הייתם עשר
מההצהרות של הדטרויט פיסטונס ועד הצרות של הניו יורק ניקס. סיכום השבוע ב-NBA
10. דטרויט. כן, למרות ההפסד לניקס. כי מה יותר טוב מלנצח את היריבה שלך במשחק הצהרה? לנצח את היריבה שלך במשחק הצהרה ולשתק את הכוכב הכי גדול שלה. ומה עוד יותר טוב מלנצח את היריבה שלך במשחק הצהרה ולשתק את הכוכב הכי גדול שלה? לנצח את היריבה שלך במשחק הצהרה, לשתק את הכוכב הכי גדול שלה ולראות את שחקן ההגנה הטוב ביותר שלה נפצע לשבועיים לפחות. את כל אלה
9. ניו ג'רזי. עברו הימים בהם כל הבית האטלנטי היה עם מאזן שלילי: עכשיו יש רק לארבע קבוצות מאזן כזה. הנטס נראים מצוין. שבעה ניצחונות רצופים, כולל אחד מרשים במיוחד על דאלאס; שלישיית הכוכבים – ג'פרסון, קרטר וקיד – נמצאת בכושר ראוי, ננאד קריסטיץ' המוכשר מתפתח להיות אחד הסנטרים היותר טובים במזרח, וגם חבורת הרול-פליירס הוותיקים, בראשות קליף רובינסון ולמונד מאריי, עושה את שלה. עם כולם בריאים (טפו טפו טפו) וקריסטיץ' בכושר הנוכחי, ואולי בלי מורנינג בצד השני, סדרת חצי גמר המזרח נגד מיאמי, אם וכאשר, יכולה להיות הרבה יותר שקולה ומעניינת מאשר הסוויפ של השנה שעברה.
8. לברון ושות'. המלחים השיכורים, רצף למעלה-רצף למטה, נמצאים הפעם בצד העליון של הספינה. ובאמת הגיע הזמן לברך את החבר ג'יימס על סל הניצחון הראשון בקריירה. אמנם נגד שארלוט, אבל עדיין סל ניצחון. וכן, לפעמים עדיף למסור בהתקפה האחרונה לשחקן חופשי, למשל אם מדובר בקלעים טובים כמו דיימון ג'ונס או פליפ מאריי, מאשר לזרוק בכוח על שלושה שחקנים (תשאלו את קובי בראיינט, הוא יספר לכם על זה). זה לא הופך את לברון לשחקן פחות גדול. זה רק מכניס ביטחון לחברים שלו. עוד יהיו לו הרבה זריקות ניצחון לספר עליהן לנכדים. ותכף יש לו גם פלייאוף ראשון. אתם מוכנים?
7. גולדן סטייט. דווקא אחרי שנגמרה העונה, דווקא בלי בארון דייויס, הם מנצחים שלושה מארבעה משחקים, כולל אחד מדהים הבוקר בדאלאס עם הצגה מטורפת של ג'ייסון ריצ'רדסון. גם בקבוצה עצמה הודו שעכשיו הם משחקים הרבה יותר משוחרר. אי לכך ובהתאם לזאת, תוכנית הפעולה של הווריורס לעונה הבאה תהיה כדקלמן: לא לספר לשחקנים מה המאזן שלהם, לא לבקש מהם להגיע לפלייאוף, לא לאפשר להם גישה לעיתונים, לא לצפות מהם לשום דבר. לנתק אותם מהעולם החיצון, בלי כתבי קווים, בלי מיקרופונים, בלי לחץ. אולי זה הטיפול הפסיכולוגי היחיד שיכול לעזור לקבוצה המתוסבכת הזו, שפשוט לקחה חופש של חודשיים אחרי פתיחת עונה טובה, ואולי תחזור לעונה הבאה עם מאמן אחר.
6. אמארה סטודמאייר. תעזבו רגע את זה שגם רוב קוראי הטור הזה יכולים לקלוע 20 נקודות נגד פורטלנד. בהנחה שהבחור באמת לא חזר בצורה פזיזה מדי – ונקווה שאפשר לסמוך עליו בעניין הזה – הקאמבק שלו מפציעה אמור להעלות את פניקס סופית לרמה של הגדולות מכולן. כי נכון שהיא לא פחות טובה בערב נתון מכל קבוצה אחרת בליגה, אבל הנתון של תבוסת 63:36 בריבאונד במשחק נגד הספרס בשבת צריך להדליק יותר מנורה אדומה אחת. בשביל זה יש את סטודמאייר. אם הוא אכן למד משהו מגמר המערב 2005, ויחזור ממוקד יותר בהגנה, חוסם יותר, נלחם על כל ריבאונד, הוא בדיוק החתיכה החסרה בפאזל של הסאנס. בוריס דיאו כסנטר זה נחמד ואפילו עובד רוב הזמן, אבל בסדרה שלמה מול דאנקן ומוחמד, שלא לדבר על הוואלאסים או שאקיל, הסאנס יזדקקו לכל מה שיש לאמארה לתת.
