הייתם עשר: ספיישל אולסטאר
איך ההגנה נכנסה לאולסטאר בדלת האחורית, מי הגיעו למשחק הכוכבים שלא בצדק, מי יקחו פסק זמן מתלאות היומיום, מי יפציע להופעות בכורה עם כוונות לעתיד ואיך קארל מארקס היה יכול לצאת מבסוט. עשרה דברים שכדאי לראות ולחשוב עליהם בסוף השבוע הקרוב. שידורים ישירים בספורט 5 וב-5+
למי שלא זוכר, הנה רשימת המשתתפים באירוע: במשחק הכוכבים יופיע המערב עם יאו מינג וטרייסי מגריידי המקומיים בחמישיה, עם קובי בראיינט, סטיב נאש וטים דאנקן, ולצידם דירק נוביצקי, קווין גארנט, שון מריון, פאו גאסול, אלטון בראנד, טוני פארקר וריי אלן. המזרח יעלה עם דוויין ווייד, אלן אייברסון, לברון ג'יימס, שאקיל אוניל וכנראה וינס קרטר במקום ג'רמיין אוניל הפצוע, ומהספסל יעלו ויבואו הפיסטונים צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון, בן וואלאס וראשיד וואלאס, לצד פול פירס, כריס בוש וגילברט ארינאס.
בתחרות השלשות יפציצו בילאפס, נוביצקי, אלן, האלוף המכהן קוונטין ריצ'רדסון מהניקס, ראג'ה בל מפניקס וג'ייסון טרי מדאלאס. בתחרות ההטבעות יעופפו האלוף המכהן ג'וש סמית' מאטלנטה, אנדרה איגואדאלה מפילדלפיה, האקים ווריק מממפיס ונייט רובינסון מהניקס. בתחרות הסקילז ("הכישורים") יתמודדו האלוף סטיב נאש מול לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס פול. בתחרות השוטינג סטארס יגיעו שלישיות של שחקן הווה, שחקן עבר ושחקנית WNBA, כשהצוותים הבולטים יכללו את קובי בראיינט, מג'יק ג'ונסון וליסה לסלי מהלייקרס, ואת מגריידי, קלייד דרקסלר ושריל סוופס מיוסטון, ובנוסף יגיעו צוותים מסן אנטוניו ופניקס. אלה הנתונים, ועכשיו, לכמה דברים ששווה לשים עליהם עין, או אפילו שתיים.
אולסטאר תקרא לאחותך, פה זה כדורסל (1). בפעם הראשונה מאז 1998 יש לקבוצה אחת ארבעה נציגים באולסטאר. אז זו היתה הלייקרס של שאקיל וקובי, בשנתו השניה בליגה כשעוד היה ילדון קטן ואגואיסט ולפני שהפך לשחקן גדול ואגואיסט, ועם ניק ואן אקסל ואדי ג'ונס. הפעם הבחירה הרבה יותר מוצדקת: דטרויט שולחת כמעט את כל החמישיה הפותחת, פרט לטיישון פרינס, שגם הוא עוד יכול להרגיש מקופח. ברגע בו מאמן הפיסטונס והמזרח, פליפ סונדרס, יעלה את חניכיו מהספסל, סביר להניח שזה לא יהיה משחק אולסטאר טיפוסי. נכון שההתקפה של דטרויט מבריקה השנה, אבל זה בזכות חסימות ותרגילים, לא בזכות האלי-הופים מהדהדים ודאנקים ב-780 מעלות. השאלה היחידה היא מי ישחק בחמישיה עם ארבעת הפיסטונים, ואם הוא יצליח לשמש כתחליף הולם לפרינס.
