"ישראל תיענש". את שתי המילים הללו אמרה היום לא הדוברת החדשה של חמאס אלא אורסולה פון דר ליין, הפוליטיקאית הגרמנייה שעומדת כיום בראש הנציבות האירופית. בנאום מצב האיחוד השנתי שנשאה בשטרסבורג הבטיחה פון דר ליין להטיל עיצומים אישיים על "שרים קיצוניים" ו"מתנחלים אלימים", להשעות את התמיכה הכספית של האיחוד האירופי בישראל, וכן צעדי ענישה נוספים בגין המלחמה בעזה.
אולם הפרלמנט האירופי, שהיה מתוח ממילא בשל דיונים בנושא המלחמה בעזה, התפרץ בתגובה לדבריה של נשיאת הנציבות. חברי פרלמנט שלבשו אדום כאות הזדהות עם הפלסטינים פרצו במחיאות כפיים, בעוד שקריאות ביניים הושמעו מתומכי ישראל, עד שהסדרנים נאלצו להתערב. פון דר ליין המשיכה: "מה שקורה בעזה אינו מתקבל על הדעת. למען האנושות, הדבר הזה מוכרח להיפסק". היא דיברה על "רעב מעשה ידי אדם", על "קטסטרופה הומניטרית", ובאופן כללי הציבה את עצמה כקול המצפון של אירופה.
עוד כתבות בנושא
בלתי-אפשרי לפספס את המסר של הנאום הזה: אחת הנשים החזקות ביותר באירופה, המפקחת על המנגנון הענק של האיחוד האירופי, הכריזה שישראל חצתה קווים אדומים ואיימה להעניש אותה בהתאם. לא עוד נזיפות דיפלומטיות או "דאגה עמוקה", אלא שיח של ענישה, עיצומים ועוד.
הכי מעניין
הנציבות, כך הכריזה פון דר ליין, תציע להשעות באופן חלקי את הסכם השותפות בין ישראל לאיחוד האירופי – אבן היסוד של יחסי הסחר המהווים כמעט שליש מהמסחר הבינלאומי של ישראל. תשלומים מבריסל לירושלים יוקפאו. אפילו מימון מוסדות זיכרון לשואה הוחרג במפורש, כאילו כדי להדגיש את חומרת ההקפאה.
צעדת מחאה לעבר שגרירות ישראל באתונה | צילום: EPA
שר החוץ גדעון סער הגיב בתוך שעות. פון דר ליין, כך טען, "מהדהדת את תעמולת השקר של חמאס ושותפיו". דבריה, הוסיף, "אינם התנהגות מקובלת בין שותפים". בעיני ממשלת ישראל, שכבר מזמן איבדה אמון במוסדות האירופיים, לא היה מדובר במחווה סמלית אלא בצעד מכוון נוסף לערעור הלגיטימיות של המלחמה בחמאס.
הבירוקרטית העוצמתית
שמה של פון דר ליין לא בהכרח יצלצל כמוכר עבור רבים בישראל. היא איננה ראש הממשלה או הנשיאה של אף מדינה חזקה, וגם לא שרת החוץ. אולם מתוקף תפקידה כנשיאת הנציבות האירופית – הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי – היא מנהלת בירוקרטיה עצומת-ממדים בבריסל שמנסחת חוקים, מנהלת תקציבים ומייצגת את האיחוד בעולם. זהו תפקיד מרכזי וכבד-משקל בפוליטיקה האירופית מצד אחד, אך מצד שני הוא איננו תפקיד שלטוני במובן המקובל: פון דר ליין לא יכולה פשוט להכתיב מדיניות, אלא להציע, לשכנע ולגייס הסכמות.
פון דר ליין היא פוליטיקאית ותיקה ומנוסה. היא הייתה חברת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בגרמניה וכיהנה שנים בממשלותיה של הקנצלרית הוותיקה אנגלה מרקל, כולל כהונה כשרת ההגנה, עד שנבחרה ב-2019 לעמוד בראש הנציבות. היא מייצגת את המרכז הממסדי באירופה: נוקטת בגישה נוקשה נגד ולדימיר פוטין, דוחפת לתמיכה באוקראינה, ומנסה לאזן את יחסיה של אירופה עם סין בשעה שהמלחמה הקרה בין בייג'ינג לארצות הברית הולכת ומתחממת.
