בשבת הקרובה ולדימיר פוטין יתייצב בכיכר האדומה וינצח על טקסיו של היום הקדוש ביותר בלוח השנה האזרחי הרוסי: מצעד הניצחון על הנאצים, שמתקיים בכל שנה ב-9 במאי. אך השנה הטקס המרהיב בדרך כלל, שנועד לשקף את אופייה האימפריאלי, הבלתי מנוצח והמהודר של המדינה הרוסית, ייראה בעיקר כמו מצעד מצומצם שמתקיים בתוך בונקר.
תחת איומים ביטחוניים חמורים, מארגני המצעד הכריזו שהשנה האירוע יתקיים במתכונת בסיסית ביותר. התצוגה השנתית של טורי השריון הרוסיים הכבדים הועלמה בשקט מהלו"ז המתוכנן. כך גם המצעד המתוכנן של טירונים מהחילות השונים. אפילו שירותים סלולריים והחיבור לרשת ינותקו במכוון בכל מוסקבה במהלך האירועים ואחריהם; כדי להגן על חגיגת ניצחונה המוחלט של ברית המועצות על מכונת המלחמה הנאצית האימתנית, הקרמלין נאלץ לחסום את הטלפונים והמחשבים של אזרחיו מתוך חרדה קיומית מפני האפשרות של מתקפת פתע של כטב"מים אוקראינים. וכך במקום הדר רוסי מסורתי מתקבל מחזה של חולשה סמויה למחצה ופרנויה עמוקה.
אישה עומדת ברחוב עם קישוטי יום הניצחון והכיכר האדומה ברקע במרכז מוסקבה, 2026 | צילום: AFP
הפרנויה הזאת מוצדקת לחלוטין, משום שבשקט והרחק מהכותרות כאן בארץ וברוב העולם, הגיאוגרפיה של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה השתנתה מהותית בחודשים האחרונים. במשך רוב המלחמה, עבור הרוסי הממוצע "המבצע הצבאי המיוחד" שהתקיים באוקראינה היה לא יותר מנושא מנותק שהופיע בטלוויזיה ובטלגרם – מסע צלב מרוחק והרואי שמתקיים אי-שם מעבר לאופק. האשליה הזאת מתה. שילוב של אסטרטגיה אוקראינית מוצלחת ואור ירוק שנתן ממשל טראמפ בשנה האחרונה הביא את המציאות הנוראה של המלחמה אל מפתן דלתם של הרוסים, וגם מעבר לו. החזית כבר לא מתוחה לאורך האדמה החרוכה של הדונבס בלבד – כעת היא כוללת גם את מוסקבה עצמה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
המצב מתבהר כשמביטים על המיקומים של התקיפות האוקראיניות האחרונות. כבר לא מדובר בקרבות קטנים שמתנהלים סביב בלגורוד: כטב"מים וטילים אוקראיניים פוגעים במטרות הממוקמות גם אלף קילומטרים ויותר מעבר לחזית הקרקעית. רק השבוע תקיפה אוקראינית במחוז צ'ובשיה שעל הגדה המזרחית של נהר הוולגה פגעה במתקן צבאי חיוני - וכן במרכז קניות סמוך ובאזרחים ששהו באזור. גם תקיפה אוקראינית בים השחור, שבה נפגעו נמל מסחרי חשוב ובית זיקוק נפט, הותירה דליפת נפט עצומה על חופיהם של אתרי נופש רוסיים פופולריים.
כאשר נופשים נתקלים בחופים שחורים וקונים נחלצים מההריסות של קניון במרכז רוסיה, החוזה החברתי הבסיסי של עידן פוטין - ותרו על חירותכם הפוליטית, ובתמורה אני אבטיח את ביטחונכם ושגשוגכם המוחלטים - מופר באופן בוטה וגלוי. במילים אחרות, המלחמה כבר אינה עוד מבצע מקומי שעליו מנצח אסטרטג דגול, אלא מציאות פיזית שנופלת מהשמיים.
חיילים רוסים צועדים לעבר הכיכר האדומה לחזרה של מצעד יום הניצחון במרכז מוסקבה, 2026 | צילום: AFP
משבר 1,418
ייתכן שהפגיעה העמוקה ביותר במשטרו של פוטין אינה הגיאוגרפיה או המציאות הקינטית החדשה של המלחמה. הכרונולוגיה היא הבעיה האמיתית. כחלק מהמפעל האידיאולוגי של משטרו, פוטין קשר את הלגיטימיות של רוסיה המודרנית באופן מוחלט ל"פולחן הסבים" ולמיתוס של ניצחון הירואי ומוחלט במלחמת העולם השנייה. אולם כאן הוא טמן לעצמו מלכודת, וכעת הוא משלם מחיר כבד על המיתולוגיה שיצר.
