אין אלוהים מלבד אלוהים: איך נגלה המלאך גבריאל לנביא מוחמד?
מוחמד הסתכל ימינה ושמאלה, ולא ראה אף אחד. ואז הוא הסתכל למעלה וראה בשמים דמות מופלאה יושבת על כסא שאמרה לו: "מוחמד, אני המלאך גבריאל ואתה הוא שליח אללה" זהייה קונדוס על העדות, הראשונה במצוות האסלאם
הראשונה מחמש מצוות האסלאם - לפני התפילה, הצום, החג', והצדקה - היא אלשהאדתין: "אני עד שאין אלוהים מלבד אלוהים, ואני עד שמוחמד הוא שליחו". כמו שללכת להתפלל במסגד לא עושה אותנו שיח'ים, להיות מונותיאיסטים לא בהכרח אומר שאנחנו מוסלמים. הדרך להאמין בנביא מוחמד ולראות בחייו ובדבריו את ההמשך של דברי אללה אינו קל ואינו מובן מאליו. בגלל זה אמירת אלשהאדתין (שתי העדויות), שהיא כל מה שנדרש מלא-מוסלמים כדי להפוך למוסלמים, והיא כוללת במפורש את האמונה שמוחמד אִבן עבד אללה אִבן האשם הוא שליח האלוהים.
קשה לתאר את האסלאם בלי אישיותו הייחודית של מוחמד. רבים ניסו ועדיין מנסים לכתוב את הביוגרפיה של אחרון הנביאים ולייחס לה דברים לא נכונים, מה שמקשה על האבחנה בין מה הוא באמת אמר לבין מה שלא. עם זאת, ישנם קווים שיש עליהם קונצנזוס.
משפחת האשם נמנתה עם המשפחות הבכירות בשבט קורייש לצד משפחת אומייה, זו ששלטה באימפריה האסלאמית אחרי ארבעת החליפים הראשונים: אבו בכר, עומר, עות'מאן ועלי. אבא של מוחמד נפטר כשהוא היה ברחם אמו, והוא התייתם גם מאמו כשהיה בן שש. הילד גדל אצל סבו עבד אלמוטלב. אחרי שנתיים, בעקבות מות הסב, עבר מוחמד לגור אצל דודו אבו טאלב. לימים, גאוותו של אותו דוד תמנע ממנו להאמין לנבואת בן אחיו, למרות הגיבוי הגדול שהעניק לו. המסורת מספרת שבאחת מנסיעות המסחר של אבו טאלב ניגש אליו כומר וביקש ממנו שישמור על הילד שאיתו וניבא לו מעמד בכיר.
מוחמד היה ידוע ביושרו ובמהימנותו. רבים היו מפקידים בידיו פקדונות, גם כאלה שהיו עוינים לו. בשל אישיותו המיוחדת, בהיותו בן עשרים וחמש, התאהבה בו חד'יגה בנת חווילד, הגדולה ממנו בחמש עשרה שנים. חדיג'ה האמיצה שלחה את חברתה לשאול לדעתו, וכך, למרות פער הגילאים הגדול, השניים נישאו.
הנביא מוחמד אהב להתבודד. הוא נהג להתבודד במערת חיראא הנמצאת בצידי מכה. בהיותו בן ארבעים מתרחש מהפך שפותח פרק חדש בחייו ובחיי האנושות כולה, כשבמשך עשרים ושלוש השנים, עד למותו בגיל 63, מילא מוחמד את בקשת אללה והטיף קודם כל בפני בני שבטו קורייש: אין אלוהים מלבד אלוהים ושהוא מוחמד, בן שבטם, שליחו.
זה קרה כשהופיע בפניו יום אחד גבר וציווה עליו "קרא". הנביא, שלא ידע קרוא וכתוב, השיב בביישנות "אינני קורא". אחרי ששלוש פעמים ענה אותה התשובה, הקריא הגבר באוזני הנביא את הפסוקים מסוּרת אלעלק שמתחילה במשפט: "קרא בשם אלוהיך אשר ברא".
