נשיא טייוואן לאי צ'ינג-טה הודיע בשבוע שעבר שממשלתו תקדם תקציב ביטחון מיוחד בהיקף של 40 מיליארד דולר, שמטרתו לרכוש כלי נשק ניידים, קלים ומהירי תגובה מתוצרת ארצות הברית, שמיועדים להרתעת צבאה האדיר של סין וסיכול תוכניותיה העתידיות לכיבוש האי.
טייוואן, מדינה עצמאית בפועל אך בלתי מוכרת באופן רשמי ברוב העולם היום, מתקיימת מזה שנים תחת איומים מפורשים מצד המפלגה הקומוניסטית הסינית בבייג'ינג. המשטר הסיני רואה באי חלק בלתי נפרד מהרפובליקה העממית, ומצהיר שוב ושוב שיפעל לאיחוד – בדרכי שלום, ואם לא, אז בכוח. בשנים האחרונות האיום הולך והופך לממשי: סין מרבה לשלוח מטוסי קרב למרחב האווירי הטייוואני, לערוך תמרונים ימיים מסביב לאי, לנהל תרגילים צבאיים מרהיבים שמטרתם השתלטות על אי עוין, ולשגר מסרים צבאיים אחרים.
כוחות של צבא טייוואן | צילום: EPA
לכן, הצעד החדש של ממשלת טייוואן הוכרז על רקע מציאות גיאופוליטית מתוחה ודרישות הולכות וגוברות מצד בעלת בריתה העיקרית של טייוואן, ארצות הברית. מאז שחזר לבית הלבן בינואר האחרון, ממשל טראמפ דורש בעקביות מטייפה להגדיל באופן משמעותי את הוצאות הביטחון שלה, ואף סימן יעד של 10 אחוזים מהתוצר – הרבה מעבר לממוצע העולמי. תקציב הביטחון החדש, שיתווסף לתקציב השנתי הרגיל, נועד לשדר לשני הצדדים, לוושינגטון לבייג׳ינג כאחד, שטייוואן מתכוונת להילחם על עצמאותה ולא תמתין לרגע האחרון כדי להתכונן.
הכי מעניין
נשיא טאיוואן, לאי צ'ינגדה, הכריז על ההוצאות המתוכננות במסיבת עיתונאים בטייפה ביום רביעי שעבר, וגם על צעדים נוספים שממשלתו שוקלת לנקוט לנוכח מה שכינה "האיום הסיני המתגבר" – לא רק הפחדה באמצעים צבאיים, אלא גם בניסיונות חדירה פוליטיים אל מערכות הממשל של טייוואן. "ההיסטוריה מוכיחה שבסופו של דבר פשרות מול תוקפנים מובילות רק למלחמות אין-סופיות", אמר לאי, וציין את הפיוס המערבי כלפי גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. לדבריו, ההגנה על טייוואן היא "אחריות משותפת של הממשלה, מפלגות האופוזיציה וכלל אזרחי המדינה".
עוד כתבות בנושא
לאי הוסיף שהתקציב המיוחד, בהיקף של 1.25 טריליון דולר טייוואני, ישמש גם לבניית תעשיית נשק מקומית עד שנת 2033. במקביל, ממשלתו של לאי הציעה להעלות גם את תקציב ההגנה השוטף לשנת 2026. לדבריו, סך כל ההוצאות הביטחוניות המתוכננות עלול להגיע כבר בשנה הבאה לכ־3.3 אחוזים מהתמ״ג, לעומת כ־2.45 אחוזים כיום. לאי הדגיש שהוא מחויב לעמוד ביעד של 5 אחוזים עד שנת 2030.
עם לבדד ישכון
מעבר להיקף התקציבי החריג, מה שמייחד את מהלך ההתחמשות המתוכנן של טייוואן איננו רק סכום ההוצאות, אלא היעד. טייוואן אינה מנסה להשתוות לצבא הסיני ולא בונה על ניצחון בקרב חזיתי. למעשה, היא מוותרת מראש על הרעיון של עליונות מספרית או טכנולוגית, ומאמצת מודל של הרתעה א-סימטרית: להפוך את הפלישה לאי למסוכנת, ממושכת, יקרה ובלתי צפויה. במילים אחרות, המטרה שלה היא לא לבלום את המתקפה לחלוטין, אלא לשבור את שיווי המשקל שלה.
