הייתם עשר
יאו מינג מתעורר, פול פירס לוהט, בוריס דיאו הוא מר טריפל-דאבל החדש והניקס, אוי הניקס
10. יאו מינג. הענק מהמזרח מתעורר. דווקא אחרי שחזר מזיהום בבוהן, הפציעה המשמעותית הראשונה בקריירה המקצוענית שלו, הבחור נותן את התקופה הטובה ביותר בקריירה שלו. אלה לא רק 28.6 הנקודות, 11.6 הריבאונדים ו-3 החסימות למשחק במארס. אלה הקילריות, היכולת להעמיס קבוצה על הגב, לדרוש את הכדור ולנצל סוף סוף את הכישרון שנתנו לו אלוהיו (בגיבוי קומוניסטי לא מבוטל). כמה חבל שטרייסי מגריידי ממשיך לפזם לו בינתיים את "אני כואב לי על הגב, פדם, פדם, מביט על התקרה, רואה כיצד חולפים ימיי, בבטלה גמורה". טקס חילופי המשמרות בין "הקבוצה של טימאק ויאו" ל"קבוצה של יאו" עשוי להתבצע בהמשך העונה, אם יתברר שהסיני לוקח את הרוקטס לפלייאוף לבד על כתפיו הצרות. הישארו עימנו לעדכונים.
9. טוני פארקר. הצרפתי הכי מצליח בספורט העולמי כיום הוא, תתפלאו, לא לואיס פרננדס (וכנראה שגם לא פבריס פרננדס. מקורבים טוענים שאפילו לא ג'רום לרואה). בעת שטים דאנקן משחק בהילוך ראשון, מאנו ג'ינובילי רק עכשיו נכנס לכושר ורוברט הורי נותן ביסים ליריביו כדי להתכונן לפלייאוף, הרכז של הספרס הופך לנשק הקטלני ביותר שלהם. המון נקודות, אחוזים טובים מהשדה, חיסול הגנות בחדירות מהירות ופיק'נ'רולים שמבוצעים ביעילות גבוהה. הבוקר הוא גם המטיר על פניקס 29 נקודות בערך בשני רבעים וחצי. ואם זה לא מספיק, הוא גם מאיים על פאו גאסול בתחרות על תואר "האירופי עם הזקן המפחיד ביותר". השאלה היחידה שטרם נמצא לה פיתרון היא: איך אווה לונגוריה מסתדרת עם לוק חסידות ויז'ניץ של בן זוגה הצעיר?
8. פול פירס וריאן גומס. לשחקן הכי חם בליגה לא קוראים קובי בראיינט וגם לא לברון ג'יימס, והרוקי הכי לוהט בימים האחרונים הוא לא כריס פול. קבלו את השניים הללו, שפתאום מחזירים את הירוק לפנים של אוהדי בוסטון: הראשון, אחראי על שבירת שיא מועדון בכל הזמנים, וזה לא סתם מועדון אלא הסלטיקס, עם שבעה משחקים רצופים של 30 נקודות ומעלה ו-12 מ-13 המשחקים האחרונים, כולל טריפל דאבל בניצחון האחרון על פילדלפיה. השני כבר דורש יותר הסברים.
גומס (Goms, לא Gomez) נבחר עמוק בסיבוב השני, אחרי קריירה במכללת פרובידנס, ובשני
7. קליבלנד. אצלם בזמן האחרון זה שבוע אסל, שבוע בסל, ולפחות השבוע האחרון היה בסל, חזק בסל. המיני-מפולת של חמישה הפסדים רצופים נבלמה והקאבס זינקו בחזרה לארבעה ניצחונות רצופים, פעמיים על שיקאגו ופעמיים על טורונטו. והדבר הכי מעודד בכל העניין? גם בשיקאגו וגם בטורונטו קלע מישהו שאינו לברון ג'יימס את סל הניצחון. פעם פליפ מאריי שרק הצטרף לא מזמן, פעם דיימון ג'ונס שמצדיק את חוזה 4 מיליון הדולרים לשנה בערך פעם בשבועיים. זה בדיוק מה שלא היה ללברון בהתמוטטות של אביב 2005: עזרה. הוא היה צריך לעשות הכל לבד. להרים קרן, לרוץ לנגוח וגם לרדת להגנה כדי לעצור מתפרצת מהצד השני. כששחקני המשנה מתחילים לעשות את העבודה, זה הסימן הכי טוב שקליבלנד מתבגרת.
6. בוריס דיאו. כנראה שלואיס פרננדס הוא גם לא הצרפתי השני הכי מצליח בספורט העולמי (וגורמים בכירים מוסרים כי אפילו לא ג'רום לרואה). קבלו את מר טריפל דאבל החדש: ב-12 המשחקים האחרונים יש לו 17.9 נקודות, 8.5 ריב', 6.3 אס', 1.3 חסימות, 57 אחוז שדה, 87 אחוז מהעונשין. וכל זה מאז החל בגובה 2.04 לשמש כסנטר הקבוע של הסאנס, שמסוגל בעזרת ידיים ארוכות וחוכמת משחק להתמודד עם אנשים שעבים ממנו פי שניים, ולתפקד בו זמנית כמשאבת ריבאונדים, כעושה משחק וכפינישר מתחת לסלים. ב-11 מ-12 המשחקים הללו הסאנס ניצחו, עד שנתקלו הבוקר בספרס כשהם ללא סטיב נאש, שזה שקול בערך ליציאה החוצה בזמן מבול עם ביקיני. מה שאגב, נותן עוד טיעון חזק למחנה מצדדי נאש כ-MVP שני ברציפות. מחנה, עושה רושם, שהולך וגדל בהתמדה.
