כאשר הורים מרגישים שאיבדו שליטה על זמן המסך של ילדיהם, הם יכולים להתקשר לדניאל טאוול, מאמן זמן מסך מקצועי שעובד עם משפחות אחד־על־אחד, בן 36, אומר שלרבים יש את אותה שאלה: מהו מספר הדקות המושלם שיגרום לילדים להתנהג טוב?
המציאות, הוא מגלה, הרבה יותר מורכבת. רבים מההורים דבוקים למסכים לא פחות מילדיהם, ופתרונות פשטניים כמו "גמילה מוחלטת" כמעט לעולם לא עובדים. עבודה שהוא חשב שתעסוק בעיקר בטיפים טכניים הפכה להיות הרבה יותר על מערכות יחסים ועזרה להורים לנווט במערכת מסובכת שלא עוצבה מלכתחילה עבור ילדים.
שימוש בטלפון הסלולרי, אילוסטרציה | צילום: EPA/IGOR KOVALENKO
"זה עולם של 'כל אחד לעצמו'", אומר טאוול. "הורים מנסים לשמור על הילדים בחיים, בטוחים ושמחים – ואז גם להבין איך אלגוריתמים של אינסטגרם וטיקטוק עובדים, מה זה VPN, ומה זה דיסקורד".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ניהול טכנולוגיה הפך לחלק מכריע ומציף בהורות המודרנית. המבוגרים צריכים להיות גם מנהלי IT, גם שוטרי זמן מסך, גם מסנני תוכן וגם מדריכי מניעת הונאות. עליהם לעמוד בקצב הסיכונים החדשים, כמו חברי־AI דיגיטליים, תוך כדי שהם עצמם נאבקים בהרגלים דיגיטליים.
כדי להתמודד, חלק מההורים פונים לעזרה חיצונית: מאמנים, קבוצות אונליין ואפילו מחנות "דיטוקס דיגיטלי" לילדים". הטכנולוגיה פשוט התגנבה אלינו כחברה", אומר מייקל יעקובוס, מנהל מחנה Reset Summer Camp בסנטה ברברה, קליפורניה. "לא הבנו כמה היא ממכרת – עד שהיה מאוחר מדי".
במשך ארבעה שבועות, כ־30 בני נוער חיים במעונות בלי שום גישה למסכים. המחיר: כמעט 8,000 דולר לילד. השבוע הראשון קשה, אומר יעקובוס, אבל בהמשך הילדים מתרגלים ומגלים מחדש זמן איכות ללא טלפונים. מאז 2017 הוא רואה: הטכנולוגיה מתקדמת – אבל הבעיות לא משתנות. הורים נותנים טלפונים מוקדם מדי, ומאבדים שליטה מהר מאוד.
"למען האמת, הורים מחפשים עזרה מבחוץ כי הם מהססים להיות הורים," הוא אומר. כ־25% מהילדים עד גיל 12 מחזיקים סמארטפון משלהם, לפי Pew. רובם ניגשים לטאבלט או טלפון. 86% מההורים אומרים שיש חוקים, אבל רובם מודים שקשה לעמוד בהם. "לא דמיינתי שהורות תהיה כל כך קשה. והטכנולוגיה רק מקשה," אומרת סטפני לוש, מורה ואם לתלמידת ח'. "אני פוגשת ילדים בלי טלפונים וזה הדבר הכי חכם שהם עשו".
כדי להתמודד, לוש פעילה בקבוצות הורים ועוקבת אחרי מומחי טכנולוגיה לילדים. גם היא מפספסת: רק אחרי שנתנה לבתה להוריד אפליקציית AI בשם PolyBuzz, גילתה שהיא יכולה לקיים שיחות לא הולמות. כיום היא משלמת 14.99 דולר בחודש לשירות Bark שעוקב ומתריע על פעילות מסוכנת.
טלפון סלולרי, אפליקציות | צילום: EPA
Bark מפעילה גם קהילת פייסבוק עם יותר מ־650 אלף הורים. 50–100 פוסטים ביום: מה מותר ברובלוקס? איזה רשתות חברתיות בטוחות? איך מפעילים פיקוח הורי? טכנולוגיה גם מככבת בפורומים כלליים. לפי Pew, 1 מכל 5 פוסטים ב־Reddit Parenting קשור למסכים.
הסיבה שההורים מיואשים? זו הטכנולוגיה עצמה
"זה לא בנוי לילדים. זה בנוי למבוגרים, והגדרות לילדים מודבקות בצד עם טייפ", אומר בן גילנווטר, 44, המכונה Family IT Guy. אחרי שנים בתעשיית ההייטק, כולל CTO, הוא מפרסם מדריכי הורים בטיקטוק, יוטיוב ואינסטגרם. לדבריו, שתי הסכנות הגדולות: פידים אלגוריתמיים וצ’אטים אנונימיים. עבור הורים, זה אומר לא לאשר אפליקציות כאלו, או להגביל אותן מאוד. הוא קורא לחברות הטכנולוגיה לבנות מוצרי "משפחה תחילה".
רוב ההורים לילדים עד גיל 12 רוצים מחוקקים וחברות טכנולוגיה שיקבעו יותר כללים כדי להגן על ילדים אונליין. אבל אפילו עם הפיקוח ההדוק ביותר, ילדים מוצאים דרכים לעקוף. דייוויד גומז, קצין משטרה בית־ספרי באיידהו, מנהל עמוד פייסבוק פופולרי עם "כל הטריקים": שימוש באפליקציית תנ"ך כדי להגיע לפורומים, חריצות של יוטיוב דרך אפליקציות לימודיות, ואפילו שיתוף תמונות בלתי הולמות בגוגל דוקס.
ההמלצה שלו: שיחות קבועות עם הילדים, ודחיית גיל קבלת הסמארטפון ככל האפשר. אחרי שקיבלו גישה מלאה – כמעט בלתי אפשרי לקחת אותה חזרה.
טיפאני האנטינגטון, עובדת חינוך ואם לשני ילדים, עוקבת אחרי גומז ומנסה להיות עם היד על הדופק. אבל היא מאמינה שבתי הספר צריכים ללמד יותר על בטיחות ברשת. בנה בן 14 משתמש בטאבלט ושעון חכם, ובן ה־10 רק בטאבלט. היא מתלבטת מתי לתת סמארטפון.
ילד בוהה במסך הטלפון הנייד שלו | צילום: AFP
"זה מציף, ואני מרגישה שאני רק מתחילה להבין – לפני שאני מוסרת לו טלפון", היא אומרת. "אני אולי פרנואידית, אבל בצדק". אצל סמנתה ברוקסטון, מאמנת הורים, השימוש במסכים הוא אחת הסיבות המרכזיות לפניות. לדבריה, הבעיה עמוקה יותר: פחות מרחבים ציבוריים, פחות משחק בחוץ. "אנחנו מפחדים מהחוץ – אז הם בפנים. ואנחנו לא מפחדים מהפנים מספיק".
יש הורים שמנסים לבודד את הילדים מטכנולוגיה לגמרי, ויש כאלה שנותנים חופש מוגזם. היא מלמדת גישה מאוזנת: הגדרות הורים + בניית אופי וגבולות פנימיים. "כל הפיקוח בעולם לא יגן על ילדים מעצמם", אומרת ברוקסטון.
עבור טאוול, מאמן המסכים, לפעמים הפתרון אינו להוריד את הילד מהמסך, אלא לשנות את הדרך שבה משתמשים בו. "צריך להפוך אותם ליוצרים, לא לצרכנים", הוא אומר.
עוד כתבות בנושא
