שתי נשים נכנסו ביום שני לחדר פרטי בפיניקס – האחת עדיין באבל, השנייה מלאה בזדון. אריקה קירק, אלמנתו של צ'רלי קירק ומנהיגת ארגונו Turning Point USA מאז שנרצח, הסכימה להיפגש עם קנדיס אוונס, כוכבת ימין לשעבר שהפכה לאשת תעמולה קונספירטיבית, לשיחה בת 4.5 שעות – בלי מצלמות, בלי ציוצים. סולחה. בסוף הפגישה שתיהן יצאו בטון של פיוס. "שיחה פרודוקטיבית מאוד", כתבה אריקה ב-X, הבמה הכמעט-רשמית למרבית הדרמה. אוונס מצידה אמרה שהן הסכימו על "יותר ממה שציפיתי". שתיהן הבטיחו לפרסם פרטים נוספים בקרוב, אבל דבר אחד כבר היה ברור: משהו נשבר ביסודיות הבית שצ'רלי בנה, וחרף המילים היפות, הפגישה המתוקשרת הייתה רק ניסיון אחרון ונואש במיוחד לתקן אותם לפני שהריקבון יהפוך לבלתי הפיך.
קנדיס אוונס | צילום: EPA
לא מדובר כאן ביריבות אישית, או אפילו במאבק כוח טיפוסי, אלא בפסגה מתוחה בין שתיים מהנשים הבולטות ביותר בתקשורת הימין האמריקנית, רגע דיפלומטי בעקבות שבועות של מתקפות וכאוס. מאז הרצח של קירק, אוונס – שתמיד הייתה עסוקה בעיקר בהצלחתה האישית ומעולם לא התעניינה במיוחד בעובדות, באמת או באידיאולוגיה – האשימה את אריקה בהשתתפות בקונספירציה עמומה להסתיר את האמת על רצח בעלה, ואולי אף בקשר ישיר להריגתו. היא הציפה תאוריות על גניבה, בגידה, ומעורבות של סוכנויות מודיעין זרות – מהמוסד ועד ממשלת מצרים ועד דבוראים זדוניים ביוּטה. ההתקפות היו פרועות, בלתי פוסקות, נטולות כל קשר למציאות, וייתכן שגם יותר ויראליות ממה שאוונס יכלה לדמיין. ככל שהיא עינתה את אריקה קירק, כך החשיפה שלה רבתה ופרצה.
עוד כתבות בנושא
אוונס לא הייתה היחידה, כמובן. מותו של צ'רלי קירק בירי פומבי עת ששוחח עם סטודנטים באוניברסיטה ביוטה הפך לחלום של כל רוכל תוכן זול בצד הקונספירטיבי של הימין (שהולך וטופח בשנים האחרונות): טרגדיה מלהיבה שאפשר לעצב, למנף ולהפוך לממים. כפי שהיה אפשר לצפות שיקרה (וכפי שחזינו בטור הזה לאחר מותו של קירק), מיד לאחר הרצח משפיענים אנטישמיים, לאומנים, נוכלים ומטיפים פופוליסטיים הסתערו כולם במטרה להלביש על גופתו הטרייה את סדר היום שלהם. ואריקה ושותפיה בארגון נאלצו לפתוח במאמץ נואש להגן על מה ששלהם.
הכי מעניין
לאחר שבועות של התעלמות מופגנת מהקונספירציות של אוונס – שהלכו ונעשו יותר ויותר הזויות, יש שיאמרו מרושעות – קירק והנהלת הארגון נשברו ועשו את מה שניסו להימנע ממנו עד כה: הם האכילו את הטרול.
הם דרשו שהפגישה תתקיים הרחק מהמצלמות והמיקרופונים; בלי שידור חי, בלי הקלטות, בלי שרשורי פוסטים ארוכים, רק שיחה אמיתית בין שתי דמויות מייצגות של תנועה שפעם הייתה מאוחדת יחסית אך מזמן כבר הפכה למלחמת כול בכול. הבעיה היא שבעוד סביר שאריקה קירק באה לפגישה במטרה לסיים את פעולות האיבה, המניעים של קנדיס אוונס, כפי שהתגלו מאז שהחלה לעלות לפרסום, שונים מאוד ותלויים באופן מוחלט בהמשך המאבק כל מחיר – לא משנה על מה.
עוד כתבות בנושא
איך הגענו לכאן?
