טנגו עם שנטם: חוויה רוחנית ביחידה המובחרת
שנטם זוהר היה חייל ביחידה מובחרת ושם גם חווה לראשונה את עצמו כהוויה טהורה. ראיון על התפרקות הזהות, נדודים וגם על גיבור ספרו החדש, קוקוס מהרג', שסיפורו יפורסם כאן החל ממחר
בתקופה שכל אחד עם ראסטות/קרחת/קורטוב כריזמה טוען להארה, זה היה מרענן לשהות במחיצתו של שנטם, להתאמן איתו בתרגולים פשוטים, מאירי עיניים ופותחי לב כגון "תנועה אותנטית", וליהנות ממגוון כישרונותיו כמוסיקאי ומספר סיפורים בחסד - כל זאת בהומור נדיר של אדם שיודע מספיק על החיים כדי להישאר תמיד מסוקרן מהם ו"סתם כך" נוכח בהם. את הראיון שלנו אני פותחת בכוונה בשאלה שמעצבנת אנשים שמתפשטים מהגדרות כל הזמן, כי אני סקרנית לראות איך הוא ייגש אליה. וכי כל שאלה שמפנים לשנטם תמיד נענית בסיפורון מעניין...
אז מי אתה, שנטם זוהר?
(צוחק) "ראיתי לאחרונה סרט על יוגי טיבטי שחי המון שנים במערה, עד שהדלאי למה ביקש ממנו לצאת ולהגיד משהו. אז הוא אמר שבאופן עקרוני יש פער בינו לבין האנשים שהוא פוגש, כי רובם מזדהים כבני אדם. הטיבטי הזה עבר כל כך הרבה חוויות פנימיות שפשוט כבר לא הייתה לו אפילו את ההזדהות הראשונית הזו. אז אני לא אומר שאני מרגיש לא-אדם, אבל קשה לי לענות על שאלה כמו מי (who) אתה, זה יותר אם (if) אתה...
"הספר הראשון שלי, (Mideast Tango) יצא השבוע, בדיוק עכשיו הביאו לי עותק. הספר מבוסס על התקופה שבה התלהבתי להיות חייל ביחידה מובחרת, ואז חוויתי לראשונה את ההוויה שאני. היה לנו מה שנקרא "שבוע לבן" שבו ישנים רק שעה במצטבר בשבוע. ובסוף השבוע הזה היה לי רגע שבו פשוט נעלם לי הזיכרון של מי אני. חוויתי לראשונה את עצמי כהוויה טהורה ואספתי אינפורמציה בהדרגה: ראיתי שני חיילים נוספים והבנתי שאולי יש פה מחנה צבאי ואז מישהו אמר לי "קדימה, זוהר" וחשבתי שאולי ככה קוראים לי".
כן, לפעמים זה קורה לי בבוקר כשאני מתעוררת משינה ועוד לא מבינה מי אני ואיזה יום היום, ואז המידע על עצמי נוחת לי בתודעה בהדרגה, כאילו הוא שב מטיול בעולם החלום. אבל עם כל הכבוד למודעות הזו, אני צריכה להציג אותך לקוראים שלנו. ובדרך כלל אנחנו מרגישים שאנחנו קצת מכירים אדם או יודעים משהו עליו דרך נקודות ציון שעבר בהן, אבני דרך בסיפור שלו. אולי תזכיר כמה משלך?
"נולדתי בבית דתי בירושלים להורים שהם אמריקאים במקור. התגייסתי ליחידה מובחרת בצה"ל ואז חוויתי, כאמור, התפרקות של הזהות שלי. זה לא היה רק תוצר של חוסר שינה אלא גם סוג החוויות שהצבא זימן לי. יצאתי מהצבא עם תחושות של כאב ואובדן מחד, ועם חוויה שהאני שלי לא מאד ממשי מאידך. עזבתי את הארץ כדי לאפשר לזה לקרות בסביבה פחות דחוסה, עם פחות פיקסלים. (צוחק) לעטיפה של הספר שלי בחרתי תמונה של שני חיילים, ספק מתגוששים ספק רוקדים, ומתברר שיש בעיה עם הרזולוציה שלה בהדפסה, אין בה מספיק פיקסלים, היא לא מספיק דחוסה.
"המציאות הצבאית הישראלית הייתה כה דחוסה ואילו אני נותרתי סקרן לגבי חוסר הדחיסות שלי. היה נדמה שכל אחד אחר יודע משהו בוודאות, וכשאני לא ידעתי דבר בוודאות, פשוט לא ידעתי איך להתייחס לעצמי בקונטקסט הזה.
"אז ביליתי חמש עשרה שנים בחו"ל, בעיקר בהודו ובארה"ב, בניסיון ללכת
השמועות מספרות שחיית בתוך מערות ותלית את עצמך על עצים למשך ימים ארוכים. הנה, לפני שש שנים, במקום להפוך לנווד יוגי במערה בהימלאיה, חזרת לארץ ואפילו התחתנת והפכת לאבא. אלו פעולות דחוסות למדי, שמצריכות קרקע בטוחה, ומלוות בדרישה שתגדיר את עצמך ביחס אליהן.
(צוחק) "אני לא ממליץ לאף אחד במיוחד להיות נווד יוגי, רק אם זה בכיף שלו כמובן. אני מניח שאת מצפה לשמוע ממני סיבה לכל זה, אבל אני לא חווה זאת כסיבתיות. המציאות מתגלה בצורה ספונטנית, החוויה שלי השתנתה בצורה מהותית. אני נשוי לניצן ויש לנו בן בשם אגם, בן חודשיים וחצי. ובמקום שאני נמצא בו כעת אין מאמץ לראות יותר בהיר אלא פשוט רגיעה לתוך זה. פירוק הזהות לא הביא אותי לאובדן יכולת או חשק לתפקד וגם לא ערער את הבסיס שלי בעולם. תחושת הביטחון בבחירות שלי פשוט מושרשת על משהו אחר, לא על בהירות".