נשיא טאיוואן, לאי צ'ינגדה | צילום: EPA
כל רכיב בתוכנית הביטחונית החדשה נבנה מתוך התפיסה הזאת. במקום להשקיע במערכות נשק מסורתיות וכבדות – ספינות מלחמה, טנקים או מטוסי קרב יקרים – טייוואן מפנה את משאביה לכלים ניידים, קלים להסתרה, זולים יחסית, מדויקים ומהירי תגובה: כטב"מים תוקפים, טילי נ"ט ונ"מ לטווח בינוני, מוקשים ימיים, כלים בלתי מאוישים ומערכות פיקוד מבוססות בינה מלאכותית. כל אלה אמורים לשרוד את מתקפת הפתע הסינית, אם וכאשר תבוא, ואז להכות בעוצמה. כלומר מדובר בשדרוג עצום של יכולות ההישרדות הטייוואניות באופן שיעורר חשש בקרב כל תוקף ממלחמה ממושכת, יקרה וא-סימטרית.
הביטוי המובהק לכך הוא פרויקט ההגנה האווירית החדש שהוצג לאחרונה על ידי משרד ההגנה בטייפה, תחת הכינוי T-Dome: מערך רב-שכבתי שנועד ליצור "כיפת ברזל" דיגיטלית סביב האי, עם יכולת איתור, סיווג ויירוט של מגוון איומים, מטילים בליסטיים ועד כטב"מים חמקניים, בזמן אמת.
עוד כתבות בנושא
טייוואן יודעת שהיא לא יכולה להסתמך על גיבוי בינלאומי איתן מהסוג שקיבלו מדינות אחרות במלחמות אזוריות, ולכן מתכננת שחלק משמעותי מהתקציב החדש יופנה לפיתוח ולחיזוק תעשיית הנשק המקומית. בטייפה כבר לא מהמרים על רכבת אווירית אמריקנית ביום פקודה, ומבינים שספקים זרים החוששים מכניסה למלחמה עם סין עלולים להתמהמה או להיעלם ברגע האמת. לכן, ההיערכות הזאת נועדה לא רק לדחוק מלחמה עתידית, אלא גם לאפשר הישרדות צבאית וטכנולוגית במקרה שהיא תפרוץ.
קשה שלא לזהות את קווי הדמיון הברורים בין התוכנית החדשה של טייוואן לשני מקרי בוחן עכשוויים: אוקראינה וישראל. האחת סיפקה את המודל הצבאי: לחימה ניידת, חכמה ועיקשת, עם דגש על לוחמה א-סימטרית המשלבת הפתעה, הישרדות ונחישות בשטח. מהשנייה מגיעה ההכרה הפוליטית-כלכלית הבסיסית והמפוכחת בכך שבסופו של דבר האי עלול לעמוד לבד ולהיאלץ לדאוג לעצמו.
כוחות אוקראינה סמוך לגבול עם רוסיה | צילום: רויטרס
מאז 2022 אוקראינה סיפקה את הדוגמה המובהקת ביותר למה שצד קטן וחלש יותר שנמצא בעמדת מגננה יכול לעשות מול תוקפן גדול, חזק ועוצמתי. הדרישות הן מוכנות מקסימלית, תגובה מהירה והנחישות להילחם על כל מטר. כטב"מים, טילי נ"ט, סנסורים זעירים וכוחות קטנים וזריזים הם בדיוק אותם כלים שאפשרו לאוקראינה להדוף את הפלישה הרוסית – לפחות באופן זמני – ולהפוך את מה שהיה אמור להיות "מבצע צבאי מיוחד" זריז למלחמת התשה מדממת. טייוואן שואפת לאותן יכולות, לא כי היא מאמינה בניצחון מול סין האימתנית, אלא כי היא שואפת להפוך למנה כל כך לא מתאבנת שהסינים יעדיפו לוותר מראש על מלחמה מהסוג הזה.
