אחת-אפס לאלשייטאן: מהות השטן לפי האסלאם
הטבע האמיתי של האדם הוא האמונה, והתפקיד של השטן הוא לערער אותה. במצב העניינים הנוכחי נראה שאלשייטאן מנצח ביג-טיים. זהייה קונדוס עם הפרטים
הרגשתם פעם שאתם לא לבד בחדר? שמעתם הוכחה לקיומם של חייזרים? הדבר הראשון שאני עושה
כששאלות מעין אלו מתעוררות אצלי, כמו ילדה קטנה, אני פונה לאבי. אבא, מה אתה אומר?
ואבא אמר: "לפני שנגיע לזה חשוב לי שתדעי שהטבע שלנו הוא האמונה. זה החסד הגדול ביותר של אללה עלינו. הדרמה מתחילה, אם כן, בקיומו של יצור שחי איתך מיום היוולדך, אבל את לא רואה אותו. ייעודו לערער אצלך את האמונה הראשונית ולכוון את מחשבתך ואת מעשייך לטעייה ולמעידה. ליצור הזה קוראים אלשייטאן - השטן".
- ומה עלינו לעשות כדי להשיב לעצמנו את אותה אמונה עוברית?, שאלתי את אבא.
"זוהי העבודה הארכיאולוגית הגדולה והחשובה ביותר של ההתנסות שלנו. מי שרוצה לשחזר את האמונה בכוחות עצמו, עליו לנסות ולאחות את חלקי הכד שנשבר ונקבר בשכבות העמוקות ביותר של נפשנו, חלק אחר חלק".
- מה האסלאם ממליץ לי לקחת איתי לפני היציאה למסע הזה?
"קודם כל, את ידיעת קיומו של השטן. הוא יצור חכם מאוד, לעתים חכם ממך, ותפקידו למנוע ממך להמשיך בחיפוש שלך אחר דרך הישר. הוא משתמש נגדך בכל מה שהוא יודע על אודותייך, והוא יודע הרבה. הוא מכיר את נפשך על ההיסטוריה והפסיכולוגיה שלה, והוא יודע היכן החבאת את חלקיה האבודים. עלייך לדעת שהוא קיים וכי זה תפקידו בעולם. אך יש דבר אחד שהוא לא יכול לדעת, וזהו העתיד שלך. שם טמון היתרון שלך עליו. על כן עלייך להצטייד באמונה ולנצור את שם האלוהים על לשונך לאורך כל הדרך.
משני כיוונים הוא לא יכול להתקרב אליך: מעלה, היכן שיושב אללה ואת מרימה
- מה, זה שטן אחד שעושה את כל זה נגד כולנו?
"אנחנו יודעים עליו מעט מאוד כי אללה לא גילה לנו הרבה. למשל, ידוע לנו שזה לא "הוא" אלא "הם". הם חיים בעולם מקביל לשלנו, יש להם ילדים ומשפחות ורשת שלמה של מערכות יחסים כמו שלנו. אבל, כמובן, לא כולם עובדים נגדנו. יש מביניהם כאלה שחיים כמונו, עובדים וממתינים ליום הדין. למשל, כאלה שמוזכרים בסיפורים של אלנביא סולימאן (המלך שלמה במסורת היהודית), שאלוהים בירך אותו ביכולת לראות אותם ולהיעזר בהם, כמו בסיפור של מלכת שבא שאת מכירה. תזכרי גם שאלה שעובדים נגדך אינם כופרים, הם מאמינים גדולים באללה, אולי אפילו גדולים ממך, אבל הם חוטאים בכך שהם ממלאים את השבועה הקדומה של אביהם".
אחד הספרים הראשונים שעניינו אותי בחיים וששלפתי בחופזה מהספרייה של ההורים שלי היה ספר בעטיפה אדומה. הוא לא נראה כמו ספר שלוקחים למיטה ומניחים מתחת לכרית, הוא ממש לא עשה רושם של ספר שיוצר אינטימיות. אבל דבר אחד ידעתי: קריאה בספר האדום תמנע ממני ללכת להתפנות בלילה לבדי, ואאלץ להעיר את אבא כדי שילווה אותי. את נעלי הבית מתחת למיטה לא התאמצתי לחפש במשך שלושה ימים.
