במקרה של צפירות עולות ויורדות
ישראל מתכוונת להקים כור גרעיני ליצירת חשמל ידידותי לסביבה. פסולת רדיואקטיבית? תאונות גרעיניות פוטנציאליות? אופציה לרעידות אדמה? למה להעכיר שמחה
קבלן הביצוע הוותיק צריך למצוא תירוץ אחר להרחבת הפוטנציאל הגרעיני בישראל או להחלפת הכור המיושן בדימונה, שגילו 48 שנה, משום שתחנת כוח גרעינית שממנה מופק חשמל ידידותי לסביבה היא אוקסימורון, הגדרה בעלת סתירה פנימית. זוהי טכנולוגיה עוינת לסביבה המייצרת פסולת רדיואקטיבית הנשארת רעילה במשך אלפי שנים, ושהדרך היחידה לטפל בה היא הטמנתה באדמה והעברת החביות הרעילות בירושה לדורות הבאים. גם מיקומנו הססמי המסוכן, על השבר הסורי אפריקאי המועד לרעידות אדמה, מזמין צרות.
צרה כזו, שבאתר הוועדה לאנרגיה אטומית מבטיחים שלא אירעה מעולם, דווקא התרחשה ביולי האחרון ביפן, כשבעקבות רעידת אדמה זלגו חומרים רדיואקטיביים מהכור הגדול בעולם, Kashiwazaki. ההכחשה היפנית הראשונית התחלפה אחרי זמן קצר בגמגום על דליפה קטנה של מים מזוהמים ברדיואקטיביות נמוכה; לאחר זמן מה הפכה הדליפה הקטנה לים יפן לגדולה, הרדיואקטיביות גדלה ב-50 אחוז והתברר שמאות חביות המכילות פסולת גרעינית התהפכו, 12 מהן נפתחו, והארובות פלטו לאוויר באירוע מתכות כבדות מסוכנות (Cobalt-60 ו-Chromium-51). ראש הממשלה היפני זעם על ההטעיה ונזף בחברת החשמל בעלת הכור טוקיו אלקטריק. מאוחר יותר הוא גם הסביר ש"אנרגיה גרעינית יכולה לפעול רק אם היא זוכה לאמון הציבור".
בדיוק מסיבה זו הפכה אנרגיה גרעינית בעולם מהבטחה גדולה לטמאה, ומדינות כמו גרמניה ושוודיה החליטו להפסיק להשתמש בה. לא רק צלו של האסון בצ'רנוביל מרחף בזיכרון הציבור, גם הביצועים האמריקניים לא נסכו אמון. כך, למשל, באתר הנפורד בדרום מדינת וושינגטון, שם ייצרה בשנים 43'-87' חברת דופונט פלוטוניום לנשק גרעיני תחת פיקוחה ההדוק של ממשלת ארצות הברית.
הפסולת הגרעינית נקברה בבורות לא עמוקים, משם היא חלחלה, וכמות עצומה של חומרים מסוכנים הגיעה לנהר הקולומביה הסמוך. מעל בורות הקבורה עצמם גדלו צמחי בר חד שנתיים, שספחו רדיואקטיביות דרך שורשיהם. בקיץ ניתקו הצמחים היבשים מהשורש ונישאו ברוח. כדי למנוע את הפצת הזיהום מתנהל אחריהם מרדף שמטרתו לאסוף אותם ולהעבירם להטמנה. בעיית הצמחים הרדיואקטיביים האלה צפויה להתקיים במשך 240 אלף השנים הבאות. להשוואה, האדם המודרני קיים רק מאה אלף שנה.
למעשה, בעיית הזיהום מתחילה כבר בכריית האורניום. הצלמת גייל פישר מה"לוס אנג'לס טיימס" תיעדה בסדרת צילומים - שזכתה השנה במקום השלישי בתחרות שערך ה-"Association National Press Photographers" את סיפורה של קהילת הנבאחו באריזונה, שבשמורה שלהם התגלו מרבצים עשירים של אורניום. הכרייה, שהחלה בשנות החמישים ונפסקה בסוף שנות השבעים, הותירה את השבט לחיות עם הרס, ובעיקר עם פסולת וזיהום רדיואקטיבי שהגיעו גם למקורות המים. חוקרים ורופאים המטפלים בקהילה סבורים שמי שתייה אלה הגיעו לנשים הרות ומשם לעובריהן. התוצאה: רבים מבני השבט סובלים מסוגי סרטן שונים ומפגיעה קשה במערכת העצבים.
אם היתה תחושה שהשלדים בארון האנרגיה הגרעינית ידחקו אותה החוצה ויסתמו עליה את הגולל, הרי בתקופה האחרונה היא זוכה לפופולריות מחודשת. טכנולוגיה גרעינית להפקת חשמל קוסמת לסין, השוקדת על בניית 20 כורים עד 2020, להודו , הבונה שמונה כורים ומפנטזת על 24 נוספים, וגם באזורנו היא חביבת הממשלות - לבד מפואד, גם איראן וירדן הודיעו כי יירתמו להקמת כורים גרעיניים למטרות אזרחיות.
נראה שלפתחה של התעשייה המושמצת התגלגלה הזדמנות שנייה, המאפשרת לה מתיחת
העניין הוא שלמרות מאמצי הלובי הגרעיני המרשימים להפוך לחלק מהפתרון האקולוגי לבעיית ההתחממות, וחרף החיבוק החם שהוא זוכה לו מממשלות כמו אנגליה, אוסטרליה וארצות הברית, הפופולריות שלו עדיין נמוכה. הסיבות המרכזיות לחוסר האטרקטיביות ולהתנגדות בעולם אינן רק שובל הפאשלות הגרעיניות של התעשייה, או המחיר הגבוה להחריד של הקמת תחנת כוח גרעינית (בישראל מדובר בשני מיליארד דולר), אלא גם פרקי הזמן הארוכים הנדרשים להקמה (שבע עד עשר שנים), שהופכים את כורי הגרעין לתשובות לא מהירות מספיק לבעיית האקלים.
עושה רושם שהאינסטינקט הציבורי הבריא מכוון לפתרונות נגישים, דלי סיכון, שמציעים נתיבי האנרגיה המתחדשת והחיסכון באנרגיה. פתרונות צרים, המבקשים לפתור בעיה אחת באמצעות יצירת בעיה אחרת, משדרים מדיניות חסרת מעוף ואסטרטגיה מסוכנת הממשכנת את העתיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