באותה מידה, המלחמה הישראלית בציר ההתנגדות האיראני סיפקה לטייוואנים כמה שיעורים חשובים, לא בתחום הצבאי או הטכנולוגי, אלא הדיפלומטי. מאז טבח 7 באוקטובר מדינת ישראל חוותה על בשרה לא רק מלחמת שהחלה במתקפת פתע אפקטיבית ואכזרית, אלא גם כתף קרה מבעלות ברית שנחשבו לקרובות ביותר. הכרזות אמברגו, מניעה נקודתית של משלוחי נשק, גינויים וביטול הסכמי סחר – כולם נחתו על ישראל בזה אחר זה מאז שפרצה המלחמה, דחקו אותה לקיר ואילצו אותה לחשוב מחדש על האסטרטגיה הדיפלומטית הבינלאומית שלה, על אופן השגתם של חימושים ועל המשמעות של בריתות שנראות איתנות. הדיבורים בישראל על הצורך בשינויים דרמטיים באופן השגת חימוש, בייצור ובאספקה, כולם רלוונטיים עוד יותר לטייוואנים. בטייפה מבינים כעת שייתכן שיהיה זה הימור מסוכן מדי לסמוך על שיירות אמריקניות שיגיעו בזמן, או על קונגרס מאוחד שיאפשר תגובה אמריקנית אמיתית ועוצמתית לתוקפנות סינית נגד האי.
עוד כתבות בנושא
טייוואן גם מביטה במאגרי התחמושת המדוללים של נאט״ו, על התורים במפעלי הנשק האמריקניים, על סדרי העדיפויות המשתנים בוושינגטון, ומסיקה את המסקנה הברורה: מי שרוצה לשרוד, צריך לדאוג לעצמו. וכמו בישראל ההבנה הזו לא מבטלת את החשיבות של בריתות, אבל היא מבהירה שהן לא תחליף לביטחון עצמי. לכן ההתחמשות הזו איננה רק צבאית. היא תודעתית. היא אומרת: לא נהיה אוקראינה 2022, כשעוד לא נערכו, וגם לא ישראל של אוקטובר 2023, שחשבה שהרתעה היא מצב קבוע. נהיה מדינה שבנתה לעצמה שיניים, מלאי, קווי ייצור, מענה ראשוני, ובחירה ברורה לא להיכנע.
נגד ההתפוררות
אם כן, בהנחה שתוספת התקציב תעבור ותיכנס לתוקף – או שאחרת דומה לה תעבור במקומה – טייוואן לא רק מתחמשת, אלא מנסה לשנות את כללי המשחק באזור הזה של העולם. היא בונה הרתעה חדשה, חוסן חדש ואולי אפילו נרטיב חדש, של מדינה קטנה שלא מבקשת מלחמה אבל גם לא מתכוונת להיעלם בשתיקה או להסתמך על מעצמות גדולות יותר ממנה.
המסר שמשדרת בייג׳ינג מזה שנים ברור: טייוואן היא סוגיה סינית פנימית, והשאלה איננה אם האי ישוב לריבונות סינית, אלא מתי ובאיזה אופן. התשובה מטייפה ברורה לא פחות: לא ניכנע, לא נמתין ולא ניהפך לקורבן נוסף בהיסטוריה של עמים קטנים שסמכו על המעצמות וגילו ברגע האמת שאין להם על מי להישען.
משחתת טילים של צבא סין | צילום: AFP
טייפה רואה את מה שקורה באוקראינה ומסרבת לחזור על אותו הדפוס, ולכן מנסה לעשות את מה שעשו בקייב, רק טוב יותר, תוך יישום המסקנות הכואבות שלמדו האוקראינים והימנעות מהמעידות שפגעו בהם לאורך הדרך. בשעה שהבית הלבן מנסה שוב לכפות הפסקת אש שתשרת רבים מהאינטרסים של הרוסים, אפשר להבין מדוע בניית תוכנית הגנה מעשית ומיידית חשובה במיוחד לטייוואנים.
במבט רחב יותר על המצב, תוכנית ההתחמשות של טייוואן היא לא רק דרמה אזורית, אלא שאלה עולמית. אם סין תצליח לכפות על טייוואן איחוד בכוח הזרוע, כללי המשחק שישבו בבסיס הסדר הבינלאומי מאז מלחמת העולם השנייה יתפוררו באופן סופי. זו הסיבה שמה שקורה כעת בטייפה צריך לעניין לא רק את וושינגטון וטוקיו, אלא גם את ירושלים. כי המסקנה שמובילה את טייוואן היום – שאין תחליף לעוצמה עצמית, שאין ברית נטולת תנאים, ושאין דבר מסוכן יותר מהתמהמהות מול סכנה קרבה – היא גם הלקח הכואב שנאלצנו ללמוד מחדש מאז 7 באוקטובר.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