אולסטאר תקרא לאחותך, פה זה כדורסל (2). אייברי ג'ונסון הוא המאמן עם האוריינטציה ההגנתית ביותר בליגה היום, פונקט. נכון שגם ההגנה של מייק פראטלו בממפיס ושל הפיסטונס לא רעות בכלל, נכון שגם ג'ף ואן גאנדי ביוסטון מעדיף את הכדורסל שלו בקצב של דשא צומח, אבל ג'ונסון הצליח לגרום לדאלאס לשחק הגנה תוך כמה חודשים, שזה שקול בערך ללהטיס תוכי למאדים. יהיה לו קצת קשה עם כל השטף ההתקפי הזה פתאום, והוא כנראה לא יזרוק את קובי בראיינט לספסל בגלל חיפוף ברוטציה, אבל תהיו כמעט בטוחים שהמערב לא הולך לספוג 130 נקודות. ואם הם יהיו בדרך לשם, קולו הצפצפני של הגנרל הקטן יהלום בראשם שוב ושוב בפסקי הזמן, עד שמשהו ייקלט.
מגיע? לא מגיע? לא מגיע? איזה מזל שגם ריי אלן נמצא בסגל המערב בעונה איומה של סיאטל: לפחות הוא זוכה בתואר "השחקן שהכי לא מגיע לו להיות באולסטאר", ומקדים בפוטו פיניש את טרייסי מגריידי ויאו מינג. הקהל אוהב את טימאק וליאו יש מאחוריו אומה קטנה ופטריוטית שתומכת בו, אבל אם לשפוט על פי ההישגים, במיוחד של הקבוצה בעלת מאזן 31:22 (אם כי המאזן עם מגריידי ויאו בריאים חיובי בהחלט), טימאקיאו לא שייכים לאולסטאר אותו הם מארחים. וגם מאמנם ואן גאנדי הודה בכך. אם עוד נדרשה חותמת רשמית, אז יוסטון בהרכב מלא, במשחקה האחרון לפני האולסטאר, פיגרה הבוקר בתחילת הרבע האחרון בפניקס ב-45
כריס פול וכרמלו אנתוני, או סם קאסל וג'וש הווארד, ראויים לתפוס את המקום של אלן ומגריידי בסגל בעונות כל כך מאכזבות של שני האחרונים. מרקוס קמבי נותן עונה הרבה יותר טובה מזו של יאו, ושניהם היו פצועים בערך אותו מספר של משחקים. ובכלל, רוב השחקנים באולסטאר הם ווינרים בנשמה, כאלה שכדי לנצח אותם צריך לעקור מהם איבר ולהגיש אותו על צלחת, וול-דאן. אם יאו ומגריידי היו גם הם כאלה, יוסטון לא היתה עפה מהפלייאוף בשנה שעברה בתבוסה של 40 הפרש, ולא היתה מגיעה לאולסטאר במקום ה-13 מתוך 15 קבוצות במערב, ובסכנה ממשית של החמצת הפלייאוף העונה.
שאראס: תשתחרר, בנאדם. לאורך העונה הנוכחית אפשר לחשוב שהבחור, ללא ספק הרכש לספסל שזכה להכי הרבה הייפ בשנים האחרונות, נשלח לעבוד במכרות פחם ולייצר נעליים בסדנאות יזע תמורת דולר לחודש. קשה לו, ורע לו וזה בא גלים גלים, הכל זה כסף, אין כדורסל טהור, כולם אגואיסטים וכפויי טובה, המשחק לא חכם, הקהל אדיש, הפציעות מפריעות והרוטציה מבאסת. מרוב התבטאויות ומנהיגות שהבחור לוקח, הוא קצת שוכח לשחק כדורסל לאחרונה – בשישה משחקים בפברואר הוא מדייק ב-29.7 אחוז מהשדה ו-26 אחוז לשלוש.
