נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראשי שתי המפלגות נפגשו אמש (ב') בבית הלבן לשיחות על התקציב הפדרלי שתוקפו עומד לפוג. על הפרק: מחלוקת בין הדמוקרטים, המבקשים להשיב מיליארדים למערכת הבריאות, לבין הרפובליקנים, הדורשים תחילה לאשר תקציב "גישור" קצר, ורק לאחר מכן לדון בתוספות קבועות. אם הקונגרס לא יעביר תקציב זמני או חדש עד לשעה 00:01 ביום רביעי, תפקודו של הממשל הפדרלי יושבת.
הדמוקרטים טוענים שהפגיעה הצפויה בבריאות הציבור מחייבת פתרון קבוע ומיידי, גם על חשבון השבתת הממשל. באופן ספציפי הם דורשים את הארכת ההטבות שהוענקו מאז 2021 במסגרת רפורמה במימון הוצאות בריאות, המוזילות את פרמיות הביטוח ועתידות לפוג בסוף השנה. מנהיג סיעת המיעוט הדמוקרטית בסנאט, צ'אק שומר, תיאר את שיחות התקציב עם טראמפ כיעילות וכנות, ואף רמז שיש פתח להסכמה סביב הארכת ההטבות. אך אף שמנהיג הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים האקים ג'פריס הסכים איתו, הוא הוסיף: "היו פערים משמעותיים, והם עדיין כאן".
מנגד, בבית הלבן ובמחנה הרפובליקני מדגישים את סירובם לנהל משא ומתן תחת איומים בהשבתת הממשל. סגן הנשיא ארה"ב ג'יי-די ואנס, שנכח גם הוא בפגישה בבית הלבן, אמר לאחר שהסתיימה: "לא משביתים את הממשלה כדי לכפות הכרעה במדיניות. לא מפסיקים לשלם לחיילים ולא משבשים שירותים חיוניים". ההצעה הרפובליקנית: לאשר היום חוק מימון לשבעה שבועות, כלומר מעין תקציב זמני שמקפיא את המצב עד 21 בנובמבר, ואז לשבת על פרטי רפורמות כמו סובסידיות הבריאות שדורשים הדמוקרטים.
הכי מעניין
ג'יי-די ואנס. | צילום: AFP
ברמה הפרוצדורלית מדובר במשימה מורכבת, ודאי בזמן כל כך קצר. בניגוד לישראל, שבה יכולה הקואליציה להעביר תקציב ברוב רגיל, בארה״ב ישנה סדרה של חסמים מוסדיים המחייבים לרוב שיתוף פעולה בין-מפלגתי. כך, אף שלרפובליקנים ישנו רוב של 53–47 בסנאט, רוב יוזמות החקיקה דורשות 60 קולות, ולכן אין דרך להתקדם בלי לפחות חלק מהסנאטורים הדמוקרטים. בנוסף, בית הנבחרים כלל אינו מתכנס השבוע, כך שבינתיים הסנאט הוא הזירה היחידה שבה מתגוששים הצדדים.
כמו ברוב הפעמים שבהן הממשל עלול להיכנס לתקופת השבתה, העימות קיבל גם ממד פוליטי-תודעתי. בעקבות המפגש בבית הלבן פרסם הנשיא הבוקר סרטון לוג שנוצר בבינה מלאכותית ובו הופיעו גרסאות מזויפות של שומר וג'פריס המודים שהם מנסים לקושש קולות בכל מחיר. במקביל מנהל התקציבים בבית הלבן הורה לסוכנויות הפדרלית להכין רשימות עובדים לפיטורים במקרה של הפסקת מימון – צעד חריג המרחיק לכת מעבר לחופשות כפויות ולעיכובי שכר שהיו נהוגים בהשבתות קודמות, ומחדד את גובה הסיכון אם לא יימצא פתרון עד לחצות היום.
בסופו של דבר מדובר בעימות שולי יחסית, שעוסק בעיקר בסדרי עדיפויות: האם להאריך כבר עכשיו את זיכויי המס המוזילים פרמיות ביטוח רפואי, או לקבע קודם את המימון הזמני ורק לאחר מכן להתווכח על תנאי ההארכה. שומר ומנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, ג'ון ת'ון, שידרו שהם מוכנים לדון בהערכה, אך הרפובליקנים מתנים זאת באישור הגישור ובבחינה מחודשת של דרישות הדמוקרטים.
כל צד בטוח שגם הציבור איתו: הדמוקרטים מציגים סקרים פנימיים שלפיהם במדינות המתנדנדות תופנה האצבע המאשימה בהשבתת ממשל כלפי הרפובליקנים אם אלה ייתפסו כמי שמסרבים לשתף פעולה; הרפובליקנים, מצדם, מכנים את חבילת הדרישות הדמוקרטית "לא רצינית" וטוענים שהיא תעלה יותר מטריליון דולר בעשור הקרוב, כולל ביטול קיצוצים אחרים בתקציב הבריאות והשבת כספים שחלוקתם בוטלה בתקציב הקודם.
