"מדינה בפוסט טראומה": בלוגר איראני חזר לטהרן אחרי עם כלביא ונדהם

בלוגר איראני-אמריקאי חזר לביקור מולדת לראשונה מאז מבצע עם כלביא. הוא ראה שם חברה במשבר, משבר כלכלי מחריף, חוסר אמון גובר במשטר וגם התעלמות מחוקי הצניעות ונוכחות קהילת הלהט"ב במרחב הציבורי

AFP

צילום: AFP

תוכן השמע עדיין בהכנה...

כאשר הבלוגר האיראני-אמריקני, עליזרה טלאקובנז'אד, נחת החודש בטהרן, הייתה זו הפעם השנייה בה ביקר באיראן השנה. הוא לא תכנן לעשות זאת, אבל מבצע עם כלביא שינה לו את התוכניות."הייתי צריך ללכת לחבק את המשפחה והחברים שלי באופן אישי ולהגיד להם שאני אוהב אותם", הוא כותב. "הייתי צריך לבקר בשכונות שאהבתי כל כך, לקבל סגירת מעגל לאחר הסיוט שהתרחש בקיץ. זה היה חשוב לי יותר מכל דבר אחר בעולם".

באיראן מצא חברה בפוסט-טראומה, במשבר כלכלי שרק הולך ומעמיק, תסכול גובר מהמשטר ושינויים חברתיים משמעותיים במרחב הציבורי שנעשים תוך התעלמות מוחלטת של המשטר.

העיר ששרדה: טהרן אחרי ההפצצות

טלאקובנז'אד מציין כי מי שמסתובב ברחובות טהרן לא היה מקבל רושם שלא מזמן התנהלה מלחמה בעיר, ולדבריו הוא לא נתקל בהרס נרחב. בשלב מסוים מישהו הצביע לעברו על רווח בין מספר בניינים והסביר שפעם עמד שם בניין מגורים שנפגע במהלך המלחמה.

הכי מעניין

"לא הייתי שם לב לזה אפילו במיליון שנה אלמלא הצביעו עליו", מעיד הבלוגר שאף העיד שראה בניינים חדשים בכמה מהמקומות שנפגעו.

דגם טיל ח'ייבר שקאן לצד תמונת המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, בכיכר בחרסטאן בטהרן, ספטמבר 2025 | AFP

דגם טיל ח'ייבר שקאן לצד תמונת המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, בכיכר בחרסטאן בטהרן, ספטמבר 2025 | צילום: AFP

הוא סבור שהאינדיקציה הפיזית הבולטת ביותר למלחמה הייתה שלטי החוצות בעיר. בכל עיר בה ביקר הוצבו תמונות של מפקדים צבאיים שונים ומדעני גרעין שנהרגו במקומות מרכזיים במרחב.

במקרים מסוימים, שולבו אלה עם תמונות של דמויות מרכזיות אחרות שנהרגו באירועים אחרים בשנים האחרונות. אחד השלטים הללו הציג את אבי תוכנית "טבעת האש האיראנית" - הגנרל קאסם סולימאני - יחד עם הדמויות שנהרגו בהתרסקות המסוק ב-2024 (הנשיא ראיסי ושר החוץ עבדאללהיאן) ומספר דמויות מהמלחמה הנוכחית (הגנרל חג'יזאדה, הגנרל סלאמי, ד"ר עבאסי ואחרים).

עוד על הפגיעה בפרויקט הגרעין

אך בעוד ההרס הפיזי בערים הגדולות באיראן, כפי שנשקף מעיניו של טלאקובנז'אד, היה מינורי, בכל הנוגע לתחושות ברחוב - מדובר על מציאות שונה לגמרי.

מדינה בפוסט טראומה

הבלוגר מתאר כי רבים מהאיראנים עמם שוחח הראו סימנים ברורים של פוסט טראומה, בין היתר קושי להירדם והיבהלות מרעשים חזקים.

רוב האנשים היו משוכנעים שאם הם לא נמצאים ליד אתרים אסטרטגיים או בתים של אנשים חשובים, אז הם לא ייהרגו באופן עיוור. חבר איראני של טלאקובנז'אד שתומך במשטר האייתוללות אמר לו: "להילחם בישראל זה לא כמו להילחם בכוחות כמו הטליבאן שיורים על העיר באופן שרירותי, היה להם מודיעין ונשק מדויקים. כל תקיפה הייתה מכוונת והייתה לה מטרה".

העובדה הזו לא הפחיתה מאימת התושבים מרעש ההפצצות בזמן מבצע עם כלביא. חבר של טלאקובנז'אד מתגורר ליד מבנים צבאיים ותיאר את האימה המוחלטת שחווה לאחר שמספר בניינים קרובים אליו קרסו וכיצד הוא לא היה מסוגל לדבר במשך שעות מהזעזוע.

עוד בנושא עם כלביא

אדם אחר סיפר לו שהחלק המפחיד ביותר עבורו היה הימים הספורים שבהם טהרן – בה מתגוררים קרוב ל-10 מיליון תושבים – הייתה ריקה לחלוטין. הוא סיפר שכשיצא למכולת בבוקר הוא לא שמע אף רעש פרט לציוץ הציפורים.