המועמד לשעבר לרוקי השנה הוא אפילו לא הרוקי הכי טוב באינדיאנה כרגע. דני גריינג'ר הלוחם, אחד שלוקח כל הזדמנות שנותנים לו, עוקף אותו בסיבוב. אפשר גם לחשוב שבמכבי ת"א הליטאי שיחק בהתנדבות לעיני איכרים קשי יום, ולא בקונצרן ענק, עם מימון מכובד של המדינה, ועם חברי מרכז, דוגמניות-על וקציני משטרה בשורות הראשונות ביציע. כדאי לו להתחיל לעשות את מה שמצפים ממנו, וזה לקלוע סלים בקלאץ'. מבטים מתחנחנים מהספסל לא יעזרו לאף אחד שלא מנצל צ'אנסים. לפחות הלילה הוא יוכל לזרוק מספיק האלי הופים כדי לדמיין שהוא שוב בהיכל נוקיה במשחק מרתק נגד גבעת שמואל. אולי זה יעזור להחזיר אותו למוטב.
נייט רובינסון: הם אומרים, קפוץ. בתחילת העונה, הקהל במדיסון סקוור גארדן היה מאוהב. לאחרונה הקהל פשוט התחיל להיות מאוהב בשחקנים מהקבוצות האחרות, כי זה הסיכוי היחיד לשמוח עם מישהו שמנצח. רובינסון, בכל מקרה, עדיין ראוי לכל גילוי חיבה אפשרי, גם אם לארי בראון החליט שהוא מוכן לעשות טרייד על כל מה שיש בניו יורק, כולל צ'אנינג פריי, ג'רי סיינפלד, דייויד לטרמן ופסל החירות. הקטנצ'יק הזה, 1.72 מטר להזכירכם, הוא מטביע אדיר. בעיקר בגלל העובדה שההטבעות שלו הן פחות מהסוג האלגנטי והרבה יותר דאנקים של עוצמה, של לטפס מעל אנשים. כגימיק בתחרות ההטבעות, המדור ממליץ לו להטביע על הראש לג'רום ג'יימס, הסנטר שמשחק לצידו בניקס. ג'יימס, וזה מובטח, ירגיש טבעי.
האקים ווריק: הקפיצה הגדולה? הקבוצה של ג'רי ווסט עדיין מתפקדת יפה בהחלט, אבל בחירות הדראפט שלו בשנים האחרונות לא ממש מוכיחות את עצמן. ווריק, פורוורד אתלטי ששיחק עם כרמלו אנתוני במכללת סירקיוז, הגיע עם תקוות ל-NBA, רק מה לעשות שהבלטות שלו בממפיס יותר עמוסות מהתחנה המרכזית? לאחרונה מייק פראטלו נותן לו להבליח פה ושם, אבל עדיין, הבחור שבמכללה קפץ פעם מהמקום מעל מישהו והטביע, ואנחנו חוזרים, מ-ה-מ-קום – רוב הזמן מתייבש על הספסל. תחרות ההטבעות היא הזדמנות טובה לשחקנים לפרוץ לאור הזרקורים ואולי להרוויח כמה דקות משחק בקבוצות שלהם. ונכון שגביע אחד והמון תמונות יפות לא יהפכו אותו לשחקן כדורסל טוב יותר, אבל 15 דקות תהילה יכולות להוביל לעוד לא מעט דקות פרקט ולהכרה מכובדת. ע"ע ג'וש סמית'.
לברון ג'יימס בתחרות הסקילס. כן, בסדר, אתה "לא טיפוס של תחרות הטבעות". שמענו. אתה סתם מגיע לגובה הלוח עם הברך בניתור מהמקום. זה רק במקרה שטבעות הסלים נכנסות לפאניקה כל אימת שאתה עובר באיזור. זה נכון שאליפות הדאנק כבר אינה מארחת שמות מפוארים כמו פעם, אלא בעיקר צעירים, אבל נוכחות שלו שם היתה משנה את הכל. הרי בעבר כבר השתתפו בתחרות שחקנים שוליים ואלמוניים כמו מייקל ג'ורדן, דומיניק ווילקינס, ג'וליוס ארווינג, קלייד דרקסלר, סקוטי פיפן, שון קמפ, קובי בראיינט ווינס קרטר. אז יופי, לגיטימי, לך לך לתחרות של כדרורים, מסירות חזה וקליעות מבחוץ. אולי אפילו תנצח שם, למרות שלמעטים יש יסודות מושלמים יותר מלסטיב נאש. אבל עד שלא תיקח גם איזו תחרות הטבעות עם ניתור מקו השלוש, או לפחות תשתתף בה, תיאבוננו לא ישבע.
