שיעורי ההתעמלות מסוכנים לבריאות
וזה ימשיך להיות המצב, עד שמשרד החינוך ינקוט צעדים שיגנו על התלמידים מקרינה מזיקה
הנושא הראשון והברור מכולם הוא החשיפה לשמש. דלדול שכבת האוזון הוא עובדה ידועה וסכנות קרינת השמש הן נחלת הכלל, ולכן היינו מצפים לראות טיפול רציני ומעמיק בנושא. 80 אחוז מהקרינה שסופג אדם במהלך חייו מתרחשת עד גיל 18, פרק זמן שחלקים ניכרים ממנו הוא מבלה במוסדות מערכת החינוך.
ואכן במשרד החינוך קיים חוזר מנכ"ל (המסמך המתווה את מדיניות המשרד וממוען לכל מנהלי מוסדות החינוך), המכיר בבעיה. חוזר מספר נא/7, ס' 336, מציין כי בישראל, מדינה שטופת שמש עם קרינה עזה במרבית ימות השנה, עלו סרטני העור הממאירים פי חמישה-שישה ב-30 השנה האחרונות. 10,000 איש מאובחנים מדי שנה כלוקים בסרטני עור, 600 מהם במלנומה, סרטן עור מסוכן המתפשט במהירות. משרד החינוך אף מכיר ברגישות המיוחדת של הילדים ובסיכון המוגבר של מי שלקה בילדות בכוויות שמש לפתח בבגרות מלנומה. נשמע מבטיח, לא?
אז זהו, שלמרבה הפלא, התובנות החמורות האלה מולידות שורת המלצות אנמיות המטילות את האחריות על התלמיד, כגון חבישת כובע, הרכבת משקפי שמש, מריחת מסנני קרינה, שתייה מרובה וחיפוש אחר מקום מוצל. מובן שאין לזלזל בכללים האלו, אולם אחריותו של משרד החינוך כגוף ממלכתי היא לספק סביבה מוצלת ובטוחה, לפני שהוא מנסה להטמיע נוהלי התנהגות או הישרדות במרחב המופקר לקרינה מסוכנת. במצב הקיים היום, סביר להניח שרבים מבוגרי מערכת החינוך עוד יגרדו את הפדחת פעם ויתהו אם יש קשר בין החשיפה שלהם לשמש בשיעורי ההתעמלות ובהפסקות ובין נזקים לא הפיכים לעור, לעיניים ולמערכת החיסון.
המלצת משרד החינוך כי "בין השעות 14-11 מומלץ לקיים את השיעורים במקומות מוצלים, אם יש כאלה" היא הודאה בכישלון, המעידה על נטייה מרגיזה לפסיביות. אבל זה אינו כורח גורל. מדינות שונות - ביניהן כאלו הסובלות מהרבה פחות חשיפה לשמש מאשר ישראל - כבר פיתחו תקנים ותוכניות להגנה על התלמידים מפני קרינה מסוכנת.
דוגמה לנחישות מערכתית כזו הן התוכניות האמריקניות Sunwise ורschools Sun safe, המוטמעות במוסדות החינוך. התחזיות כי אחד מכל חמישה ילדים יפתח סרטן עוד במהלך חייו עוררה את הממשל האמריקני לפעולה. ב-2002 פיתח המרכז למניעת מחלות (CDC), בשיתוף עם הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), מדריך מפורט בעל 70 עמודים למניעת חשיפה לקרינת השמש בסביבה החינוכית. הדגש המרכזי בתוכנית הוא הפחתת החשיפה לקרינה אולטרה סגולה על ידי יצירת סביבה פיזית ברמת הצללה של 94 אחוז, המונעת את נזקי החשיפה.
לבד מיצירת סביבה מוצלת לכל הפעילויות המתרחשות בחוץ מציעות התוכניות האמריקניות מערך למידה על קרינה הכולל איסוף מידע פעיל על קרינה ישירה ועקיפה, לימוד על אזורי הגוף הרגישים במיוחד לקרינה (קיימת, למשל, רגישות כפולה בחלקי הגוף העליונים), נזקי הקרינה ועוד. המטרה היא ליצור באזרחים האמריקנים גישה אחראית שבה יתמידו במשך שנים ארוכות.
דקלים מהווים קישוט יותר יפה, לא?
ואצלנו? דלדול שכבת האוזון וההתחממות הגלובלית לא מחרידים את משרד החינוך מרבצו. מנהלי בית הספר לא קיבלו עד כה הוראה להתאים את מערכת הלימודים לשעות השמש ולמנוע בכל מחיר חשיפה של הילדים לשמש בשעות הקרינה העזות. לימודי ההתעמלות בבתי ספר לא מושפעים מצפי הקרינה היומי ותוכנית רב שנתית להצללת כל רחבות בתי הספר לא הונחה על השולחן. במוסדות חינוך חדשים עלה התקן לשיעורי ההצללה מ-15 אחוז מגוחכים ל-30 אחוז צנועים, אבל ספק אם זה יחולל את המהפך.
לזכות משרד החינוך אפשר לומר שהוא לא לבד. מבט קצר על השכונות והפארקים החדשים שבהן מתגאות רשויות מקומיות מראה כי הצללה מאסיבית היא לא חלק מהמחשבה התכנונית. את מקום העצים רחבי הנוף בעלי העלווה הצפופה היכולים להוריד את הטמפרטורות בשלוש-חמש מעלות (הבדל בין חום מעיק לחום נסבל) מחליפים דקלים ועצים טרופיים הסוככים בדלילות, ובינם משתרעות מדשאות
מוכות שמש שאינן מזמינות להיטגן עליהן.
במצב הזה, הציבור המודע צריך לקחת יוזמה בעצמו. יש משהו מאוד משכנע בהורים חמושים בידע ובפתרונות פשוטים וזמינים, המתעקשים על יישומים מיידיים המונעים חשיפה. הדרישות צריכות להתחיל בהתאמת מערך השיעורים לנתוני הקרינה ובחירה בין הצללות באמצעים שונים - מהקמת מבנים סוככניים, פרגולות מטפסים, רשתות צל ועד נטיעת עצים נשירים רחבי נוף.
אופציות ברוכות נוספות המומלצות על ידי ארגוני הורים אמריקנים כוללות סיור באזורי בנייה של בתי ספר חדשים ובחינת הקצאת שטחים מוצלים ושטחים ירוקים לנטיעה, הגעה לבית הספר בשעות השמש, צילום המצב ושליחת התמונה למנכ"ל משרד החינוך. יוזמות שכאלה לא רק גורמות לאי נחת ברוכה במערכת, אלא יכולות לבשר תחילת תהליך שבו הקהילה מחוללת שינוי ולא ממתינה ומקטרת שעה שזה מבושש מלהגיע. עוד על סביבה חינוכית לא בריאה בשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
