ריק של שבת: מפגש עם החלל הפנימי
יום שבת היא הזמנה להפוך את האין הזה, החלל הזה, שאנחנו כל כך פוחדים ממנו, למרחב האמיתי שלך. כי רק בו את יכולה לפגוש את זו שאינה צריכה לעשות כל כך הרבה רעש כדי להרגיש ראויה. רוזין רוזנבלום מפרשת את הדיבר הרביעי
שבת שלום Jennifer , cc-by
"זכור את יום השבת", מצווה עליי הדיבר הרביעי. ואני שואלת את עצמי: האם אדם יכול לזכור משהו שלא הכיר מעולם?
את ששת ימי המעשה, אני מכירה היטב. צריכה לרדוף, להשיג, לחלק שלל. לעשות, להספיק, להוכיח, לחוות, לרצות ולְרָצות. בקיצור, לייצר הרבה רעש, שתכליתו היא אחת: להסיח את דעתי מתחושת הריק.
וכשמגיע יום שבת, אני מייצרת "רעש של שבת". רעש יותר חגיגי ומענג, כיאה ליום שבת, אבל עדיין רעש שמטרתו זהה - למנוע מעצמי את האפשרות לפגוש את הריק.
הריק. אותו חלל שנחשף כאשר אני משילה מעליי את זו שעובדת, זו שמוכיחה, זו שיודעת, זו שמשיגה, זו שנופלת, ששייכת, שחייבת, שרוצה, שמבלה, שמרגישה, זו שמייצרת כל כך הרבה רעש, רק כדי לא להרגיש את אותו ריק מפחיד.
ובגלל הפחד מאותו ריק, אין לי באמת מושג מה זה להיות במנוחה אמיתית. מנוחת הנפש, שקט פנימי שלא דורש ממני לעשות דבר כדי להרגיש יותר טוב. מנוחה הנובעת מהיכולת לחוש שלווה בארמונותיי הפנימיים, ללא קשר למה שקורה בחוץ.
ימימה אומרת: "חלל קיומך הוא מרחב קיומך". הריק הזה, החלל הזה, שאת כל כך פוחדת ממנו, דווקא הוא המרחב האמיתי שלך. החלל הריק שנראה לך כאיום, הוא ההזדמנות הגדולה שלך, כי רק בתוך הריק הזה את יכולה לפגוש את עצמך, את זו האמיתית, זו שמסתתרת מתחת לכל הרעש והסחות הדעת, זו שאינה צריכה לעשות כל כך הרבה רעש, כדי להרגיש ראויה.
החלל הזה, לא נועד כדי לאפשר לי לשמוע טוב יותר מה לא בסדר. להיפך, הוא נועד כדי לאפשר לי להיווכח שהכל בסדר. להפוך את החלל למרחב, זה להבין כמה חופש יש בהתפשטות מכל התוויות והשייכויות שהאדם נוטה להלביש על עצמו, רק כדי לא לחוש את הריק. להיות במרחב זה להיות בתודעה בה אני חווה את עצמי כשלמות שאינה חסרה דבר, בלי שום קשר לכלום: בלי קשר למקצוע שלי, למקום שאני גרה בו, לדברים שהספקתי או לא הספקתי, לאנשים שאני מוקפת בהם, למצב הכלכלי או הבריאותי שלי.
אפשר להיפגש יותר מפעם בשבוע
השבת היא הזמנה להפוך את הריק למרחב. להתעלות מעל למציאות היומיומית ולהשתחרר מכל ההתניות שיצרתי לי בראש, לגבי מה שחיוני לי כדי לחיות. לקחת פסק זמן ממירוץ ההוכחות של ששת ימי המעשה, כדי לראות את האמת הפשוטה: אני לא צריכה להישען על כל כך הרבה תוויות, כדי להעניק ערך ליום הזה או לעצמי - כי יש בי נקודה פנימית שערכה אינו מוטל בספק ואינו תלוי עשייה.
"זכור את יום השבת לקודשו" - יותר משזה נועד להזכיר לי את קדושתו, זה נועד להזכיר לי את קדושתי. להזכיר לי ששום הישג שהשגתי השבוע, אינו משתווה להישג שבגילוי, שאני לא צריכה להוכיח כלום
לאף אחד. להזכיר לי ששום כשלון שנחלתי השבוע, אינו יכול לערער על העובדה שיש לי הרבה על מה להודות.
אני עסוקה בלזכור כל כך הרבה פרטים תפלים וחסרי משמעות, אבל בשבת אני נדרשת לזכור את העיקר: לזכור שהמהות נמצאת בי ואני לא צריכה לרדוף אחריה, לזכור שמתחת לכל חלקי האישיות שלי, מתחת לכל המאבקים והריצות והמטרות - נמצאת מישהי שיכולה לנוח, מישהי שלא צריכה להתאמץ כדי להרגיש שייכת, רצויה, אהובה. ואת המישהי הזו אני צריכה לפגוש פעם בשבוע. כדי לא לשכוח, כדי לא למצוא את עצמי יום אחד תוהה: האם אדם יכול לזכור משהו שלא הכיר מעולם?
נא להמתין לטעינת התגובות