קיו ריץ' בתחרות השלשות. בשנה שעברה הסאנס לקחו כמעט את כל התארים של ליל התחרויות האינדיבידואליות, אבל לא חוכמה לצלוף שלשות כשאתה רגיל לקבל כדורים מסטיב נאש, חופשי בפינה, כל עשר שניות. בפניקס היו לקוונטין ריצ'רדסון בעונה שעברה כמעט שלוש שלשות בממוצע למשחק. בניו יורק יש לו השנה קצת יותר מאחת. בואו לא ניסחף ונגיד שהוא איבד את הטאץ' לחלוטין, אבל זה לא יהיה הימור גדול לומר שעם 32.9 אחוז מעבר לקשת העונה בניקס, יש מצב שהוא לא יזכה לשמור על תוארו.
נגד הפרפרים בבטן. בדרך כלל הופעות ראשונות באולסטאר הן או הצהרת כוונות בקשר לעתיד, או סימן לעונה אחת גדולה. תסתכלו אחורה ותתקשו להאמין שאנשים כמו כריס גטלינג, תיאו רטליף, וין בייקר, ג'ייסון וויליאמס (הסנטר) או אנטוניו דייויס, שחקנים חביבים אבל לא ממש כוכבים שייכנסו להיכל התהילה, היו שם. עבור פאו גאסול, כריס בוש, פארקר, המילטון ובילאפס זו פעם ראשונה באולסטאר, וכנראה שממש לא אחרונה. שלושת הראשונים עדיין לא בני 26. בוש הוא הנציג השלישי של דראפט 2003 שמגיע לאולסטאר אחרי לברון ו-ווייד ועוד לפני כרמלו. גאסול עושה, בעבודה קשה ועם לוק של קניבל, את הדרך האיטית למעמד של כוכב בקליבר של נוביצקי. פארקר כבר לקח שתי אליפויות לפני גיל 24. הזדמנות טובה לכל אלה לומר שלום ולהבטיח לקפוץ גם בעונה הבאה.
נגד שאר העולם. סכסוכים גדולים, הקפאות כמו זו שעשה אייזיאה לג'ורדן ב-1985 והתקפות עצבים כמו שחטף קרל מאלון על קובי בעשור שעבר, כנראה לא יהיו שם הפעם. הארומה הבינלאומית (6 נציגים מחוץ לארה"ב, כולם במערב), החיברות מחדש של סטרן והסכם השלום הגלובלי בין קובי בראיינט לשאקיל אוניל גרמו לכך שהמסוכסכים היחידים ביוסטון הם בראיינט וריי אלן, ובואו נגיד שבהתאחדות לכדורגל לבדה יש כרגע שבעה סכסוכים יותר בוערים מזה.
איך אפשר כן להכניס קצת פילפל? לשקול ברצינות משחק של ילידי ארה"ב נגד שאר העולם. לא בטוח שנבחרת של דאנקן, נוביצקי, קירילנקו, ג'ינובילי ונאש בחמישיה ועל הספסל יאו, פארקר, גאסול, אילגאוסקאס, אוקור, דיאו וסטויאקוביץ' (עם בוגוט, מגלור, דאלמברט, ראג'ה בל, רדמאנוביץ', נסטרוביץ', דנג ואולי גם שאראס כגיבוי), לא תוכל לנצח. גם אם מולה יעמדו שאקיל, גארנט, לברון, קובי ואייברסון, עם ספסל של בן וואלאס, מריון, קרטר, אוניל, בראנד, ווייד, ארינאס, מגריידי, אלן, פירס, בוש או מי שבא לכם. אשכרה "פועלי כל העולם התאחדו". חבל שקארל מארקס כבר לא יהיה בחיים כדי לראות את זה קורה.
נא להמתין לטעינת התגובות
