כשיצחק בר ששת מדבר על הפחד ברחובות צרפת, הוא חושב על הסוחרים שהוא מכיר: אנשים שעובדים למחייתם, וכעת חושבים פעמיים לפני שהם יוצאים מהבית. "תושבי צרפת מפחדים ללכת לעבודה, מפחדים לפתוח את העסק לקהל, מפחדים סתם להסתובב ולעשות שופינג", אומר נשיא תנועת המזרחי בצרפת. עבור היהודים, הוא מוסיף, הפחד הזה מוכר מדי.
בר ששת כבר ראה בשנים האחרונות גלים של מהומות והפגנות אלימות, אבל הפעם הוא מתקשה למצוא סיבה לאופטימיות. "אני חושב שצרפת נמצאת במשבר עמוק. יש הרבה מעבר למה שרואים ברחובות", הוא אומר. "זה לא רק סיפור של הפגנות ואלימות. מדובר במשבר כלכלי, חברתי, פוליטי, ובעיקר משבר של אמון בין האזרחים לבין השלטון".
אש נראית כשברקע מגדל אייפל, במהלך הפגנה נגד "יוקר המחיה" בפריז | צילום: AFP
ברקע, הוא מתאר תסכול הולך ומצטבר: יוקר המחיה, מחסור במורים וצעירים שמוחים על תנאי הלימוד ועל החום בכיתות. אל אלה מצטרפים, לדבריו, מי שמבקשים לחולל מהפכה ומוכנים להוביל את המחאה לעימות אלים וביניהם, כמובן, המפגינים שיורדים לרחובות עם דגלי פלסטין. הוא מדגיש שהם אינם רוב המפגינים, אך די בפעילותם כדי לערער את תחושת הביטחון של רבים.
הכי מעניין
בתוך המציאות הזאת, יהודי צרפת מנסים להבין אם הם גם יעד לאלימות. בר ששת מספר על דיווחים ששמע ממרסיי, ולפיהם חנויות של יהודים הושחתו, בעוד חנויות של מוסלמים ששכנו לצידן לא נפגעו. עם זאת, הוא נזהר מלקבוע שמדובר בפגיעה מכוונת ביהודים: "אי אפשר לדעת אם באמת יש פה גם השפעה נגד היהודים". אלא שמסרים אחרים מותירים פחות מקום לספק.
מפגינים מעוכבים במהלך עימותים בשולי הפגנת תלמידי תיכון – חלק מתנועת מחאה ארצית בצרפת בנושא תנאי הלימוד | צילום: AFP
ובכן, בהפגנות נראו שלטים שעליהם נכתב: "אל תזרקו עלינו גז - אנחנו לא יהודים". נשיא תנועת המזרחי בצרפת סבור שהמשפט הזה ממחיש באיזו קלות היהודים נגררים שוב אל לב הסערה, גם כשהמחאה אינה קשורה אליהם כלל. "למעשה, היהודים תמיד באמצע של כל הסיפורים", הוא אומר בתסכול, ושב להזכיר את דגלי פלסטין, שכבר עולים במספרם על דגלי צרפת המתנופפים ברחובות.
בעיני בר ששת, דגל פלסטין הפך עבור רבים מהמפגינים לסמל של מחאה ושל הזדהות עם מי שנתפסים כמדוכאים. "כל מי שמרגיש שהמשטרה פוגעת בו, מכניס את הסכסוך הישראלי־פלסטיני אל הרחוב הצרפתי", הוא מסביר. החיבור הזה מדאיג אותו: כשהמחאה על תנאי החיים במדינה מתערבבת עם עוינות לישראל, היהודים שוב מוצאים את עצמם תוהים מתי הזעם ברחוב יופנה גם כלפיהם.
"לא מצאתי בדבריו האחרונים של הנשיא מקרון את הנחישות שקיוותי לשמוע"
Haim Scemama | יצחק בר ששת, נשיא תנועת המזרחי בצרפת
"בינתיים, יהודי צרפת ממשיכים לעבוד, לשלוח את הילדים ללימודים ולהגיע לבית הכנסת", משתף בר ששת. אבל גם הפעולות היומיומיות האלה כרוכות בדריכות. "אנחנו מאבטחים היטב על כל המוסדות שלנו", הוא מדגיש. לצד המאמץ לשמור על השגרה, הוא מתאר תחושה של אי ודאות: "קשה לדעת מה יביא המחר, ובשטף המידע קשה לעיתים להבחין בין דיווח מבוסס לשמועה".
את הדאגה בקהילה שמע בר ששת גם בשיחה עם עובדת הסוכנות היהודית בפריז. "לאורך סוף השבוע הטלפון שלה לא הפסיק לצלצל: אנשים התקשרו לשאול, לברר ולנסות להבין לאן הדברים הולכים", הוא מספר. בשיחות אחרות שקיים עולים חששות מהחרפה לקראת הבחירות, ויש שאף מדברים על מלחמת אזרחים. "זו תחזית, אלא ביטוי לחרדה שאני שומע סביבי".
הפגנה פרו פלסטינית בצרפת | צילום: EPA/MOHAMMED BADRA
החשש הזה מתחלף לא פעם בזעם, שמופנה בעיקר כלפי מקרון וממשלתו. גם נשיא תנועת המזרחי מותח ביקורת על השלטון: לתחושתו, בכל גל אלימות נחצה גבול נוסף, בעוד ידי המשטרה נותרות כבולות. "לא מצאתי בדבריו האחרונים של הנשיא מקרון את הנחישות שקיוותי לשמוע", הוא אומר, ומייחל לצעדים שישיבו את הביטחון לרחובות. ובכל זאת, לצד האכזבה, הוא מזהה גם קולות אחרים."לא מצאתי בדבריו האחרונים של הנשיא מקרון את הנחישות שקיוותי לשמוע"
בר ששת מספר על אדם שאמר בתקשורת כי רק עכשיו הוא מבין טוב יותר מה מרגישים יהודים שנופלים קורבן לאלימות בארצם. "זו הזדהות שעדיין לא נשמעת בקול רם", הוא מבהיר. לתחושתו, רבים בצרפת לא מבינים שקיים קשר בין האלימות ברחובות לבין העוינות לישראל. לא מבינים שחלק ממי שמניפים דגלי פלסטין ומשתתפים במהומות, מבקשים גם את חורבנה של המדינה היהודית.
מנהיגת הימין הצרפתי, מרין לה פן | צילום: AFP
"יש רק תופעה מעודדת אחת", הוא אומר, ומוצא סיבה לתקווה דווקא בזירה הפוליטית. "בעקבות ההפגנות מפלגת הימין מתחזקת וכתוצאה מכך, גם אם בעקיפין, יהודי צרפת מרגישים בטוחים יותר. הרי הימין היום הוא היחיד שמגנה בפומבי את האנטישמיות. היחיד שמבין שהיהודים וישראל הם לא הבעיה - אלא הפתרון". האם ההתחזקות הזאת מבשרת על שינוי עמוק בצרפת? מוקדם לדעת.
המרחק בין התחזקות בקלפי לבין השבת הביטחון לרחובות צרפת עוד עשוי להיות גדול, ובינתיים, יצחק בר ששת ובני קהילתו ממשיכים להיאחז בשגרה בתוך מציאות מסלימה שקשה לצפות לאן עוד תתפתח. הם לא יכולים להמתין עד שצרפת תכריע לאן פניה: החיים נמשכים כבר עכשיו ואיתם גם התהייה - כמה בטוח יהיה לצאת אליהם מחר.
עוד כתבות בנושא