קיימים תקדימים רבים להשבתות ממשל בעקבות דיוני תקציב, כך שהדדליין הצמוד לא בהכרח יכפה על הצדדים פתרון עד חצות הלילה. אולם מה בדיוק קורה בהשבתת ממשל, ומי עשוי להרוויח? הנה כל מה שצריכים לדעת.
מה קורה בהשבתת ממשל?
השבתת ממשל איננה מצב תיאורטי בלבד אלא אמצעי עוצמתי בפוליטיקה האמריקנית, שנשלף כאשר הקונגרס והנשיא אינם מצליחים להסכים על תקציב. ברגע שהשעון עובר את שעת האפס ואין חוק מימון בתוקף, הממשל הפדרלי נאלץ להפסיק כמעט כל פעילות שאינה מוגדרת "חיונית". השבתות כאלה התרחשו לא פעם בעשורים האחרונים, ולעיתים נמשכו ימים ארוכים ואף שבועות, עם השלכות כבדות על הכלכלה, על עובדי המדינה ועל הציבור הרחב.
המשמעות המיידית ביותר היא עבור עובדי הממשל הפדרלי. מאות אלפי עובדים יוצאו לחופשה ללא תשלום עד לסיום המשבר, בעוד שאחרים – חיילים, אנשי ביטחון ותעבורה או עובדי חירום – מחויבים להמשיך לעבוד אך ייאלצו לקבל את משכורתם באיחור. כך, למשל, בהשבתה הארוכה בסוף 2018 ותחילת 2019 כ־340 אלף עובדים הושבתו, ובהשבתה הנוכחית עלולים להיפגע עד 800 אלף עובדים. כאמור, הפעם הממשל אף איים בצעדי פיטורים קבועים, מהלך שזכה לביקורת חריפה מצד הדמוקרטים ושחוקיותו מוטלת בספק.
אך ההשבתה לא פוגעת במגזר הציבורי בלבד. גם עסקים פרטיים התלויים בתפקוד הממשלה סופגים הפסדים מיידיים. בהשבתה הגדולה בשנת 2013, לדוגמה, חברת לוקהיד־מרטין נאלצה להשבית 3,000 עובדים משום שמפקחים ממשלתיים לא הגיעו למתקנים. באותה תקופה הוקפאו גם רישיונות לקידוחי נפט וגז בשטחים פדרליים, אישורי ייצוא ליין ובירה, והלוואות לעסקים קטנים וליזמי נדל"ן. לפי הערכת מועצת היועצים הכלכליים של ארה"ב, ההשבתה גרעה אז כ־120 אלף משרות מהמגזר הפרטי.
התחומים הרגישים ביותר הם לעיתים קרובות אלה שנוגעים בפעילות יום-יומית: השבתת נתוני תעסוקה וכלכלה מונעת מאנליסטים וממשקיעים מידע חיוני; רשות התרופות והמזון (FDA) מפסיקה לדון בבקשות לאישור תרופות חדשות; והמדע האמריקני חווה עיכובים במענקי מחקר. גם ענף התיירות נפגע ישירות: לפי הערכת התאחדות התיירות האמריקנית, הכלכלה התיירותית עלולה להפסיד כמיליארד דולר בכל שבוע של השבתה.
טנק אברמס מוסווה באימון של צבא ארה"ב | צילום: Pfc. Luciano Alcala. מתוך אתר צבא ארה"ב
מערכת התחבורה האווירית היא דוגמה בולטת לאופן שבו "שירותים חיוניים" ממשיכים לפעול אך לא בלי חיכוכים. פקחי טיסה ובודקי ביטחון ממשיכים לעבוד, אך ללא שכר. בהשבתה של 2019 רבים מהם בחרו שלא להתייצב לעבודה, מה שהוביל לסגירת עמדות בידוק ולעיכובים בשדות תעופה מרכזיים. גם כעת קיים חשש שמצב דומה יחזור על עצמו.
השבתות פוגעות גם באתרי הטבע הפדרליים – הגנים הלאומיים, אחד מסמליה התרבותיים והתיירותיים של ארצות הברית. לפי תוכנית עדכנית של רשות הגנים הפדרלית, 433 האתרים ייסגרו ברגע שהתקציב יפוג. אומנם הציבור יוכל להיכנס לאזורים שכבר פתוחים מטבעם, אך הפעילות המאורגנת, שירותי המבקרים והתחזוקה יושבתו. המשמעות היא אובדן הכנסות של עשרות מיליוני דולרים ביום לקהילות החיות בצד הגנים.
הניסיון מלמד שהנזק תלוי במשך ההשבתה. השבתה קצרה ניתנת לבליעה, אך ככל שההשבתה תימשך, כך הפגיעה בצמיחה, בשוק העבודה ובחיי היומיום תלך ותחריף. אך מי ישלם את המחיר הפוליטי על מצב כזה?