בטהרן מצפים ליורה

"החיים באיראן קשים. יש ימים שאין לנו גז, ימים שאין לנו חשמל, ימים שאין לנו מים ויש ימים שיש לנו את כל אלה, אבל במקום זה יש טילים נופלים לנו על הראש!", אומרת בדיחה שטלאקובנז'אד שמע בטהרן.

"הירידה ברמת החיים בשנה וחצי האחרונות היא מציאות חריפה מאוד בחייהם של האיראנים", כתב הבלוגר. "לאיראן תמיד היו קשיים, אבל לפחות בימי חיי הדברים מעולם לא התדרדרו לרמה כזו".

עוד על המשבר באיראן

כשהגיע לטהרן ההגבלות שהטיל המשטר על השימוש בחשמל בחודשי הקיץ תמו. עם זאת, המים בעיר היו מנותקים בלילות למשך 6 שעות פעמיים בשבוע. הזמנים המדויקים ומשך הפסקות המים השתנו בהתאם לשכונה, כאשר לאזורים עשירים יותר היו בדרך כלל פחות הפסקות ולעניים יותר הפסקות.

טלאקובנז'אד שמע ממספר אנשים שמכשירי החשמל הביתיים שלהם נפגעו עקב הפסקות החשמל התכופות בקיץ. חלק מהאזרחים אף ניסו לתבוע פיצוי ממשרדי הממשלה בגין נזקים שגרמו להם הפסקות החשמל, אך התהליך הביורוקרטי המסורבל הרתיע רבים.

ואם ההתנהלות הממשלתית הכושלת והשחיתות שהובילו למשבר האנרגיה לא הספיקו, גם הטבע מכזיב את האיראנים. על רקע משבר המים החריף, באיראן ציפו בכיליון עיניים לעונת הגשמים, אך חרף העובדה שאנחנו כבר בסוף אוקטובר - בטהרן עדיין מצפים ליורה.

טלאקובנז'אד אומר כי יתכן שבעבר הייתה לממשלה היכולת לכפות שינויים מסוימים שיסייעו בפתרון משברי החשמל והמים, אבל היום המשטר חושש מדי מההפגנות ומבין שהאשראי שלו בנושא מוגבל מאוד.

"התוכנית של המשטר היא לשרוד עד שטראמפ ילך"

האיראני-אמריקני מספר כי שכבות נרחבות בחברה האיראנית לא מאמינות כלל ביכולת הממשלה לפתור את הבעיות עמן מתמודדת המדינה, סנטימנט ותיק באיראן שהחריף משמעותית עם המחסור בחשמל ובמים ולאחר מכן המלחמה. לדידו, חוסר האמון הזה הפך לתחושות חזקות של פגיעות.

מוכרים בבזאר המקומי מאמינים בכלל שלפיו בכל פעם שמושל הבנק המרכזי נושא נאום המטבע המקומי עומד לקרוס עוד יותר. לפי השער הרשמי, הריאל האיראני הוא המטבע בעל השווי השני הנמוך בעולם אחרי הלירה הלבנונית, עם זאת, לפי כוח קנייה אמיתי הריאל חלש ממנו בהרבה, כך שלמעשה מדובר במטבע החלש בעולם.

שוק | EPA

שוק | צילום: EPA

טלאקובנז'אד שוחח עם מהנדס במשרד האנרגיה שפתח בפניו צוהר לממדי התסכול הציבורי מהשלטון. לדבריו, כמעט בכל יום מימי הקיץ, אזרחים זועמים היו פורצים למשרדיהם בגלל הכעס על הפסקות החשמל. הבלוגר סיפר כי פקידים נוספים סיפרו לו דברים דומים על הסנטימנט הציבורי.

"ברמת המאקרו נראה שלממשלה אין אסטרטגיה וחזון ארוך טווח והיא נמצאת במצב קבוע של ניהול משברים", הוא כתב. "נראה שהתוכנית שלה מתמצה בלעכב דברים ופשוט לשרוד יום אחר יום עד שטראמפ ילך".

עוד על יחסי ארה"ב-איראן

"הממשלה והאנשים נראים תקועים במצב של אי ודאות שבו הם לא לגמרי בשלום ולא במלחמה פעילה. במובן מסוים איראן נמצאת כבר 20 שנה במצב שבו לא משנה מה עושים, אנחנו מגיעים לאותו מקום. בין אם הממשלה מתפשרת ונכנסת לעסקה עם המערב כמו ב-2015 או שהיא נלחמת כמו ב-2025, התוצאה הסופית זהה", הוסיף.

המהפכה השקטה: סוף עונת החג'אב

הרבה אנשים שלא היו באיראן במשך שנים (או כתבים זרים) נוטים להבחין מיד בסוף בפועל של החיג'אב החובה. אבל לדברי טלאקובנז'אד, בשלב הזה זה חדשות ישנות.