5. סן אנטוניו ודאלאס. העייפות מתחילה לתת את אותותיה, לאט לאט. במקום לרדוף אחת אחרי השניה ואחרי דטרויט, שתיהן מתחילות להתחרות זו בזו במספר הפסדים, וכל זה כשפניקס אורבת במרחק לא גדול מעבר לפינה. רוצים את הסימן הטוב ביותר שהספרס זו קבוצה מזדקנת? קחו את המאזן שלהם בחמש העונות האחרונות בחלק השני של משחקי לילה-אחרי-לילה: 4:17 ב-2001/2, 5:13 ב-2002/3, ואחר כך 6:13 ב-2003/4, 9:10 בלבד ב-2004/5, והשנה? 9:5. הרי חוץ מטוני פארקר ובנו אודריך, אין להם אף שחקן שהקריירה שלו לא נמצאת בשיא או בירידה. ומה עם המאבריקס? כנראה שאי אפשר להמשיך באותו קצב לאורך זמן ללא ארבעה שחקני רוטציה פצועים, בראשות ג'וש הווארד, הסטופר ההגנתי מספר 1 שלהם. הבוקר, מול 40 הנקודות של ג'ייסון ריצ'רדסון, הוא היה יכול לעזור.
4. ההורנטס. למרות הניצחון הביתי המרשים על הקליפרס בניו אורלינס, התחושה שמשהו משתנה לטובה התקלקלה עם הפסד ביתי מאכזב מול יוסטון. תשעה הפסדים בעשרה משחקים זה כבר משבר די רציני, ואולי מפגש הלילה נגד הקבוצה מאייטם מספר 2 יוכל לשפר את מצבם. "אנחנו עדיין לא בטוחים, ואני לא יודע בוודאות, מה אנחנו הולכים לקבל מהשחקנים כל לילה", אמר הבוקר המאמן ביירון סקוט, "יש שחקנים שאצלם אני יודע מה אקבל, אבל יותר מדי כאלה שלא". במחשבה שניה? אולי לקחת קבוצה שארבעה משחקני החמישיה הנוכחית שלה לא היוו פקטור בליגה בעונה שעברה, ולצפות ממנה להגיע לפלייאוף המערבי תוך כדי מעבר בין אולמות ביתיים, היה קצת מוגזם. וכאן, אגב, מגיע תורו של כריס פול להוכיח שהמחשבה הזו מוטעית.
3. יוסטון, חוץ מבחור אחד. עד הניצחון הבוקר באוקלהומה סיטי הם היו עם שישה הפסדים רצופים. כל הצוות המסייע שמקיף את יאו מינג לא הצליח לתפקד ולהתעלות דווקא ברגעים בהם העונה בורחת מהידיים והסנטר שלהם בכושר שיא. לא סקיפ אלסטון, לא ג'ואן הווארד, לא קית' בוגאנס או לות'ר הד, ומישהו זוכר שסטרומייל סוויפט נחשב רק לפני כמה חודשים לאחת הרכישות הבולטות של הקיץ? הרוקטס יסיימו עונה מאכזבת מחוץ לפלייאוף, טרייסי מגריידי יוכל לתת לגב שלו מנוחה עד אוקטובר בתקווה שאולי זה ישפר משהו, ויאו, אחרי שבועות מצוינים שהתבזבזו, ייאלץ לעמוד בפני כולם ולשיר, במבטא סיני: "I can't do it alone". מה שמביא אותנו לאייטם הבא.
2. שיקאגו. They had it coming, they had it coming, they only had themselves to blame. התחזיות בתחילת העונה דיברו על 12 קבוצות שיתמודדו על הפלייאוף במזרח, אבל מסתבר שאפילו על תשע אי אפשר לבנות. הבולס, הקבוצה היחידה מחוץ לפלייאוף עד לא מזמן שהיה לה איזשהו סיכוי להשתחל פנימה, לא מצליחה לנצל לא את רצף ההפסדים של פילדלפיה בלי אייברסון ולא את הקרטועים הממושכים של מילווקי. בן גורדון לא פוגע, קירק הינריך משחק פצוע, ועם אנדרס נוצ'יוני ולואל דנג כשחקנים היחידים שמפגינים איזשהו סוג של יציבות, הבולס עושים יותר מצעד אחד אחורה, אחרי הקפיצה הגדולה קדימה שעשו בשנה שעברה.
1. אפילו כשהניקס מנסים לעשות הגנה, תראו מה קורה. נייט רובינסון ניסה למנוע מאנדרה בארט מטורונטו סל, ושלח אותו בטעות להיכנס לתוך הברך של צ'אנינג פריי, נקודת אור בים של שחור, ולגמור לו את העונה. עד לסיום הפורמלי, בעוד פחות מחודש, יוכל לארי בראון לשבור את שיא העולם בהרכבים שונים על המגרש, וכמובן שבראון וסטפון מארברי ינסו לשבור את שיא העולם בלריב ולהתפייס. אפילו השבוע הם המשיכו, כשמארברי התרגז על בראון ששירטט תרגיל עבורו בזמן שג'מאל קרופורד היה בדקות טובות. "ג'מאל היה הבחור שהיינו צריכים ללכת אליו", אמר סטף, "לא אני הייתי צריך לקחת את הזריקה בדיוק אחרי שנכנסתי. וכולם יודעים שאני אף פעם לא מסרב לקחת את הכדור בסיום משחקים". כן, רבותיי, אם מארברי מתעקש שמישהו אחר ייקח זריקה, העונה הזו באמת הופכת להזויה לגמרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
