הייתם עשר
מהקאמבק של ארטסט, דרך התקופה הנהדרת של אנתוני וחוסר היציבות של לברון, ועד לשני כוכבים, מארברי וגארנט, שישמחו לעבור דירה הקיץ. סיכום השבוע ב-NBA
10. רון ארטסט. ערב החזרה לאינדיאנה במדי סקרמנטו, אפשר לראות בצורה מדהימה את השינוי שהפסיכופט הביא לקינגס. מקבוצת התקפה רכרוכית וחסרת חיים בדרך אל מחוץ לפלייאוף, הם הפכו ליחידת הגנה אנרגטית, נמרצת, עם דם צעיר שמזרימים קווין מרטין ופרנסיסקו גארסיה, שמדורגת כרגע שביעית במערב, ובמיוחד שאחרי הניצחון על דאלאס השבוע, אף אחד גם לא ממש רוצה לפגוש בפלייאוף. "אני עושה את אותם דברים שעשיתי באינדיאנה, רק שכאן גם הסביבה טובה אלי", אמר אתמול ארטסט. וגם אם לעולם לא נבין מה הוא רוצה מריק קרלייל ולארי בירד שהאמינו בו כל כך, מסתבר שאולי באמת מה שחסר לו זה שינוי אווירה. הוא קיבל אותו, הוא חוזר להיות אחד משחקני העלית של הליגה, והוא מחזיר את סקרמנטו לצמרת, אחרי שנבעטה דרך הדלת, מהחלון האחורי.
9. כרמלו אנתוני. הנה עוד טיפוס לא הכי פופולרי, שהחיים לא תמיד חייכו אליו, אבל שזוכה לעדנה בזמן האחרון. כבר שלושה משחקים רצוף הוא קולע 30 נקודות ומעלה. נגד אינדיאנה הוא צלף סל ניצחון, והפך למלך סלי הניצחון של הליגה העונה, יחד עם פאו גאסול, כשיש להם ארבעה כאלה. בנוסף, הוא הפך לבעלים משותף של קבוצת מירוצי מכוניות מליגת ה-IRL, וזה בסך הכל שבוע לאחר שפתח לייבל מוזיקה משלו, Kross-Over. מעבר למה שהוזכר, היכולת שלו לא נופלת לאחרונה מזו של חבריו לדראפט, דוויין ווייד ולברון ג'יימס. ואה, כן, דנבר מצליחה ומנצחת, למרות הבעיות והפציעות. וקרובה להבטחת המקום הראשון בבית הצפון מערב. אמנם, בקצב הניצחונות של הקבוצות שם, כנראה שדנבר תוכל להפסיד עד סוף העונה ועדיין לקחת מקום ראשון בבית, אבל למה להיות קטנונים.
8. מיאמי. רענן כץ בטח היה מבולבל היום. שתי הקבוצות שלו נתנו משחקים די בינוניים, ואז איכשהו נתנו ריצה גדולה וגמרו עניין בצורה משכנעת. קודם מכבי ת"א יוצאת בשלום נגד הכדורסל המוזר של ריאל מדריד, אחר כך מיאמי נופלת למינוס 25 מול הסלטיקס ויוצאת מנצחת. 13 ניצחונות ב-14 משחקים יש להיט, ווייד בכושר של MVP, שאקיל אוניל בכושר של הסנטר הכי טוב בליגה שיגיע לפלייאוף (סליחה,
7. עלייתם של הרול פליירס. הפציעות והעייפות מתחילות לתת סימנים לקראת הרבע האחרון של הליגה, והנה, פתאום מתעוררים להם כל מיני שחקנים שעולים מהאוב, ונותנים לקבוצות שלהם את הדחיפה לקראת הישורת האחרונה. ברנט בארי, נאזי מוחמד ובנו אודריך מעטרים את רשימות הקלעים הבולטים בסן אנטוניו. טים תומאס, שהצטרף לפניקס, מתאים לה כמו כפפה ליד. בממפיס ג'ייק צקאלידס, שיובש רוב העונה על הספסל, מקבל דקות ומתחיל לתת מספרים מפלצתיים. מרקיז דניאלס, בדאלאס, מחפה על חסרונו של ג'וש הווארד. כל אלה מהווים את ההוכחה שלפעמים כל מה שצריך זה ניעור קטן של הסגל, והופס, מגיעים לפלייאוף מוכנים ועמוקים יותר.
6. הפוגה קלה, ברשותכם, לטובת טורניר ה-NCAA. ולא רק שחקני ה-NBA העתידיים שאפשר לראות שם, החל מאדם מוריסון, דרך ג'ייג'יי רדיק, שלדן וויליאמס, רודי גיי וחבריהם. באמת שלא צריך להכיר שם יותר מדי קבוצות כדי להתחבר. המתכון פשוט: מדליקים את הטלוויזיה, בוחרים את הקבוצה המועדפת באותו רגע (רצוי האנדרדוג) ומתחילים להחזיק אצבעות. הרי רוב הזמן, מדובר במפגש בין 24 שחקנים, שעבור חלקם זהו המשחק האחרון בקריירת הכדורסל. אחוז קטן בלבד משחקני המכללות מגיע ל-NBA, אחרים מוצאים את עצמם בליגות משנה בארה"ב או מחפשים עבודה באירופה, דרום אמריקה ואסיה, ויש גם את השחקנים הפשוטים, שלא יגיעו לשום דבר, וכל מה שהם רוצים זה רק לשחק עוד יום, עוד יומיים, שלא ייגמר לעולם. ולך תגיד להם לא. אז פשוט ללחוץ על power בשלט, להגביר ווליום, לדמיין שאתה באולם עם עשרת אלפים סטודנטים, ולהתמכר.