בתוך בריסל היא גם עוצמתית וגם מוגבלת. היא עוצמתית משום שהיא קובעת סדר יום, מפקחת על צבא של פקידים ומגלמת את הקול המוסדי של אירופה; ומוגבלת משום שצעדים משמעותיים, כמו עיצומים, שינויי סחר או מהלכים דיפלומטיים, מחייבים החלטת מועצת האיחוד האירופי.
עוד כתבות בנושא
חלק מההחלטות בתחום מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון המשותפות מתקבלות לעיתים קרובות בהסכמה פה אחד, ואחרות, בעיקר בתחומי סחר, יכולות להתקבל ברוב מיוחד. כך או כך, הרף הפוליטי גבוה: קבוצה מצומצמת של מדינות יכולה לבלום או לרכך יוזמות, והדיונים נוטים להתמסמס לפשרות. מדינות כמו הונגריה, צ'כיה, אוסטריה ופולין מציבות לעיתים קו נוקשה, וגרמניה ואיטליה, שלהן משקל רב בדיונים של האיחוד, מפגינות הסתייגות מנקיטה בהליכים נגד ישראל.
נאומה האחרון של פון דר ליין היה כה חריג גם מהסיבה הזאת. על הנייר היא מציעה לנקוט בצעדי ענישה חסרי תקדים נגד המדינה היהודית. אולם בפועל היא בוודאי יודעת שאין סיכוי שהיא תשיג הסכמה מלאה לצעדים שהיא מבקשת. גם בכירים בסביבתה הודו בכך בתקשורת האירופית. אפילו צעד ענישה קודם ומוגבל הרבה יותר – ניסיון להשעות את השתתפות ישראל בתוכניות מחקר אירופיות – נכשל. ואף על פי כן היא בחרה להציג את ההצעות הללו מעל בימת מצב האיחוד, מתוך ידיעה שלא בטוח שיתממשו.
מדיניות חוץ, מדיניות פנים
אז מדוע שפון דר ליין תתקוף ככה את ישראל ותבטיח צעדים שהיא יודעת מראש שלא יתממשו? התשובה נוגעת פחות לירושלים ויותר לבריסל – וגם לפריז, ללונדון ולבירות מערביות נוספות.
בחודשים האחרונים ספגה נשיאת הנציבות מתקפה מתמשכת בפרלמנט האירופי על מה שנתפסת כהטיה פרו-ישראלית מאז תחילת המלחמה. בעיני מבקריה בשמאל האירופי, היא איחרה לגנות את הפגיעה באזרחים, והייתה זהירה מדי בהטחת ביקורת ישירה בישראל, גם בשעה שקמפיינים כמו "הרעב בעזה" כבשו עוד ועוד בכירים במערב.
בתור חברת המרכז הפוליטי ומי שמאמינה בבירוקרטיה ובסדר האירופי הקיים, ייתכן שפון דר ליין מבינה שעליה למקם את עצמה עם המרכז-שמאל באיחוד ולהתרחק מן הימין האירופי הלאומני והאנטי-ממסדי ההולך ומתחזק. במציאות הזאת, השפה החריפה שנקטה נגד ישראל משמשת לה בראש ובראשונה כאמצעי לרכוש תמיכה פוליטית פנימית ולהבטיח את מעמדה במערכת.
ופון דר ליין היא לא היחידה, כמובן. עמנואל מקרון, שקרנו בצרפת צנחה אחרי שנים של טלטלות פוליטיות, מנסה מזה חודשים לבנות לעצמו דימוי חדש כבעל הקול המוסרי האירופי שדואג לפלסטינים ולכל יריביה של ישראל. כפי שראינו בטור זה בעבר, הפוליטיקה הפנימית הצרפתית וניסיונו של מקרון לכבוש לעצמו מחדש בסיס תומכים מסבירים היטב את דחיפתו להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, כמו גם שורה של פעולות אחרות נגד ישראל.