הגבר נעלם בפתאומיות ומוחמד, בנפש חרדה וגוף רועד, חזר לביתו וביקש מחדיג'ה לכסות אותו, כשהוא מספר לה מה קרה. לחדיג'יה, שהיתה ידועה בחוכמתה ובלבה הגדול, היה בן
בעקבות דברי וורקא התחיל מוחמד ללכת למערה כדי לפגוש את הגבר שהופיע בפניו ולוודא את נכונות ההתגלות והנבואה. אך גבריאל לא הופיע. מוחמד התייסר עמוקות והתחיל להטיל ספק בכל הסיפור. הוא חשב שאיבד את בינתו וניסה כמה פעמים להפיל את עצמו מהצוקים במכה. רק אחרי שישה חודשים, כשהלך ברחובות העיר, שמע קול שקרא: "יא מוחמד". מוחמד המיוסר הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, ולא ראה אף אחד. גבריאל קרא פעם שנייה. מוחמד הסתכל מעלה וראה בשמים את הגבר שפגש במערה יושב על כסא.
"מוחמד, אני המלאך גבריאל ואתה הוא שליח אללה".
בעקבות הבשורה הנביא התחיל ללמד בחשאיות את תושבי מכה את הדת האסלאמית. חדיג'ה אישתו היא הראשונה במאמינות ובמאמינים. עלי אבן אבי טאלב מוכר במסורת כראשון המאמינים הצעירים והוא הדמות הנערצת הראשונה במעלה, אחרי הנביא מוחמד, על השיעים.
יש גן עדן, ויש גיהינום; יש מלאכים, ויש שטנים - כך הודיע הנביא החדש. מעטים האמינו בו ובמהרה החלו התנכלויות. גבריאל, בציווי אללה, היה יורד מדי פעם מן השמיים עם פסוקים מהקוראן כדי להשיב על שאלות המאמינים ולהנחותם. המסר המרכזי היה שעל המאמינים להיות סבלניים. הוא אמר למוחמד לשאת באורך רוח את יחס הכופרים וניחם אותו שגם הנביאים הקדומים זכו לאותו יחס.
בשנות החמישים לחייו הלכו לעולמם שני האנשים שהנביא אהב יותר מכל וקיבל מהם את התמיכה הגדולה ביותר: חדיג'ה ואבו טאלב. הנביא חש כאב עמוק. בעקבות מות שני תומכיו והתגברות ההתנכלויות של שבט קורייש נגד המוסלמים במכה, אלוהים נתן למוחמד רשות לנסות ללמד את הדת האסלאמית מחוץ לעיר.
המקום הראשון שבו ניסה הנביא ללמד את עקרונות הדת החדשה הייתה העיר אלטאאף – השנייה בחשיבותה באזור אחרי מכה. אולם גם שם בכירי העיר הוקיעו אותו כמשוגע. הנביא וחברו זיד שהצטרף אליו למסע נרדפו ונסקלו באבנים. ביציאה מהעיר הסתכל הנביא השמיימה ושאל את אללה אם הוא לא כועס עליו, כיוון שחש שנכשל במסעו.
באותו לילה חזר לביתו גבריאל ומסר לו שאלוהים אוהב אותו, וכאות לאהבה זו ילווה אותו בשני מסעות. המסע הראשון לירושלים, כדי להתפלל בהר הבית, ובמסע השני יעבור עמו את הרקיע השביעי. שם יעזוב אותו כדי שהנביא יעלה לבדו לפגוש את בורא העולמות.
מוחמד עמד רחוק מאלוהים כשני צעדים. הוא שמע אותו אך לא ראהו. בסוף השיחה ביניהם אלוהים ביקש ממוחמד ללמד את המאמינים להתפלל חמש פעמים ביום.
למחרת סיפר הנביא על הביקור שלו בירושלים ועל המפגש עם אללה. אך האנשים לא האמינו שהמסע לירושלים ובחזרה ארך רק לילה אחד. תפילת הנביא בהר הבית היא הסמל שמוחמד הוא ממשיך דרכם של כל הנביאים לפניו, ושהאסלאם הוא הדת שממשיכה את כל הדתות.
נא להמתין לטעינת התגובות