5. ראשיד וואלאס, ורק בזכות הציטוט המשעשע ביותר בליגה השבוע: "זידרונאס אילגאוסקאס מלמל לעברי משהו, חבל שדארקו מיליצ'יץ' לא היה פה כדי לתרגם לי". מצד שני, אפשר להבין את זה שהפורוורד של דטרויט לא יודע להבדיל בין ליטא לסרביה. גם הנשיא שלו לא ממש בטוח על איזו יבשת מדובר.
4. לארי מילר. הבעלים של יוטה ג'אז החליט לשחק אותה עמוס לוזון, כשהתנפל על שחקני הקבוצה שלו לאחר ניצחון ביתי על אורלנדו, במהלכו לא קלעו השחקנים סל שדה ב-11 הדקות האחרונות של המשחק. "תינוקות בחיתולים", קרא להם, "הייתי שמח להחליף את כל ה-15 אבל אני לא יכול". אז מבט בטבלאות מגלה שמצבה של הג'אז (31:30) לא כל כך נורא, בטח יחסית לקבוצה שעדיין לא ממש מצאה היררכיה בעמדת הרכז (ברכות לדרון וויליאמס, שמתחיל להצדיק את בחירתו השלישית בדראפט, אם כי עדיין אין מחילה על ההתעלמות מכריס פול), ולקבוצה שהכוכב הגדול שלה, אנדריי קירילנקו, מפגין יציבות בינונית למדי השנה. נכון שמילר בעל הבית ומשלם את המשכורות, נכון שהוא התנצל, אבל בכל זאת. אם ג'רי סלואן מתחיל דווקא עכשיו לקלוט שמועות על פיטורים, מישהו כאן השתולל יותר מדי.
3. הבית האטלנטי. ניו ג'רזי ופילדלפיה מקרטעות בימים האחרונים, כשהנטס חוטפים בבית 25 הפרש מסקרמנטו ואז מפסידים בשיקאגו, והסיקסרס מפסידים שלוש פעמים ברציפות. אבל עליהן, ועל הסלטיקס של השבועות האחרונים, לפחות יש עוד מלים טובות להגיד פה ושם. באופן כללי, רק רצינו לבשר לכם שכל חמש קבוצות הבית חמושות כרגע במאזן סלים שלילי, ובמאזן מצטבר של 126 ניצחונות ו-177 הפסדים. מצבו של בית הצפון-מערב לא הרבה יותר טוב, עם מאזן 173:132 אבל לפחות שם דנבר צדיקה בסדום, עם יחס סלים חיובי. מה אנחנו רוצים להגיד פה? שום דבר מיוחד, רק שלפעמים מתעורר רצון עז להגלות משם כמה קבוצות לליגה הלאומית. לפחות אחת, באופן מיידי, ואתם יודעים במי מדובר.
2. ניו יורק. הנה קונספירציה, באדיבות ידיד טוב: הטרייד של סטיב פרנסיס לניקס נועד רק כדי להרוויח כמה ניצחונות העונה, כשהמטרה המוצהרת של אייזיאה תומאס היא להתרחק ככל האפשר מהמקום הראשון בדראפט, כיוון שהבחירה נופלת לידיים של שיקאגו - בקיצור, להקטין את האפשרות שכולם יצחקו על כמה שאייזיאה אידיוט, אם זו תהיה בחירה מספר 1. הבעיה היא שאטלנטה, סיאטל, אורלנדו ואפילו שארלוט נראות במגמת השתפרות מסוימת, כך שהתחרות נגד המקום האחרון עלולה להיות קשה מהצפוי. שני הניצחונות השבוע, אגב, לא השקיטו את המערכת: מארברי סיפר שהשחקנים לא מבינים את השיטה של לארי בראון; בראון ענה ש"שחקנים שלא שמים את הקבוצה בראש סדר העדיפויות מוזמנים לעבור לאתלטיקה או לטניס"; מוריס טיילור טען שמתייחסים אליו בחוסר כבוד; ועוד ועוד.
1. מינסוטה. קווין גארנט פשוט לא מאמין שזה קורה לו. הבנאדם בשיא הקריירה שלו כרגע, ומאז שהביאו לו את ריקי דייויס במקום וואלי שצ'רביאק, ב-15 מתוך 20 המשחקים דייויס זרק מהשדה יותר פעמים ממנו. וגארנט, רק כדי להזכיר, אולי גם דייויס ישמע, הוא אחד השחקנים היעילים בליגה. המאזן של הוולבס במשחקים האלה: 7 ניצחונות, 13 הפסדים. אבל זה לא רק דייויס. רכז מוביל בקושי יש לו, כשכל יום רק אחד מהשניים, מרקוס בנקס או מרקו יאריץ', מגיעים לעבודה. בעמדת הסנטר מארק בלאונט לא מביא שיפור גדול על פני מייקל אולווקנדי, וזה באמת אחד העלבונות הגדולים שיכולים להיות לשחקן כדורסל במאה ה-21. בקיצור: בדאאאאאאאאד, אלך. גארנט מוזמן להתחיל לחשוב על יעד מועדף הקיץ, כי תור ארוך כבר משתרך מחוץ למשרדו של קווין מקהייל.
נא להמתין לטעינת התגובות
