת הרוחניים: כרמל וייסמן בוחרת ירוק
לראשונה מזה שנים רבות נראה שהקהילה הרוחנית מצאה בית פוליטי: התנועה הירוקה-מימ"ד. כרמל ויסמן מסבירה למה צריך להתעלם מהסקרים ולתת את הקול למפלגה ההוליסטית הראשונה בישראל
אני רוצה להצביע על שני כזבים קלאסיים, שתודעה המחוברת למציאות כפי שהיא באמת, צריכה להימנע מלהזין אותם באנרגיה:
הראשון הוא סקרי בחירות. עשרות סקרי בחירות מתיימרים לשקף מציאות אך למעשה מעצבים אותה. אנשים רבים כל כך ויתרו מראש על כוחו הדמוקרטי של קולם בקלפי בגלל שהסקרים כבר "ניבאו" מי ינצח ומי בכלל לא יעבור את אחוז החסימה. ציבור שלם מאפשר לסקרים שמתבססים על כמה מאות אנשים עם טעות דגימה כפולה מאחוז החסימה עצמו, להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. הכול אבוד עוד לפני שהוא החל. האומנם? מה יקרה באמת אם כל אחד מאיתנו יצביע על פי צו מצפונו ולא ייתן כוח לאמונות מקבעות שאין בינן לבין המציאות דבר? מה אם נצביע עבור המפלגה שהכי מתאימה לנו בידיעה גמורה שהיא לעולם לא תכנס לכנסת, אבל אנו מבטאים באמצעות ההצבעה הזו את האמת הפנימית שלנו ולא איבדנו את קולנו בהצבעה עדרית למפלגה "ריאלית" שאנו תופסים כרע במיעוטו במקרה הטוב, או בהצבעה מפוחדת, הצבעת נגד, שמטרתה לדאוג שאדם שאנו חוששים ממנו לא ייבחר? האם אנחנו רוצים להצביע ולהשתתף ביצירת המציאות שלנו מתוך פחד או מתוך אהבה?
הכזב השני, הוא סדר היום הפוליטי. זה תקופה ארוכה שהמפלגות השונות משתמשות בפחדים שלנו על מנת להשיג את קולנו. רוב הציבור אינו מצביע על פי רקורד של עשייה או חזון עתידי של מפלגה, אלא על פי תדמית המפלגה או בולטותה בעמדה חד פעמית זו או אחרת. המפלגות מודעות לכך וממשיכות להציג את עצמן באופנים השונים לעיתים מעשייתן בפועל. לדוגמא: לכו בדקו האם בכנסת האחרונה מר"צ השתתפה בחקיקה סביבתית או חינוכית כלשהי. תתפלאו לגלות שאפילו ח"כ משה גפני מ"יהדות התורה" יותר "ירוק" ממר"צ.
כמו כן, כל המפלגות מבקשות מאיתנו להאמין שהביטחון הוא הנושא היחיד על סדר יומנו ומבטיחות לנו ארבע שנים של דריכות מורטת עצבים וכיבוי שריפות, תחושת חירום מתמשכת שגוררת הזנחה מתמשכת של החינוך, החברה והסביבה. המיקוד הבלעדי בהגנה העצמית מוביל אותנו לסכנה ממשית שעוד מעט לא יישאר על מה להגן, עם מה ועם מי לבנות וליצור. חובתנו של מי שתודעתו מפותחת יותר, לקחת נשימה עמוקה ולהעיז להתבונן לטווח ארוך יותר ולתפוס את מעגל הקשרים בראיה רחבה יותר, לראות את התפקיד הביטחוני הקריטי של היעדים הפנים-חברתיים והסביבתיים במערך הכולל.
בקרב מקורביי הן בעולם הבלוגים באינטרנט והן בעולם הניו אייג', ישנה כיום התגייסות רבתי עבור מפלגה חדשה המתמודדת בבחירות הללו, התנועה הירוקה-מימ"ד. המפלגה הזו באה מתוך החברה האזרחית עם רקורד מרשים של עבודה מול הכנסת ומעוניינת לקחת עוד צעד ולהשפיע מבפנים. הייחוד שלה, מלבד התנהלות דמוקרטית אמיתית וחזון הוליסטי רחב, הוא שהיא מצליחה לגעת בלבבות של אנשים שכבר התייאשו מהכול או לעורר התלהבות בקרב אנשים שנותרו אדישים לפוליטיקה. לראשונה מזה שנים רבות נראה שהקהילה הרוחנית מצאה בית פוליטי, וכמה מבחירי הדמויות בקהילת הניו אייג' הישראלית כגון רפיק ידידיה קמחי, הרב אוהד אזרחי וזוהר צמח וילסון, מזוהים עם המפלגה החדשה ואף חברים בה.
יש הסבורים שמדובר בטרנד אך בעיני החיבור הוא מהותי. למפלגה המושתת על פעילי סביבה וחברה אין דבר וחצי דבר עם מדיטציות כך שקשה לדבר פה על טרנדיות. בעיני החיבור הוא מהותי וטבעי, שכן במודע או שלא במודע אנשי רוח מזהים במפלגה הזו ניצן ראשוני להתנהלות אחרת בישראל, מפלגה ראשונה שמתנסה להתנהל באמת בצורה דמוקרטית, שאינה מגזרית,
אם כן, המשמעות של להיות רוחני/ת מבחינתי, היא לראות מעבר לאשליות הפוליטיות ולבחור בחירה חופשית אמיתית. להעיז להאמין למה שמרגיש לי חשוב ונכון ולא מה שהתקשורת והחברה משדרים לי. המשמעות של להיות רוחני/ת אינה להיצמד לנושא אפנתי צר המתחבר לאורח חיינו, אלא לתמוך בראייה ארוכת טווח ובחזון הוליסטי דווקא בתקופה ששאר הציבור מוטה על ידי ראייה קצרת טווח, תחושת חירום והישרדות. זה פתרון קל מדי לומר שהכול מושחת, שאין לאדם הבודד שום השפעה ושהזירה הפוליטית זרה לכם. הצבעה בקלפי היא עשיית חלקכם ביצירת מציאות רצויה. אני קוראת לכם לצאת להצביע בבחירות הללו ולעשות זאת על פי האמת שלכם, באומץ וללא כל שיקול נסיבתי זר, אשלייתי ושקרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