עוד כתבות בנושא
השבוע הצטרף אליו ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שגם הוא נתון במצב דומה. הוא גינה באופן חריף את התקיפה הישראלית נגד ראשי חמאס בדוחא – והדגים פעם נוספת איך מנהיגים רבים במערב מבקשים להשתמש במלחמה בעזה למען מטרות פוליטיות פנימיות. מהבחינה הזאת, פון דר ליין פשוט הצטרפה לחגיגה. מכאן עולה השאלה: אם כוח ההוצאה לפועל מוגבל כל כך, לשם מה הרטוריקה החריפה?
תיאטרון או שינוי כיוון?
אז האם מדובר בהצגה בלבד? פון דר ליין אינה יכולה להעניש את ישראל ללא הסכמתן הנרחבת של חברות האיחוד האירופי, והיא יודעת את זה היטב. הנאום שלה אתמול, שבו ייחסה את כל מה שרע ומכוער בעזה אך ורק לישראל, מבלי אפילו להזכיר את חמאס, יועד בעיר לקהלים פנימיים, ואולי לשם איזו מחווה כללית של התנגדות להמשך המלחמה, אך לא יוביל לצעדים קונקרטיים נגד ישראל.
אבל גם אם מדובר ברטוריקה בלבד, ברמה הזאת יש להתייחס אליה ברצינות. כאשר נשיאת הנציבות האירופית מדברת על "ענישה" של ישראל, זהו סימן נוסף לשינוי באופן שבו מתייחסים אל המדינה היהודית ביבשת הישנה. שפת ה"חשש", "איזון" ו"שתי המדינות" מפנה מקום לאיומים בענישה ובעיצומים ובהטחת האשמות בפשעי מלחמה.
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ונשיא צרפת עמנואל מקרון | צילום: EPA
השינוי הזה חשוב גם אם אף החלטה קונקרטית לא תתקבל. הוא קובע רף חדש לשיח המערבי, ועלול לתת דחיפה נוספת לממשלות שרוצות להתקדם לעבר חרמות או צעדי ענישה כלכליים נוספים. בריטניה וצרפת כבר הטילו עיצומים על "מתנחלים אלימים" ומדינות שונות גם פעלו למנוע את כניסתם של חברי כנסת ושרים ישראלים, וכל נאום כזה מפי מנהיג אירופי מעניק לגיטימציה נוספת לארגוני חברה אזרחית שדורשים אמברגו נשק או ניתוק קשרי מחקר, ולמנהיגים שמקדמים פעולות כאלו.
נאומה של פון דר ליין מנרמל את הרעיון – שעד לא מזמן היה נחלתם של מבקריה הקיצוניים ביותר של ישראל – שיש להתייחס אליה לא כאל שותפה בעייתית אלא כאל מדינה סוררת שיש להענישה.
מבחינת ישראל הסכנה לא טמונה בכותרות של מחר אלא בהצטברות האיטית של האווירה הזאת. מילים שנאמרות בבריסל, בפריז ובלונדון אולי אינן עולות כסף באופן מיידית, אבל מילים שנשמעות שוב ושוב עלולות בסוף להפוך למדיניות.
אירופה היא לא עניין שולי. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, ומהווה כמעט שליש מהייצוא והייבוא שלה. אפילו רמז להשעיית הסכמים מערער שווקים ומאלץ עסקים ומשרדי ממשלה להיערך לתסריטים שבעבר נראו מופרכים. לו בריסל הייתה מוציאה לפועל ענישה מהסוג הזה, ההשלכות הכלכליות יהיו מיידיות.
ישראל לא תיענש מחר בידי האיחוד האירופי. אבל עצם העובדה שמנהיגי אירופה מדברים היום בגלוי על ענישה היא כבר סוג של ענישה: לא במכסים או בעיצומים, אלא בשחיקת הלגיטימיות של ישראל דווקא באותן בירות שבהן חיפשה לעצמה בני ברית. ואת השחיקה הזאת יהיה קשה בהרבה לתקן מכל נזק כלכלי.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
