1. בחירות האמצע בארה"ב בשנת 2010 התקיימו שנתיים אחרי בחירתו ההיסטורית של ברק אובמה לנשיאות. הדמוקרטים איבדו בבחירות הללו 63 מושבים בבית הנבחרים, וכמעט איבדו גם את הסנאט, שהמתין עוד קצת עד שהתהפך אף הוא לטובת הרפובליקנים. ביל קלינטון, מהנשיאים האהודים ביותר בעשורים האחרונים, איבד ב־1994 בבחירות האמצע 54 מושבים בבית הנבחרים. איש אחד בשם דונלד טראמפ איבד בבחירות האמצע הראשונות שלו ב־2018 40 מושבים בבית התחתון של הקונגרס - דומה מאוד למצב בבחירות שהתקיימו השבוע נכון לכתיבת שורות אלו, מינוס 39 מושבים.
התגובות בישראל לתוצאות הבחירות השבוע היו דומות להתקף היסטריה המוני. איבדנו את אמריקה, מה יהיה, הכול אבוד. זה לא שאין בעיות, ואפילו כמה בעיות עומק שחייבים לטפל בהן ושאני כותב עליהן פה כבר שנים, אבל קודם כול כדאי לקחת נשימה ולהסתכל על המצב בזווית ראייה היסטורית.
2. לא צריך ללכת רחוק בהיסטוריה: בבחירות שטראמפ ניצח בהן רק לפני שנתיים, ושבעקבותיהן נכנס בפעם השנייה לבית הלבן, אמריקה נסחפה ימינה באופן מובהק, שהדהים את כל הסוקרים. השמרנים ניצחו בכל המדינות המתנדנדות, וזכו לשליטה מוחלטת בוושינגטון.
הכי מעניין
למי שהספיק לשכוח, הבחירות הללו התקיימו תוך כדי לחימה עצימה בעזה, ותוך האשמות שהשמיע השמאל הקיצוני בארה"ב על כך שממשל ביידן מסייע לישראל לבצע רצח עם. האמריקנים נתנו למפלגה שתומכת עוד יותר בישראל, ושמי שעומד בראשה הצהיר במערכת הבחירות שיסייע לישראל יותר מג'ו ביידן, את המפתחות לכל מוסדות הממשל הפדרלי. האם לפני שנתיים אמריקה הייתה בעדנו ופתאום היא נגדנו?
עוד כתבות בנושא
3. "זאת הכלכלה, טמבל" – כך קבע היועץ הפוליטי המיתולוגי ג'יימס קארוויל כשסייע לקלינטון להדיח את ג'ורג' בוש האב אחרי כהונה אחת בלבד. זאת הייתה הכלכלה גם הפעם, פשוט עם טמבל אחר.
מחירי הדלק היו מאז ומתמיד הסיסמוגרף האמריקני, חלק חשוב במורשת עתיקה של חופש ומרחבים עצומים שכדי לנוע בהם בקלות צריך אנרגיה זולה. בפנים המדינה הם גם קשורים לחקלאות שזקוקה לאנרגיה רבה.
רוב אזרחי אמריקה חוו בשנתיים האחרונות עלייה ממוצעת של 50 אחוז במחירי הדלק. זה נתון מטורף. ישנם אזורים – בעיקר חקלאיים ושמרניים – שבהם מחירי הדלק, והסולר במיוחד, זינקו ביותר מ־70 אחוז. הדי־אן־איי האמריקני לא מאפשר לעבור על כך בשתיקה. חלק ניכר מהעלייה במחירי הדלק, וכתוצאה מכך ביוקר המחייה הכולל בארה"ב, נובע ממלחמת המכסים שבה החל טראמפ לאחר שנכנס לתפקידו מחדש לפני כשנתיים. חלק גם קשור למלחמה באיראן.
אין ספק שהמלחמה האמריקנית נגד איראן לא אהודה בארה"ב, אבל מכאן ועד להגיע למסקנה שמדינת ישראל הפכה למותג רעיל בארה"ב - המרחק רב. רוב אזרחי אמריקה אדישים לנעשה במזרח התיכון כל עוד זה לא משפיע ישירות על חייהם, ובאופן כללי ועקבי יש לרוב האמריקנים דעה חיובית על ישראל כדמוקרטיה. זה לא השתנה מהותית גם השבוע.