אכן, המפגש המדובר לא התרחש בוואקום. הוא נקבע לאחר שבועות של ספקולציות פרועות ומנותקות מהמציאות מאוונס, שחשבונותיה ברשתות החברתיות הפכו למרכז של נאומי זעם, קונספירציות והשמצות. בתחילה היא הפגינה אבל על מותו של צ'רלי קירק – שכבר שמר מרחק ממנה עוד בחייו והזהיר מסוג הקונספירטיביות שהיא דגלה בה – אך זה התגלגל במהירות להצגה: הספדים דומעים פינו את מקומם לסרטונים ששאלו על מניעיה של אריקה, ואז על אמינות ה-FBI, ואז על זהות היורה. עד לחודש שעבר היא כבר פרשה תיאוריה שלמה שלפיה אריקה תכננה את ההתנקשות בבעלה, או לפחות כיסתה עליה. היורה, שנאספו נגדו הררים של ראיות מוצקות, כמובן חף מפשע לפי הנרטיב הזה.
וזה לא נגמר שם. אוונס רמזה שקירק גנבה כספי תרומות מ-TPUSA. היא העלתה השערות שממשלות זרות – ישראל (כמובן), צרפת, או מצרים – רצו להשתיק את צ'רלי. היא פיזרה רמיזות על חייה האישיים של אריקה. ראיות לא היו, כמובן, אבל הן גם לא היו נחוצות. כל רמיזה שווה קליקים. אוונס ממש לא המציאה את הקונספירטיביות כמודל עסקי, אבל היא דייקה אותו לכמעט מדע.
עוד כתבות בנושא
אבל אוונס לא הייתה לבד. בתוך ימים ממותו של קירק, השוליים בימין נכנסו לפעולה. האנטישמים הרבים ברשת X מיהרו להאשים את ישראל (כמובן) או פשוט "יהודים גלובליסטים". לאומנים לבנים ששנאו את קירק בעודו בחיים הפכו אותו פתאום לקדוש מעונה; הם טענו שהוא נרצח כי הוא העז להתחיל לשאול שאלות על הציונות. אפילו ניק פואנטס ומעריציו, נאו-נאצים מוצהרים שבעבר הקניטו את קירק באירועים שלו, הצטרפו לחגיגה. בינתיים, טאקר קרלסון – שרק השבוע כתב שארצות הברית צריכה לזנוח את בריתה עם ישראל ולתעדף את קטאר – תמך בנרטיב ש"משהו כאן לא בסדר", ואפילו רמז שה-FBI מסתיר את הרוצח האמיתי. ומנגד, ימנים "אלטרנטיביים" אחרים, רובם קונספירטיביים כמעט באותה מידה, סלדו מהמסיבה הזאת ולבסוף התחילו להשיב אש. טים פוּל, לדוגמה, שלא ידוע כאדם מתון, הגיב בשידור וכינה את אוונס "ז*** דגנרטית". וזאת רק ההתחלה.
מאחר שזה הסיפור הכי חם בימין, כולם רוצים לחתוך לעצמם נתח – עבור חלקם, לא משנה המחיר. אריקה קירק הפכה למטרה לא משום שיש חשד מבוסס נגדה, אלא כי היא ייצגה המשכיות מוסדית ב-TPUSA, יציבות, קשרי תורמים, הרעיון שהתנועה עדיין עשויה להתנהל על ידי מבוגרים, ואולי גרוע מכול: היא סרבה להיכנע לנרטיבים שניסו לתפור לבעלה.
קרלסון ופואנטס | צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב
המתח הגובר בין הימין ה"מיינסטרים", שעדיין קשור לארגונים, למנגנוני מימון ולמשמעת פוליטית שפויה מסוימת, ובין הבייס ברשת שהולך ונעשה פראי, קונספירטיבי וחשדן בכל נרטיב ממשלתי (גם של טראמפ בעצמו!) אפשר למשפיענים, ובראשם אוונס, להיכנס לתווך ולשווק תוכן כמו סמים קשים.
והתוצאה היא קריסת כל שארית אמון בין המשפיענים הבדלנים והקונספרטיביים ובין אנשי המוסדות. מותו של צ'רלי קירק לא גרם לזה, אלא פשוט הפך את השבר לבלתי ניתן להכחשה.