אבא, כתוב שלשייטאן יש יכולת להיכנס לגוף שלנו, אני זוכרת ששאלתי בנפול ליבי לקרביי לאחר קריאה בספר האדום. "זה לא נכון", השיב אבא. וחתול שחור יכול? - "גם לא נכון". אז מה הוא כן יכול לעשות, השטן? - "הוא יכול להתגלות בדמות אדם או חיה, אבל אללה מנע ממנו להיכנס לתוך הגוף שלנו. זה הגבול שלו". אלה נקודות שאני זוכרת שנורא עניינו אותי כבר אז בתור ילדה, אבל עדיין, גם בתור אישה הן עדיין לא ממש עוזרות לי להירגע.
זכור לי גם שבאותה תקופה סיפרה אחת החברות של דודה שלי שלה בעצמה יצא פעם לפגוש ג'נית. עיני האגוז שלה סיפרו על זקנה שמעולם לא פגשה קודם לכן, שהופיעה בפניה לילה אחד. הזקנה עמדה ללא ניע בקצה הסמטה של הרחוב בו גרה, ולא הסירה ממנה את מבטה. החברה אמרה שהיא בטוחה לגמרי שהזקנה ההיא היתה שדה, ממש כפי שהיא בטוחה שהיא רואה אותנו. וחשבתי, מה שעיניי האגוז מסתירות הוא לא רוחה של בת חווה.
לפי הסיפור המוסלמי התחיל הכל שם למעלה בגן עדן. כדי לבחון את מסירותם של השטן והמלאכים ציווה עליהם אלוהים לסגוד לאדם וחווה. כשבא תור השטן לסגוד לזוג הטרי הוא סירב בתוקף, ולא הבין מדוע אלוהים מבקש זאת ממנו. הלא הוא הבכור העשוי מאש, מצווה לסגוד לאלה שזה עתה נבראו - יצורים נחותים עשויים בוץ. ואילו המלאכים יצירי האור, שקיימו את מילת אללה ולא ראו בעיה בסגידה ליצור אחר, חיו בנעימים לצד אבותינו עד שקרה מה שקרה.
גאוותו של השטן עלתה לו ביוקר. בעקבות הסירוב שלו לסגוד לאדם וחווה אלוהים גירש אותו לתמיד מגן העדן. השטן, שאהב את אלוהים אהבת אמת, נעלב עמוקות מההדחה של בוראו והעדפתו ליצורים החדשים אשר ברא, והחל מהרהר במעשה שישקיט את רגש הנחיתות שפיתח אצלו האירוע. "בך אני נשבע, בגדולתך, כי אפתה אותם ואת צאצאיהם עד יום הדין", נשבע השטן ויצא. אך בכעס וברטינה הסיפור לא תם. במשך תקופה לא ידועה שהה על קצות גן עדן, זומם לקיים את השבועה. "אותם אהבתָּ והעדפתָּ", אמר לאללה, "אך בכוחות שנטעת בי אשתמש, ואראה לך מה אוכל לעשות בהם כדי להוכיח לך עד כמה לא שווים הם את אהבתך".
הלך ובא, הלך ובא, התחנף ובכה, זרק פה מילה, כאן שאלה, פה הפיח תאבון, שם משאלה. "לא מסקרן אתכם לדעת למה דווקא העץ הזה?", שאל את אדם וחווה. "למה דווקא העץ המסוים הזה? לא בא לכם להפר את האיסור? לדעת מה יש מעבר לו? - אלמוות לכם ולקניינכם!" הציע להם השטן וייפה. אדם וחווה בהקו עיניהם, נפגשו ונפרדו, נפרדו ונפגשו, והחלו סובבים סביב העץ וסביב עצמם באופן כפייתי. לא ברור כמה זמן נדרש להם כדי לקבל את ההחלטה ואיזה תמונות שרטט להם השטן בראשם.
אלוהים אוהב אותנו, החלו חושבים, אולי יכעס קצת, אבל לכל היותר יגיד לנו לא לחזור על הפעולה שוב. קרני חום הקרין השטן מגופו וחימם את זממו. אדם וחווה, שלא ציפו לתגובת אלוהים קטפו בתשוקה ובלעו. בבושה הם חיו זמן מה, ובחרטה ניסו לשחזר את הדרך בה הלכו ואת הסיבובים אשר עשו. זה היה מבחן, הם גילו. בעקבות הכישלון אלוהים הרחיק אותם ממנו, והם התחילו את חייהם עלי אדמות כשחשבונם במינוס. אחת אפס לשטן.
גן העדן שאבד הוא אותו מרחב ראשוני שלתוכו נולדנו ואותו ידענו. לשם אנו שואפים לחזור, למצב הטבעי של היותנו מאמינים. והמלחמה ממשיכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