4. מה כן השתנה ועודנו משתנה בארה"ב? הקצוות. מצד שמאל ישנה הקצנה במפלגה הדמוקרטית, שגורמת לדמויות מעוררות חלחלה כמו ראש עיריית ניו־יורק זוהראן ממדאני והסנאטור הנבחר עבדול אל־סייד במישיגן להיבחר לתפקידים בכירים. מצד ימין ישנו אגף בדלני שמנסה לתמרן את דרכו לעבר חשיבה מחדש על היחסים עם ישראל, וסגן הנשיא ג'יי־די ואנס הפך השבוע למוביל הפומבי של האגף הזה. זה לא משהו שלא ידענו קודם, ובכל זאת זה הפך בולט יותר כשהוא פרסם פוסט נוקב ברשתות החברתיות שבו נקב באופן ברור בצורך של הרפובליקנים לשנות את היחס למדינת ישראל.
יש בעיה עם הצעירים, יש בעיה עם התעמולה שגורמים שונים - וביניהם קטאר - מפזרים ברשתות החברתיות, ויש בעיה עם האוניברסיטאות. ברוך השם יש מספיק בעיות לכולם. ועדיין, תמיד תזכרו מה קרה רק לפני שנתיים, כשהדמוקרטים הובסו שוק על ירך ונכנסו להלם עמוק. בעוד שנתיים יש סיכוי לא רע בכלל שהגלגל יתהפך שוב. זו הגמישות המבורכת של השיטה האמריקנית, שמאפשרת משאל עם על הנשיא המכהן שנתיים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד.
5. מה מדינת ישראל יכולה לעשות עם תוצאות הבחירות בארה"ב השבוע, שהן ללא ספק קשות? קודם כול עליה להבין: זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך, אבל לפעמים זה גם לא אומר שכן. כלומר, עלינו להפסיק לחשוב שאנחנו מרכז העולם ולהירגע.
שנית, יש להקים מיד ובדחיפות ממשלת אחדות ציונית רחבה שתאפשר מבט החוצה לעולם, ובראש וראשונה לעבר ארה"ב. עליה להתמקד בתיקון ושיפור המצב מול האתגרים והבעיות, במקום לכלות את הזמן של כולנו במריבות הקבועות והמתישות של כן־ביבי־לא־ביבי. יום אחד, כשהטירוף הזה ייגמר, אנחנו נביט אחורה ולא נאמין כמה משאבים השקענו בדבר הזה במקום בדברים הנכונים.
עוד כתבות בנושא
הצורך בממשלת אחדות היה נכון גם לפני תוצאות בחירות האמצע, אבל הוא מתחדד שבעתיים אחריהן: לממשלת ימין על מלא, שאחד מהשותפים המרכזיים שבה עונד סיכת חבל תלייה על דש חליפתו באופן קבוע, אין הרבה מה למכור לקונגרס דמוקרטי. המצב שבו הימין האמריקני שולט בכל מוקדי הכוח נגמר השבוע לפחות לשנתיים הקרובות, וזה זמן טוב מאוד להתאפס על עצמנו ולהקים ממשלת מרכז מתונה, שתוכל לחדש את הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית. למרות ההתמקדות המובנת בסנאטור המוסלמי החדש, רובם המוחץ של הנבחרים הדמוקרטים שייכים לאגף המתון, ואפשר וצריך לעבוד איתם.
בהקשר הזה צריך לומר באופן ברור: המדיניות של הסתמכות מוחלטת על הרפובליקנים והזנחת הצד הדמוקרטי רשומה על שמו של בנימין נתניהו. הוא האדריכל של המדיניות הזו, שהייתה מסוכנת ובעייתית מהרגע הראשון. היא הכניסה השבוע את ישראל לבור פוליטי עמוק שאפשר עדיין לצאת ממנו – אבל את זה אפשר לעשות רק עם ממשלת אחדות אמיתית. אם הבוחרים מפתח־תקווה וראשון־לציון לא הצליחו להסב את תשומת ליבם של מנהיגינו לעניין הדחוף הזה, אולי תושבי קנזס וטקסס יצליחו.