שבת שלום
בעוד שאוונס משדרת פרנויה ואריקה נאבקת בהמון, הופיע על מדפי הספרים נספח שקט לחייו של צ'רלי קירק: "עצור, בשם אלוהים: מדוע שמירת השבת תשנה את חייך". הספר הושלם שבועות אחדים לפני מותו ופורסם לאחרונה על ידי הוצאה המזוהה עם הימין הטראמפיסטי. וכפי שמרמז שמו, הוא מציג קריאה כנה למשמעת רוחנית, למנוח, להרהור, ולסדר אלוהי.
עוד כתבות בנושא
המסר של קירק פשוט, ובוודאי יישמע מוכר בישראל: כבו את הטלפונים, עצרו את המרדף, תתנתקו ותנוחו ביום המנוחה שקבע האל. בכל ליל שבת, משקיעת החמה ועד למחרת בערב, קירק החל לשבות ממנגנוני החיים המודרניים בסגנון יהודי. בלי להקליט הסכתים, בלי לגייס כספים ובלי להשתמש בטלפון. הוא שיבח את הפרקטיקה הזו כאמצעי ששינה את חייו.
הספר מוקדש לשדרן וההוגה הימני היהודי דניס פרייגר, ומתייחס רבות ליהדות כגורם חיובי עם מסר חשוב שאי אפשר להסתדר בלעדיו בעולם המודרני. זו הייתה תפנית מפתיעה. קירק תמיד עטף את הפוליטיקה שלו ברטוריקה דתית, אבל היא בדרך התיישרה עם אוונגליזם ריגשי. כעת הוא שטח טיעון תיאולוגי אמיתי ולפיו השמרן בן זמננו מוכרח להיות שומר שבת, ולשאוב מהמקורות היהודיים לשם כך. מבין תומכיו של קירק הספר התקבל כמעין צוואה נבואית. הספר כבר נמכר היטב בעולמות האוונגליים והופך למעין המשך רוחני למורשתו הפוליטית של קירק. אריקה קידמה אותו בראיון בפוקס ניוז כהשתקפות של אמונותיו העמוקות של צ'רלי, וביוטה דווח שהוא אזל ממדפיה של אחת מרשתות הספרים הגדולות תוך 48 שעות.
אבל לא כולם התרשמו. למעשה, מלבד תמונה של קירק עוטה תפילין בכותל כשהוא עטוף בדגל ישראל, קשה לחשוב על התפתחות שהייתה תורמת יותר להזנת המשפיענים הקונספירטיביים של הימין. ספר שפורסם לאחר מותו וקורא לאמץ פרקטיקות יהודיות! הקונספירציות כמעט כותבות את עצמן. ואכן, פרסום הספר רק סייע למי שטענו ללא ביסוס שקירק נרצח כי הוא סוף סוף "הבין" את הבעיה עם היהודים: הנה, הם אמרו, הוא נרצח וכעת מנסים לשכתב את מורשתו כאוהב יהודים שאפילו שמר שבת כמותם. האם באמת אפשר להאמין שנוצרי אמריקני טוב היה כותב "שבת שלום" לאנשים לפני שהכניס את השבת, הם תוהים? לא ולא, זה הכול ישראל. ומצרים. וצרפת. או שאולי זה ה-FBI. בכל מקרה הכול חוזר ליהודים.
עוד כתבות בנושא
וכאן, אולי, נוגעים בנקודה האחרונה והחשובה ביותר. בשלב הזה נראה שלא משנה מה יקרה בסופו של דבר במאבק בין TPUSA לקנדיס אוונס, המפסידים הגדולים הם היהודים. אומנם בשבוע האחרון נראים באופן אנקדוטלי יותר קולות ברשת ובשיח הימני האמריקני שמוקיעים את אוונס ודורשים חזרה לגרסה כלשהי של שפיות, ואומנם טאקר קרלסון הצליח להקצין כל כך שאפילו חלק מתומכיו מתחילים לחשוד שהוא רק אומר את מה שקטאר רוצה שאמריקנים יישמעו, אך בכל זאת לשני אלו ולחבר מרעיהם יש קהל עצום שהולך וגדל, והקהל הזה כבר השתכנע: צ'רלי קירק, האדם שאהב יהודים, תמך בישראל ואפילו החל לשמור שבת(!) בעצם נרצח על ידי היהודים, בגללם, או גם וגם. ולא בטוח שיש מספיק פסגות פיוס או זמן אוויר בעולם כדי להחזיר את גלגל האנטישמיות לאחור בשולי הימין האמריקני.