ההשלכות הפוליטיות
במבט ראשון נדמה שהעמדות ברורות: הרפובליקנים מציעים להמשיך את המצב הקיים, כלומר תקציב זמני שממשיך את ההוצאה הנוכחית ללא שינויים עם תוספת קטנה לאבטחת אישים בעקבות גל האלימות הפוליטית בארה"ב ובייחוד הרצח של הפעיל השמרן צ'רלי קירק בידי פעיל שמאל קיצוני. הדמוקרטים, מנגד, דורשים להרחיב באופן משמעותי את התקציב כפי שראינו לעיל. מבחינת הרפובליקנים מדובר בניסיון סחיטה; מבחינת הדמוקרטים זאת ההזדמנות היחידה לרשום הישגים משמעותיים שעה שכל המוסדות בוושינגטון נתונים לשליטת הצד השני.
בימים האחרונים חידד טראמפ את המסרים שלו. תחילה רמז שהוא פתוח לעסקה, אך עד הערב כבר התייצב מול הדרישות כשהוא מאשים את הדמוקרטים בניסיון "לממן ביטוחי בריאות למהגרים לא חוקיים". לא ברור עד כמה מדובר בטענה מציאותית, שכן החוק היבש כלל אינו מאפשר למהגרים נטולי מעמד ליהנות מההטבות שהדמוקרטים מבקשים להאריך, אך היא משתלבת היטב בקו רפובליקני שמבקש להציג את הדמוקרטים כמי שמעדיפים מהגרים לא חוקיים על פני אזרחים.
הדמוקרטים מצדם דבקים בקו התקיף ומסרבים לאשר כל תיקון מימון שלא כולל הישגים מוחשיים. מבחינתם, אם הם ייכנעו לדרישת הרפובליקנים להעביר תקציב זמני זהה הם יוותרו למעשה על קלפי המיקוח היחידים שיש בידיהם. השיקולים שלהם דומים לשל השמרנים ב-2013, שהשביתו את הממשל בעימות עם הנשיא דאז, ברק אובמה.
השאלה המרכזית היא מי יישא באחריות בעיני הציבור. באופן מסורתי, האשמה נופלת על הצד שנתפס כמי שמערים קשיים ומונע את "עסקים כרגיל". ב־2013 האשים הציבור את טד קרוז ואת סיעתו השמרנית, חברי "מסיבת התה". וב־2018–2019 רבים האשימו את טראמפ שדרש מימון לחומת גבול עם מקסיקו. אולם בפועל, בטווח הארוך כמעט לא נרשמו השלכות פוליטיות: הרפובליקנים כבשו את הסנאט ב־2014 ואף את הבית הלבן ב־2016, והשבתת הממשל ב-2019 כמעט שלא הורגשה בקלפי ב־2020.
הסנאטור הדמוקרטי צ'אק שומר. | צילום: AFP
לכן מומחים רבים טוענים שהשבתות ממשל הן בעיקר רעש רקע: הציבור סולד מהן, אבל בפועל כאשר מצביעים ניגשים לקלפי הם לא שואלים את עצמם מי השבית את הממשל בפעם האחרונה, אלא מה מצבה הכלכלי, החברתי והביטחוני של ארה"ב – בזמן הווה.
עם זאת, עדיין תיתכן השפעה פוליטית בעקבות העימות – גם משום שהוא עשוי לשקף את עמדתם של האמריקנים כלפי הממשל באופן כללי. סקר שפורסם השבוע ב-CNN הצביע על כך ש-34 אחוז מהאמריקנים יאשימו את הרפובליקנים אם תתרחש השבתה, לעומת 23 אחוז שיאשימו את הדמוקרטים. וכאשר נשאלו הנסקרים האם הדמוקרטים צודקים בהתניית תמיכתם בחידוש תקציבי הבריאות, 52 אחוזים השיבו בחיוב.
ייתכן שהסיבה לכך נעוצה במצבה הכללי של הכלכלה ובדמותו של טראמפ. הנשיא מתהדר בהישגי העבר וטוען שהביא את "הכלכלה הטובה בהיסטוריה", אך כעת השוק האמריקני מקרטע, האינפלציה עדיין מכבידה, והציבור מתוסכל. מכיוון שטראמפ הוא הפנים המזוהות ביותר בוושינגטון – הרבה יותר מג'פריס, שומר או ת'ון – סביר שהאשמה הציבורית תיפול עליו אם הממשל הפדרלי יושבת והכותרות ידברו על תורים בנמלי התעופה או על גנים לאומיים סגורים.
במילים אחרות, הרפובליקנים עשויים להיות צודקים עקרונית בדרישתם שלא להצמיד דרישות מדיניות לתקציב זמני, אך הם נוטלים בכך סיכון פוליטי. אם ההשבתה תתארך והתקשורת תתמקד בתוצאותיה המוחשיות, ייתכן שהציבור לא יצלול לפרטים של מי דרש מה, אלא יטיל את האחריות הישירה על טראמפ עצמו. כך, כוחו הגדול של טראמפ, היכולת שלו להפוך תמיד למרכז העניינים, עלול להתברר כעקב האכילס שלו במקרה הזה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