"המלחמה הפטריוטית הגדולה" - הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית - נמשכה 1,418 ימים בדיוק. בינואר האחרון, מבצע "שלושת הימים" של פוטין באוקראינה חצה את משך הזמן הזה, ועוד היד נטויה. מלחמה שנועדה לערוף את ראשה של קייב בסוף שבוע אחד הפכה כעת למאבק ארוך ומייסר יותר מהסכסוך ההרסני ביותר בהיסטוריה המודרנית של העולם, וגם של רוסיה.
עוד כתבות בנושא
כעת המשטר נאלץ להתמודד עם העבודה שבמבט עכשווי, אותו ניצחון היסטורי נראה יותר כמו מטרה שאין ביכולתו להשיג - חרף אויב קטן וחלש הרבה יותר. כפי שציינה במרירות בטלגרם השבוע אנסטסיה קשווארובה, אישיות תקשורת רוסיה התומכת במלחמה: "דור הסבים של 1945 כבר הגיעו לברלין, ומשום מה אנחנו ממשיכים רק להניף את אגרופינו ולדבר שטויות על קווים אדומים". המראה ההיסטורית שהניף פוטין כדי לשקף את תהילתו שלו משדרת כעת את חוסר הכשירות העמוק שלו כמנהיג וכמצביא.
מתקפה אווירית רוסית, בקרמטורסק, במזרח מחוז דונייצק, אוקראינה, 2026 | צילום: AFP
שינוי במצב הרוח, לא בשלטון
אל מול ההשפלה הגוברת הזאת, העיתונות המערבית - שלהוטה לנצח לחזות את מותם של פוטין ומשטרו - החלה לחפש סימנים למהפכה מתקרבת. בעיתונות האמריקנית הצביעו השבוע על תחושת חולשה הפושטת בקרב הציבור הרוסי. הם מדגישים דמויות כמו ויקטוריה בוניה, כוכבת טלוויזיה רוסיה לשעבר ומשפיענית אינסטגרם, שצברה לאחרונה מיליוני צפיות בכך שהטיפה לפוטין שהמדינה נשלטת על ידי פחד, ושיום אחד, בקרוב, יימאס לעם.
כאן נדרשת מנה של כנות אינטלקטואלית. משפיענית גולה שמשדרת ממונקו ומתלוננת על זרם הסחורות הסיניות הזולות וחסימת הגישה לרשתות החברתיות ברוסיה היא לא בדיוק סנונית בדרך למהפכה בולשביקית חדשה.
עוד כתבות בנושא
הרחשים בסלונים במוסקבה ותלונותיהם של בלוגרים לאומנים פופולריים בטלגרם הם סימנים שאין להכחישם לריקבון המוסדי הפושה ברוסיה. אבל שינוי במצב הרוח פשוט לא אומר שבקרוב יהיה שינוי בשלטון. למדינה הרוסית עדיין יש מנגנון ביטחון יעיל ואכזרי, כלכלת מלחמה יציבה במידה רבה, ונכונות מוחלטת לדכא כל התנגדות מקומית. הגבלות חמורות על השימוש החופשי ברשת, שמשתכללות ממש בימים אלו, מוכיחות שהקרמלין מודע היטב לחוסר שביעות הרצון של אזרחיו, והפתרון שלו הוא פשוט לחזק את מנגנוני הדיכוי.
פוטין כנראה לא אורז מזוודות. אבל המיתוס של אמן השחמט המדופלם, הסופרמן הגיאופוליטי שהקים לתחייה לבדו את האימפריה הרוסית, הולך וגווע. מה שנותר, כפי שתיאר את המצב אנליסט רוסי אחד השבוע, "סבא'לה זקן". פוטין הוא פשוט אוטוקרט מזדקן שהכניס את ארצו למלחמת התשה ארוכה שאין לו מושג איך לצאת ממנה, וכנראה גם לא הרצון להתמודד עם ההשלכות של הפסקת הקרבות כעת.
בזמן שינהל את המצעד המצומצם ונטול הפאתוס בשבת, מוקף באנטנות סלולריות חסומות ומביט בשמיים שעלולים בכל רגע להוליד מתקפה חדשה, פוטין יתנהל כמו אדם שכבול למיתוס היסטורי שאינו יכול עוד לחיות לפיו. האיש החזק הרוסי עוד לא נפל, אבל הוא חלש יותר משהיה אי פעם.