רציתם? קיבלתם: הגלובליזציה של האינתיפאדה הגיעה אליכם

האלימות השוטפת את רחובות אירופה היא הפרי המר של שלוש שנות מתן לגיטימציה לחמאס, דמוניזציה של ישראל, והפיכת המאבק הפלסטיני לתחליף למצפון המערבי. בהתחלה היא באה עבור ישראל, עכשיו היא באה עבור כולם

תוכן השמע עדיין בהכנה...

מפגינים על רקע "קשת הניצחון" בפריז, צרפת | AFP

מפגינים על רקע "קשת הניצחון" בפריז, צרפת | צילום: AFP

זה לא לקח הרבה זמן. זה הופיע בניו יורק, כשזוהראן ממדאני קרא ל"גלובליזציה של האינתיפאדה". אך כעת, הדבר נמצא בכל מקום. נדרשו לכך שלוש שנים בלבד, החל מ-7 באוקטובר 2023.

עוד כתבות בנושא

מה עשתה הפעילה הסביבתית השוודית, גרטה טונברג, מחוץ לתיכון "פול אליואר" בסן-דני בצרפת, כשהיא מצהירה כי היא "גאה" במפגינים המנפצים ושורפים? ומה היא עשתה על סיפון המשט שהיה בדרכו לעזה? למעשה, שום דבר. מלבד קידום גלובליזציה של האינתיפאדה.

כעת, היא וחבריה עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם ההשלכות. העולם משלם מחיר כבד בגלל אותם המונים שהכחישו את הטבח ב-7 באוקטובר או מזערו את חומרתו, חיבקו את חמאס ואת הטענה בדבר "רצח עם", והפכו את השנאה לישראל לשנאה כלפי הדמוקרטיה והתרבות המערבית עצמן.

הכי מעניין

דגל פלסטין לצד "מריאן"

צעירים אירופאים צודקים בדרישתם לאופק תעסוקתי ולבתי ספר ראויים. אך אין לכך שום קשר להשחתת בית כנסת או להנפת ​​דגל פלסטין לצד "מריאן" – סמלה של הרפובליקה הצרפתית.

עם זאת, "פלסטיניזציה" של התודעה הפוליטית הפכה לחלק בלתי נפרד – ולעיתים קרובות אף מחליף – של הזהות האירופית והמערבית. מנהיגי אירופה תרמו לכך באמצעות יחסם המזלזל כלפי מלחמת המגן של ישראל, באמצעות הטלת סנקציות ופרסום גינויים, וכן באמצעות אזכורים חוזרים ונשנים של הקמת מדינה פלסטינית – רעיון בלתי-ישים, אשר כפי שנשיא צרפת עמנואל מקרון יודע היטב, הפך יותר ויותר למילה מכובסת לחיסולה של ישראל.

עוד כתבות בנושא

במילאנו, נראה כי רוב העצורים הם מהגרים בני דור שני או שלישי. מאחורי התקוממות המתאפיינת בביזה, הצתות, יידוי אבנים, פציעות והרס של חנויות ומוסדות ציבור, מסתתרת מציאות אחרת: שאיפת הכיבוש, יעד שהאסלאמיזם אינו מנסה להסתיר.

תלמידים וצעירים באיטליה, בצרפת ובבריטניה נסחפים אל תוך הגל האלים הזה. מעשי הניפוץ, ההצתות ועקירת אבני המדרכה הם סימנים לחזית חדשה, המאיימת לקרוע לגזרים את האיחוד האירופי עצמו. בכיכר איטליה (Place d’Italie) בפריז, אישה בת 65 בשם סילבי, תומכת של ז'אן-לוק מלנשון, מניפה דגל חמאס. המסר ברור וחד-משמעי: המאבקים הללו התמזגו לכדי חזית אחת.

מפגין מצית אש בחומר לאורך תעלת סן מרטין במהלך פעולת מחאה מתמשכת נגד "יוקר המחיה", בפריז ב-17 באוקטובר 2026 | AFP

מפגין מצית אש בחומר לאורך תעלת סן מרטין במהלך פעולת מחאה מתמשכת נגד "יוקר המחיה", בפריז ב-17 באוקטובר 2026 | צילום: AFP

הדרך אל הרגע הזה הייתה ארוכה.

החל מחטיפתו, עינויו ורציחתו של אילן חלימי בפרברי פריז ב-2006, דרך הטבח במערכת "שרלי הבדו" ובסופרמרקט "היפר כשר"; מרצח מורה ושלושה ילדים בבית ספר יהודי בטולוז והתקפות על בתי כנסת; וכלה בהטרדות של יהודים באיטליה – בבתי ספר, באוניברסיטאות, בספורט ובתיירות – כל אלה מובילים בקו ישיר אל הקריאה העיוורת והחסרה כל היגיון: "מהנהר ועד הים".

ואל החורבן.

עוד כתבות בנושא

אירופה בוערת, בתוך אווירה של בוז לדמוקרטיה ולעניינה של מדינה הנאבקת בחירוף נפש נגד משטרים סמכותניים רצחניים, הרודפים נשים והומוסקסואלים – וזאת בעוד שהזוועות שבוצעו בילדים ובצעירות ב-7 באוקטובר תועדו על ידי מחבלי חמאס עצמם.

האנטישמיות, המטופחת באמצעות מיליארדי דולרים, משרתת את האינטרסים של גורמים – דוגמת גרטה טונברג – שאולי אין להם כל קשר לסכסוך המקורי, אך הם מבקשים להשתלט עליו לחלוטין. כפי שהזהיר הכומר הגרמני מרטין נימלר לאחר השואה – באמירה שהפכה למפורסמת – כאשר אנשים שותקים בעוד אחרים נרדפים, עלול להגיע הרגע שבו לא יישאר איש שידבר למענם.

תחילה הם באו עבור אחרים. אחר כך הם באו עבור היהודים. ולבסוף, הם הגיעו עבור כולם.

ובכל זה – אתם שותפים.

עוד כתבות בנושא