לקבל את ההורים זה לקבל את עצמך
אף פעם לא שאלתי את עצמי מה הסיפור שלהם, כי לא רציתי לדעת את התשובה. הרי כל ילד פוחד לגלות שההורים שלו, בעצם, אנושיים. רוזין רוזנבלום על הדיבר החמישי לאור לימודי ימימה
בן יקר שלי,
"כבד את אביך ואת אימך", מצווה הדיבר החמישי. ואני רוצה לספר לך על הדיבר הזה, כי סביר להניח שיום אחד, תידרש ותזדקק לדברים הללו.
כשנולדת, נוסף לי שם תואר חדש "אימא של". שם התואר הזה התווסף לשמות תואר נוספים שהיו לי כבר קודם "בת של", "אחות של", "אהובה של", "עובדת של" ועוד תארים נוספים, אבל זה לא משנה, כי עבורך, כל שמות התואר האחרים שלי לא רלוונטיים. בעיניים שלך, אני רק אימא שלך.
וזה נפלא, אין לי תלונות. זה עולם ומלואו להיות רק אימא שלך. וזה טבעי, הדרך בה עינייך רואות אותי. ככה גם אני ראיתי את הוריי.
אף פעם לא שאלתי את עצמי מה הסיפור שלהם. ממה מורכבים החלומות של אבא ואימא שלי, מה היו ההחמצות שלהם, הניצחונות, האכזבות, הקשיים, ממה הם פוחדים, על מה הם ויתרו. לא יכולתי לחשוב שלהורים שלי יש או היו חיים, שאינם קשורים אליי באופן ישיר.
אף פעם לא שאלתי את עצמי מה הסיפור שלהם, כי לא רציתי לדעת את התשובה. לא רציתי לגלות את מה שכל ילד פוחד לגלות על הוריו: שהם אנושיים: שהם חולמים וחלמו, הם נופלים ונפלו, ליבם נשבר ורוחם נפלה לפעמים, הם ניסו ותהו וחיפשו, ועדיין מחפשים את דרכם כמו כולם בעולם הזה. לא יכולתי להתמודד עם האנושיות שלהם, אז העדפתי לראות אותם נטולי זהות, זולת זהותם כאבא ואימא שלי.
קשה לקבל את העובדה שההורים שלך אנושיים, כי לקבל את זה, זה בעצם להתפכח ולגלות שהעולם הוא לא החממה המוגנת שחשבת שהוא, וגם האנשים שאוהבים אותך הכי בעולם, מוצאים את עצמם לפעמים חסרי אונים.
לפני שבוע, השתתפת לראשונה בתחרות ג'ודו. היה רגע בו נראית אבוד על המזרון ורציתי לזנק אליך ולחבק אותך. אבא שלך ביקש ממני לא לעשות זאת, ואני אמרתי: אם לא אעשה זאת, בגיל 18, הילד יגיד לפסיכולוגית שאימא שלו השאירה אותו נטוש על המזרון, אבוד ומבוהל. ואבא שלך ענה לי: אם תעשי זאת, בגיל 18 הילד יגיד לפסיכולוגית, שאימא שלו ביישה אותו לעיני כל הקהל. ואתה מבין, זה הפרדוקס,לא משנה מה נעשה, אנחנו נעשה כל כך הרבה דברים לא נכונים, בניסיון לעשות את הדבר הנכון.
הלוואי והייתי יכולה להבטיח לך שלא נטעה לעולם. אבל זה יהיה שקר. אנחנו טועים ועוד נטעה, למרות האהבה העצומה אליך, ואולי בגלל האהבה העצומה אליך. נבוא בדרישות מיותרות, נגונן יותר מדי, נקשיב פחות ממה שצריך, נהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, נחשף בחולשותינו. נעשה כל מה שאנחנו עושים עם אנשים אחרים, אבל להם זה פחות מפריע, כי אנחנו לא ההורים של אחרים, אנחנו ההורים שלך.
קשה לקבל את העובדה שההורים שלך אנושיים. כי לקבל את זה, זה להבין שהם לא תמיד יכולים להגן עליך מהטעויות שלהם, ובעיקר, מהטעויות שלך. ואפילו האנשים שאוהבים אותך הכי בעולם, לא יכולים לחסוך ממך את המפגש עם העובדה שגם אתה אנושי על כל המשתמע מכך: קם ונופל, אוהב ופוחד, מנסה, מחפש. קשה לסלוח להורים על היותם אנושיים, כי קשה לסלוח לעצמנו על היותנו אנושיים.
הדיבר החמישי אומר: "כבד את אביך ואת אימך". הוא לא מצווה עליך לאהוב את ההורים. רוב הילדים אוהבים את ההורים שלהם, זה לא מונע מהם להיות איתם במערכת יחסים טעונה ומורכבת כל כך. אני
הדיבר מצווה עליך לכבד. וזה שונה לגמרי. בדרך כלל, יותר קל לכבד אדם שפחות קרוב אלינו, אדם זר שאין לנו מעורבות רגשית איתו. לעומת זה, עם האנשים היותר קרובים אלינו, אלה שכביכול שייכים לנו, אנחנו נוטים "לשחרר את העניבה" ולנהוג איתם בקירבה גדולה יותר, שיש בה קצת פחות הקפדה על כבוד.
הדיבר אומר לכבד את הוריך. זה אומר שבגיל בוגר יותר, "תרחיק" אותנו קצת כדי שתרוויח את היכולת לראות אותנו כבני אדם נפרדים ממך. תשייך אותנו קצת פחות אליך, כי השיוך יוצר דרישה, והדרישה מביאה לחוסר כבוד ולחוסר קבלה.
רבים חושבים שהדיבר הזה מדבר על טובת ההורים. אני חושבת שהוא מדבר על טובת הילד. כי לכבד את ההורים, לכבד את זכותם להיות מי שהם, זה לקבל אותם כפי שהם. ולקבל את ההורים זה לקבל את עצמך.
כבד את אביך ואת אימך - זה החסד הגדול ביותר שאתה יכול לעשות עבורך. כי כשאתה מקבל את היותנו אנושיים, אתה מקבל את היותך אנושי. כשאתה מסוגל להביט על הוריך בחמלה, אתה מסוגל להביט על עצמך בחמלה. כשאתה יודע לקבל את החולשות של הוריך, סימן שאתה חי בשלום עם החולשות שלך. זה אומר שהפסקת לחפש אשמים למי שאתה, ואתה מקבל באהבה את מי שאתה. וזה חשוב, אחרת תמצא את עצמך מבזבז שנים מיותרות בניסיון להוכיח לנו מי אתה. אני לא צריכה שתוכיח לי כלום, אני יודעת שאתה מושלם באנושיותך. אני מקווה שגם אתה תדע את זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