עכשיו אני סקרנית. אם בחירה החלטית לא נובעת מבהירות, אז ממה כן, מה זה המשהו האחר הזה?
(מהרהר) "אולי קוקוס מהרג' יכול להסביר את מה שלא ניתן להסביר. זוהי לפחות המשימה שהוא לקח על עצמו כשהוא החליט לפתוח מסעדה צמחונית בת שני שולחנות בגואה, we made it cafe, במטרה לגלות איך הוא יכול להתייחס לאנשים אחרים בצורה מקורית לחלוטין, באופן שתסביר לו מי הוא".
באמת הגיע הזמן להציג את קוקוס מהרג', שהוא יצור משעשע כשלעצמו, בתור אלטר אגו של שנטם, שמנסה להתפשט מהאגו או לפחות לבלבל ולהתיש אותו. איך קוקוס נולד?
"מכיוון שהספר הראשון שלי הוא על חוויות אינטנסיביות בעלות מטען רגשי של עצב, פחד, הלם ולוחמה, רציתי שהפרויקט הבא יאופיין בהומור וקלילות, אבל בלי לפספס את מימד העומק. היה לי רעיון לסיפור על מורה ותלמיד. מהרג' פירושו המלך הגדול, וההודים מוכנים לקרוא לכל אחד מהרג'. כשהתחלתי להתאמן ביוגה, גרתי בפורי שבהודו יחד עם אסטרולוג צרפתי. ויום אחד הצרפתי אמר לי: בוא לא נפחד להיות טהורים מדי. בוא נשתה רק חלב קוקוס. הרוכלים ההודים כבר הכירו אותנו וחיכו לנו, היינו באים כל יום ושותים רק חלב קוקוס וזה הרגיש נהדר. עד שיום אחד הסתכלתי החוצה מהמרפסת שלי וראיתי את הצרפתי אוכל ממתקים בקיוסק ממול. זה לימד אותי שההבדל בין טוהר לפאנאטיות הוא דק, ושהפאנאטיות לא תמיד משתלמת, כי יש לקוקוס צד אפל בדמות ממתקי קיוסק. ככה נולד קוקוס מהרג'".
סיפורי קוקוס אכן כל כך מצחיקים ומהנים שיש חשש שאנשים יפספסו את העומק שלהם ואת הוירטואוזיות של המבנה שלהם. אולי תיתן להם כמה כיווני פרשנות על החשבון?
"אני מסיים עכשיו תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת בר אילן ונמצא בתוכנית של כתיבה יצירתית. החצי הראשון של הספר של קוקוס מהרג' הוא למעשה התזה שלי והוא נמצא בדיאלוג עם סוללת סופרים כמו אליוט וג'ויס, אבל אולי יהיה קשה לזהות זאת בסיפוריו של קוקוס. הרקע הדתי שלי מהבית והיוגה של פטנג'לי אותה למדתי יתערבבו אף הן במעשיות קוקוס. אולי אני מקדים את המאוחר אבל קוקוס עומד לעסוק גם בהרמנויטיקה של "האחד" בפסוק שמע ישראל כאשר יתקל בגיבור שנופל דרך חור באדמה ועובר את כל רבדי שמע ישראל. בנוסף, כל פרק במעשיות קוקוס מבוסס על עקרון נומרולוגי ולכל ספרה בפרק יש משמעות".
דווקא נומרולוגיה ולא מזלות? זה מזכיר לי שאנחנו כבר אלף מילים לתוך הראיון, אוטוטו מסיימים ועוד לא סיפרנו לקוראים שאתה גם אסטרולוג, ושיש לך להקה ושאתה מפיק קרקס. אלף מילים ואנחנו עוד לא מגרדים את הקרחון של מי זה שנטם זוהר. נראה לי שהאסטרטגיה שלך להתחמק מהגדרות זה על ידי ריצת בייסבול מטורפת דרך כל התחנות שעלולות להגדיר אותך. אתה כל זה ושום דבר מזה, מה?
התחמקות מהגדרות דרך ריצת בייסבול, אני אוהב את הדימוי הזה. Home run. ואני באמת צריך לרוץ עכשיו, אני בירושלים, עובד על פרוייקט תיאטרון בחוצות היוצר והבמאית שעובדת איתי הרגע הגיעה. אנחנו צריכים ללכת לעשות קרקס, לעשות קצת כאוס בסדר הזה.
כמה דקות אחר כך, בזמן ששנטם מקרקס את ירושלים, אני חושבת שהבנתי על מה מושתת הביטחון שאינו נובע מבהירות. הוא מושתת על משחקיות. כי במקום שבו שום דבר לא בטוח כל דבר יכול להיות. ומה שלא יהיה - מצחיק. וזה מרגיע. נראה לי שהמקום המופשט והמטושטש הזה הוא פשוט בית גידול נהדר להומור. אז אם יש דבר אחד שמגדיר את שנטם (אם יורשה לי), זו הגישה הסקרנית והמשחקית לחיים וההגשה של חוויותיו בהומור אנושי, שדווקא מרפד את הירידה אל העומק ומוודא שלא נפספס אותו. ואם תצליחו למצוא את ג'יימס ג'ויס קבור עמוק בחולות של קוקוס מהרג' בגואה, תספרו לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם