אנטוני פאוצ'י הקריא את המשפט באיטיות, אולי כדי לוודא שיירשם בדיוק בפרוטוקול. בעדות אתמול (ד') בפני ועדת הסנאט לביטחון המולדת ועניינים ממשלתיים אמר ממונה הקורונה לשעבר שלצערו, אף שהוא רוחש כבוד גדול לרשות המחוקקת ולעשרות השנים של שיתוף הפעולה בינו לבינה, בהתאם להמלצת עורך דינו עליו לנקוט בזכות השתיקה המובטחת בתיקון החמישי לחוקה ולסרב להשיב על שאלות.
עוד כתבות בנושא
במשך היום הוא השיב כך, ורק כך, עשרות פעמים, לשאלות של רפובליקנים ודמוקרטים גם יחד. התיקון החמישי לחוקה האמריקנית מגן על האזרח מפני מצב שבו ייכפה להעיד נגד עצמו. בפועל מדובר בזכות שרוב האמריקנים מקשרים עם מאפיונרים ועדים שעורכי דינם הגיעו למסקנה שכל משפט שיאמרו בקול עלול להכניס אותם לצרות. בדרך כלל זאת לא זכות שתמומש על ידי רופא בן 85 שהופיע בפני הקונגרס יותר מ-250 פעמים, שניהל מכון מחקר פדרלי במשך 38 שנים, וכיכב בתקשורת דרך קבע בזמן המגפה, כשהוא מסביר את עצמו ואת צעדיו שוב ושוב.
שלושה גורמים שונים גם יחד פעלו בסנאט השבוע כדי להוביל את פאוצ'י למצב הזה, ואם נרצה להבין מדוע הוא החליט לשתוק לפתע, נצטרך קודם כול להבין את הסיבות לכך. אגב, רק אחת מהן באמת קשורה לנגיף שהתחיל את הכול.
הכי מעניין
יומני המדען
הגורם המיידי ביותר הוא מסמך. או למעשה, ערימה עצומה של מסמכים. בימים האחרונים הסנאטור ראנד פול – ראש הוועדה, רופא בהסמכתו ואולי יריבו המר ביותר של פאוצ'י בקונגרס בשש השנים האחרונות – פרסם יותר מ-1,100 עמודים שלדבריו נלקחו מרישומיו הפרטיים של פאוצ'י, החל בדצמבר 2019 ועד לדצמבר 2022. צוותו העלה אותם לרשת בסוף השבוע, הסיר אותם ביום שני, ואז פרסם אותם שוב ביום שלישי, הפעם עם שלל צנזורים ומחיקות. לצד זה הוא פרסם מטמון נוסף של 465 עמודים ישנים יותר שקשורים לפאוצ'י.
לוח לבן במטבח נושא פתק בכתב יד: "מחר יהיה טוב יותר - אני מבטיח". טיימס סקוור בניו־יורק לאחר הסרת החובה לעטות מסכה במקומות סגורים. | צילום: גטי אימג'ס
מזכיר הבריאות האמריקני רוברט קנדי הבן אמר בהצהרה מצולמת שהחומרים נשלפו מ-11 שרתים ממשלתיים שונים. עד כה פאוצ'י לא אישר שהמסמכים אוטנטיים – אך גם לא הכחיש. גם זו ראיה.
מקריאת המסמכים, שזמינים לכול ברשת, עולה רושם של רישומים חלקיים, משום שזה בדיוק מה שהם – משפטים ושברירי פסקאות, שלל שגיאות כתיב וסימנים אחרים לכך שמדובר בטקסטים שחיבר אדם עייף מאוד, כנראה בזמן המתוח ביותר בחייו. חלק גדול באופן מפתיע מהטקסטים שפורסמו עוסקים בפרסום הרב שזכה לו מאז פרוץ המגפה. "המצב הזה עם הפרסום הלאומי והבין-לאומי שלי נפיץ ובאמת קשה לדמיין אותו", כתב במאי 2020, לאחר שפורסמה כתבת פרופיל ארוכה ומחמיאה בעניינו בוושינגטון פוסט. פאוצ'י כתב על הבובות שיצאו בדמותו, העוגות שהוקדשו לו וסדרה ארוכה של שיחות טלפון שקיבל מידוענים. הוא גם ציין את אמצעי האבטחה השונים שהוצמדו לו ולמשפחתו כשהחל לקבל איומי מוות.
עבור מבקריו מדובר בראיה הישירה ביותר לכך שפאוצ'י נשבה ביח"ץ של עצמו ועסק בהבלים בזמן שרבבות אמריקנים מתו – או, בגרסה הקיצונית יותר, נאלצו להתמודד עם מגבלות דרקוניות שהטיל הממונה בשרירותיות. מבחינת מגיניו מדובר בתגובה טבעית של פקיד ממשלתי אפרורי אשר בשנות השבעים המאוחרות לחייו הופך פתאום לאחד האנשים המוכרים ביותר עלי אדמות. אך מי שמתמקד בסיפור הזה, צבעוני וצהוב שיהיה, יפספס לחלוטין את הנקודה.
עוד כתבות בנושא
בין תאוריה למציאות
ההאשמות שמטיח פול בפאוצ'י אינן שממונה הקורונה התאהב בדמותו התקשורתית יותר מדי. למעשה הוא טוען שהמסמכים שפורסמו מוכיחים שפאוצ'י שקל באופן פרטי את האפשרות שהנגיף הונדס במעבדה כבר בשלביה המוקדמים ביותר של המגפה, ולאחר מכן פעל בפומבי כדי להפריך את האפשרות הזאת.
הרשומה החיונית להאשמה הזו מתוארכת ל-1 בפברואר 2020. במסמך מופיעים שני מדענים בכירים שהעלו בפני פאוצ'י חששות מכך שלנגיף ישנם מאפיינים שנראו להם כלא טבעיים. פאוצ'י כינס שיחה עם וירולוגים מובילים באותו יום, ורשימותיו מתעדות שלא הייתה הסכמה מלאה ביניהם – ורשימותיו מתעדות שלא הייתה ביניהם הסכמה מלאה: אחדים סברו שהמאפיינים יכולים היה להיווצר באופן טבעי, ואחרים – שייתכן שהוחדרו לנגיף במכוון. כעבור שישה שבועות כמה מאותם מדענים פרסמו את המאמר (שכעת ידוע לשמצה) "המקור המשוער של SARS-CoV-2" בכתב העת היוקרתי נייצ'ר מדיסין, ובו פסלו קטגורית את האפשרות שהנגיף הונדס במעבדה. פאוצ'י ציטט את המאמר הזה במשך שנים כדי לסווג כל טענה אחרת באשר למקורות הקורונה כקונספירציה.
אנתוני פאוצ'י בעדותו בשימוע בסנאט | צילום: Anna Moneymaker / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP
וכאן עלינו לנסח את ההאשמה בזהירות, משום שהגרסה הזהירה ביותר היא גם המזיקה ביותר לפאוצ'י.
שום דבר במסמכים האלה לא מראה שממונה הקורונה הורה למישהו לקבור את ההשערה שנגיף הקורונה נולד במעבדה. שום מסמך כזה לא צץ בשש שנות חקירה, וייתכן מאוד שהוא גם לא קיים. אבל פול גם לא באמת מאשים אותו בטיוח כרגע: הוא מאשים אותו בחוסר שקיפות, והראיות לכך כתובות בכתב היד של פאוצ'י עצמו.
היומנים שפורסמו חושפים שממונה הקורונה ידע, עוד מהימים הראשונים של פברואר 2020, שווירולוגים רציניים בחנו את הגנום הזה ולא הגיעו לקונצנזוס על היותו טבעי – ולמעשה שרבים חשדו שהוא מהונדס. אך הוא מעולם לא אמר דבר כזה לציבור. למעשה, כשהשאלה הפכה לטעונה פוליטית – כפי שקרה מהר מאוד – הוא טען ש"המדע חלוט" והתייחס לכל מי שמעלה אפשרות של נגיף מהונדס כאל הוזה שמפיץ תאוריות קונספירציה. אך הראיות חושפות יותר מזה: פאוצ'י היה למעשה שותף לאופן שבו מוסדה הוודאות המדעית הזו, לכאורה: מכתב שפורסם בכתב העת "לנסט" עוד בפברואר 2020 והכריז שכל טענה שהנגיף הונדס במעבדה היא תאוריית קונספירציה, אורגן על ידי פיטר דאסק מארגון EcoHealth Alliance – שלא טרח לחשוף שארגונו העביר כספי מחקר אמריקניים למכון לחקר נגיפים בווהאן.
ההיגיון הפשוט קובע שלאדם שהמכון שלו מימן מחקרים על נגיף הקורונה בווהאן היו כל הסיבות בעולם לרצות שכל שאלה בעניין תידחה במהירות, והוא אכן עשה כל דבר אפשרי כדי להעלים את העניין. ועל כך, בין היתר, הוא הותקף השבוע בקונגרס.
עוד כתבות בנושא
מדען תחת מצור
ובכל זאת, אותם 1,100 עמודים גם מציגים טיעון חזק לטובתו של פאוצ'י. קריאה בהם חושפת פקיד שנאלץ לנהל אסון חסר תקדים בהתראה קצרה וללא מנגנון תמיכה מתפקד. באפריל 2020 הוא כתב פעמיים ביומיים שאין שום תוכנית מסודרת למאבק במגפה ושאף אחד לא באמת אחראי. הוא אף תיעד שחלק מהסוכנויות הפדרליות פשוט לא ידעו מה הן עושות; שלממשלה היו ערכות בדיקה אך לא מספיק מטושים כדי להשתמש בהן; וכן הלאה בזו הדרך. הוא תיאר את מסיבות העיתונאים המבולבלות של הממשל במונחים קשים עוד יותר. הוא דן עם אשתו באפשרות שפשוט יתפטר והגיע למסקנה שהוא לא יכול. וזה עוד לפני שנחזור למכוניות המשטרה שהוצבו מחוץ לביתו כי אמריקנים איימו על חייו.
קל לדון בכשלים בדיעבד בנוחות של 2026, בלי לזכור את האימה שאחזה את העולם בפברואר 2020. פקידי בריאות, לא רק בארצות הברית אלא גם בישראל ובכל העולם, מיהרו למצוא כל אמצעי שיכול לעזור, הכריזו על אמצעי בטיחות לעיתים רק בתקווה שאולי יעזרו ולא דבקו בקו אחד משום שהמידע על הנגיף השתנה דרך קבע, ודאי ברגע שהחלו לצוץ זנים שונים שהגיבו אחרת להדבקה, לחיסונים ולשלל גורמים אחרים.
בתוך המצב הזה, כשמקרי המוות עלו בהתמדה והנגיף קפץ ממקום למקום, פאוצ'י היה נתון תחת לחץ עצום להקרין ודאות ויכולת לציבור האמריקני, וניסה להתנהל לפי המדד הזה. הוא טעה, לא רק במקרה של מקורות הנגיף אלא בשלל מקרים אחרים (הרוצים להרחיב יכולים, לדוגמה, לפנות להתלבטותו כיצד להתייחס לגילוי שהחיסונים אינם באמת מונעים הדבקה בקורונה) והמחיר של הטעויות שלו היה שעשרות מיליוני אנשים כעת אינם מאמינים לשום דבר שאף רשות בריאות אומרת להם. אבל נחטא אם לא נזכיר את ההקשר.
אם כן, שני הדברים נכונים, ואף אחד מהם לא מבטל את השני. וזה מביא אותנו לגורם השלישי והאחרון.