הרשומה הציפה מגמה שמי שעוקב אחר הנעשה באיראן מבחין בה כבר תקופה ארוכה. נשים הולכות ברחובות העיר ואף בתוך מוסדות ציבוריים, כשהן גלויות ראש או עם חג'אב רופף שלא מכסה את שערן. בנוסף, נשים רבות לובשות ביגוד שלא עולה בקנה אחד עם דרישות הצניעות המחמירות הקבועות בחוק, כמו שרוולים קצרים או בטן חשופה. גם גברים שהולכים במכנסיים קצרים הפכו למחזה תדיר ברפובליקה בשנה החולפת.

נשים הולכות ברחובות טהרן בחודש שעבר כשהן ללא חג'אב | EPA

נשים הולכות ברחובות טהרן בחודש שעבר כשהן ללא חג'אב | צילום: EPA

הוא מציין כי היו מספר ניסיונות של המשטר האיראני לפעול בנושא באמצעות קנסות או כוח פיזי, במיוחד בערים קטנות יותר, אבל אלה לא משיגים את מטרתם. מי שמתמודדים לעתים עם ההשלכות הם בתי עסק שמאפשרים לגברים ונשים להתערבב בשטחם ללא שמירה על חוקי הצניעות.

"החופש החלקי הזה בלבוש לא היה משהו שניתן על ידי הממשלה, ולכן היא לא יכולה לקחת אותו בחזרה" אמר לו חבר. הוא נלקח בכוח, במחיר גבוה מאוד, על ידי האנשים, ולא יוחזר", הוסיף.

טלאקובנז'אד אף מתאר שראה הומואים וטרנסג'נדרים שהחצינו את נטייתם במרחב הציבורי בשיעורים גבוהים בהרבה מבעבר.

דבר בולט נוסף היה היעדרם היחסי של האפגנים – שכ-5 מיליון מהם חיים באיראן – במרחב הציבורי, זאת על רקע הגירוש ההמוני שלהם אחרי מבצע עם כלביא.

מאגיה דיפרסיה

שינוי מסקרן שזיהה הבלוגר היה התפשטות האמונה בשמאנים, קסם, ג'ינים, טיפול באנרגיה ומיני תפיסות על-טבעיות לא-קונבנציונליות. זו תוצאה ישירה של אובדן האמונה באנשי הדת, שבאופן מסורתי מבחינים בין "אמונה אמיתית" ל"אמונות טפלות".

הוא מתאר גם עלייה אקספוננציאלית באמונה בפרשנויות לא-מסורתיות, רפורמיסטיות של האסלאם, אותה הוא מכנה "פרוטסטנטיזציה (ע"ש הנצרות הפרוטסטנטית) של האמונה". אבל יש גם כל מיני אמונות אחרות.

עוד על ההתרופפות הדתית באיראן

מאצ'ה לבובו וטיילור סוויפט

בני הדור הצעיר באיראן חיים ברובם באותו אקוסיסטם שבו חיים צעירים בני גילם במקומות אחרים בעולם. אובססיביים למאצ'ה, לבובות לבובו, "Stranger Things", בילי אייליש, ומוזיקה וסרטים מקוריאה ויפן.

טלאקובנז'אד מעיד שלא הופתע מהמחנאות שהתפתחה באיראן בין מעריצי טיילור סוויפט - "Swifties", לבין שונאיה או מצעירים עם קעקועי נקודה-פסיק שעשו זאת בהשראת סלינה גומז.

לדבריו, דריסת הרגל של תרבות המערב בקרב הצעירים הייתה קיימת גם בדורות הקודמים, אך לטעמו בדור הצעיר היא עוצמתית יותר ומתרחשת לגמרי בגלוי.

ביקורו של טלאקובנז'אד באיראן מצייר תמונה של מדינה ששרויה בטראומה קולקטיבית ובעיקר אינה מנוהלת, עם משבר כלכלי מעמיק, שינויים חברתיים מהירים ועמוקים המנוגדים לחוק שמגיעים מהשטח וחוסר אמון גובר בממשלה.

כפי שעולה מדבריו, טהרן עצמה נראית כמעט נורמלית מבחינה פיזית, אך האזרחים נושאים עימם סימנים ברורים של פוסט טראומה, לאחר שהצלקות הנפשיות שהותירה המלחמה עמוקות בהרבה מאלה הפיזיות.

המסקנה שעולה מהתוכן שפרסם היא כי השינוי המשמעותי ביותר הוא החברתי. נטישה כמעט מוחלטת של אכיפת החג'אב והתעלמות גואה מחוקי הצניעות, נוכחות גלויה יותר של קהילת הלהט"ב, התפוררות האמונה במוסדות הדתיים המסורתיים, ודור צעיר שהתמסר לגלובליזציה. השינוי הזה, מדגיש טלאקובנז'אד, בא מהאזרחים עצמם ולא מהשלטון או מגורמים חיצוניים – מה שעשוי להפוך אותו לעמיד ומשמעותי יותר בטווח הארוך.