5. קליבלנד. נאאאאד-נד, נאאאאד-נד. שבוע למעלה, שבוע למטה. אמנם השבוע היה גם לוח משחקים קשה בחלקו (לא כולל אורלנדו), אמנם השבוע אין הרבה טענות ללברון, אבל החברים שלו שוב נעלמים בתדירות גבוהה מדי, ההגנה לא מתפקדת בדקות מכריעות, היתרונות הגדולים הולכים ובורחים פעם אחר פעם, והתוצאה היא שלושה הפסדים רצופים. שבאו אחרי ארבעה ניצחונות רצופים. שבאו אחרי חמישה הפסדים רצופים. שבאו אחרי שלושה ניצחונות רצופים. זו קבוצת כדורסל או מלח אירי שיכור? הקאבס כנראה יסיימו עם המאזן השלישי בטיבו במזרח, בסופו של דבר, אבל זו ממש לא הדרך להגיע לפלייאוף.
4. פורטלנד. מכל האקספרימנט של נייט מקמילן השנה בפורטלנד, הוא נשאר בסופו של דבר עם שני שחקנים בלבד שהוא יכול לצאת איתם למלחמה כל ערב. אחד זה זאק רנדולף, אחד זה דאריוס מיילס. את זה הוא כבר ידע מראש. כל השאר יציבים עוד פחות מהקבוצה שהוזכרה בפיסקה הקודמת. סטיב בלייק מבליח לרגע, מארטל וובסטר מתפרץ לשתי שניות, ויקטור חריאפה מראה ניצוץ, ג'ארט ג'ק מציג פוטנציאל, אבל שום דבר לסמוך עליו, שום היררכיה, שום שחקן שמקמילן יוכל לקחת בסיום העונה ולהגיד: הו, הנה תגלית שלי, פרויקט שהצליח. ובקבוצה עם כל כך הרבה צעירים, ויש שיגידו גם די מוכשרים, זה קצת פספוס. אה, כן, וחוץ מזה, הם קלעו השבוע 131 נקודות ב-96 דקות רצופות. גם זה לא נעים.
3. הורנטס. איייי, כואב. קבוצה צעירה ומבטיחה כל כך, שמאבדת בהדרגה ביטחון ואמונה. הפסד רודף הפסד, המקום בפלייאוף הולך ומתרחק, דזמונד מייסון וקירק סניידר נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה, כריס פול הנהדר נשאר כמעט לבד. יהיה חבל לסיים עונה כל כך יפה מחוץ לשמונה הראשונות, אבל כנראה שצריך להפנים: אם לא יקרה משהו חריג בסקרמנטו או בלייקרס, ואם ההורנטס ייראו כמו ברצף שבעת ההפסדים הנוכחי, רוקי העונה יראה את הפלייאוף כצופה פסיבי.
2. מינסוטה. הדבר הכי מטריד? זה נראה כאילו לקווין גארנט כבר לא אכפת מהקבוצה הזו. הוא את הדאבל-דאבלים שלו עושה כל משחק כמו שעון, מתקרב לאיטו למלכות הריבאונדים של הליגה, וגם ככה עוד שלושה הפסדים (לקבוצה יש כרגע שבעה רצופים, כך שכנראה זה יקרה די בקרוב) הוולבס מבטיחים לעצמם מאזן שלילי. ואז גארנט יפתח את הדלת של קווין מקהייל, נשיא הקבוצה, ידרוש טרייד בכל מחיר, וייתן לו את השורה של אריק קרטמן: "Screw you guys, I'm going home".
1. נו, באמת, תנחשו. הדבר הכי מצחיק בכל הסיטואציה הזו, היא שבסופו של דבר לארי בראון נפגש הבוקר עם סטפון מארברי ואמר לו שהוא רוצה אותו לעוד עונה בניקס. לא ברור אם בראון שתה יותר מדי או אכל יותר מדי גפילטע-פיש, אבל הסיכוי שמארברי ובראון נשארים ביחד עוד עונה, ויותר מזה, רוצים להישאר ביחד עוד יומיים, נראה בערך כרגע כמו... אתם יודעים מה, בואו ניתן למדור האסטרולוגיה של NRG מעריב לקבוע את ההתאמה בין בראון לרכז שלו, וזהו.
"דגים ובתולה הם מזלות מנוגדי אופי הנמשכים אחד לשני. כעבור זמן, יתחילו להתגלות הפערים ביניהם. הדגים הראוותניים בעלי סודות וחלומות (מארברי, אגב) יתחיל לשתף את עם הבתולות בחלומותיו בעוד שהבתולות ממש לא יבינו מה הם רוצים. כדי שהדגים יצליחו, אנו ממליצים לצרף את הבתולות לשבוע רוחני בשילוב מדיטציה והירגעות בסגנון המזרח הרחוק (אולי באמת הגיע הזמן?). סיכויי ההצלחה שלכם: 7%".
נא להמתין לטעינת התגובות