עוד כתבות בנושא
ביקורת: חובה של הממשלה לאזרח
דמוקרטיה שמשהה את החיים הרגילים בצו חירום, סוגרת את בתי הספר ומעניקה לפקידים סמכויות עצומות שאף בוחר לא העניק להם חייבת לעצמה דין וחשבון לאחר מעשה. לא משפט ראווה – ביקורת נוקבת. מה ידעו המומחים, מתי הם ידעו את זה, מה הם בחרו לומר ולהסתיר ומה חייב להיראות אחרת בפעם הבאה. במערכת האמריקנית המסודרת עד מאוד (בייחוד יחסית לישראלית) את העבודה הזו עושה הרשות המחוקקת. הפיקוח הזה חיוני, והקונגרס לוקח אותו ברצינות גם היום.
הסנאט באמת גם מצא שלל בעיות. באפריל חבר מושבעים פדרלי הגיש כתב אישום נגד דיוויד מורנס – יועצו הבכיר של פאוצ'י במשך 16 שנים – בחמישה סעיפים, כולל קשירת קשר והשמדת רשומות פדרליות, על ניתוב עסקים רשמיים דרך חשבון ג'ימייל פרטי כדי לשמור אותו מחוץ להישג ידן של בקשות חופש המידע. מורנס התרברב בכתב על כך שלמד לגרום למיילים להיעלם. חוקרים לא מצאו ראיות לכך שהסתיר הוכחות לדליפת הנגיף ממעבדה, אך בהחלט נראה שניסה בכל דרך לחמוק מחוקי השקיפות המאפשרים פיקוח בכלל. וגם זאת בעיה.
כל זה לא אומר שהרשות המחוקקת חוקרת בצורה הטובה ביותר. כשהגיע תורו של הסנאטור הרפובליקני ג'וש הולי לשאול שאלות השבוע, הוא שאל את פאוצ'י איזה יום בשבוע היום, ומה צבע השטיח באולם. הסנאטור ברני מורנו דרש ממנו להסתובב ולפנות לקהל, ואז הטיח בו גידופים. עורך דינו של פאוצ'י הוצא מהחדר על ידי משטרת הקפיטול. הדמוקרטים לא שאלו שאלות כלל וניצלו את זמנם כדי לדון בעניינים אחרים לגמרי.
הסנטור ברני מורנו בשימוע לאנתוני פאלוצ'י | צילום: Anna Moneymaker / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP
אבל התיאטרון לא מבטל את השאלות, ורגעים של דמגוגיה לא יכולים להסתיר את העובדות. מה שאנחנו רואים כאן, בסופו של דבר, הוא רשות מחוקקת שממלאת את תפקידה הבסיסי ביותר: זימון בכירים שזכו לכוח גדול בזמני משבר ותחקורם במטרה לקבל דין וחשבון על החלטות שהשפיעו על חייו של כל אזרח במדינה.
עוד כתבות בנושא
אם כן, אם נקצר את כל מה שלמדנו עד כה לפסקה קצרה: פאוצ'י בהחלט עשה וכתב דברים שראוי להתעכב עליהם, דברים שמטילים בספק רבות מההחלטות שקיבלו הרשויות האמריקניות במגפה; הוא עשה לפחות חלק מהדברים הללו כשהוא נתון ללחצים איומים בתור המבוגר האחראי שמצופה שישתלט על מצב חירום חסר תקדים; וכל זה לא אומר שהוא לא מוכרח לתת דין וחשבון לאחראים במטרה להסיק, ללמוד ואם צריך – גם להעניש במקרה שמתגלות הפרות של החוק. גם אם המתשאלים והחוקרים לא תמיד פועלים ממניעים קרים וטהורים. ומבחינת הקורא כאן בישראל, נותר רק לקנא במערכת פוליטית שבה המחוקק לא רק יכול, אלא גם רוצה לחקור את משברי העבר, ללמוד מהם ולהטיל אחריות על האחראים.