ב-8 בספטמבר 2025 התרסקה ממשלתו של פרנסואה ביירו, תשעה חודשים בלבד אחרי שהוקמה. הסיבה למפלה המוחצת שספגה הממשלה בפרלמנט היא ניסיונה לכפות על הציבור הצרפתי תקציב צנע דרקוני בהיקף 44 מיליארד אירו.
זהו מהלך שרוב העם הצרפתי מתנגד לו בעקביות, בראותו בצנע הפקרה מתמשכת של השירותים הציבוריים והרחבה מכוונת של הפערים החברתיים. זו כבר הממשלה השנייה שנופלת בתוך שנה אחת, והמסר ברור כשמש: הבית הצרפתי עולה באש ואין מנהיג שיכבה את השרפה.
עוד כתבות בנושא
דווקא ברגע הקריטי הזה, כאשר אמון הציבור בממשל מתמוטט, הנשיא עמנואל מקרון בוחר לברוח מהמציאות הפנימית הקורסת אל הבמה הבינלאומית. במקום לטפל במשבר הפנימי הדוחק, הוא מקדיש את עתותיו למהלך פוליטי טעון – הכרה במדינה פלסטינית.
הכי מעניין
נשיא צרפת מקרון עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, יוני 25' | צילום: EPA
שתי אשליות מסוכנות על כר אחד
המכתב הפתוח שפרסם מקרון ב"לה מונד" ושיגר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוצג כהצהרה חגיגית למען השלום בעולם וכתגובה נחושה לגל האנטישמיות הגובר. מאחורי הניסוחים הנעלים והמוסריים מסתתרות שתי אשליות מסוכנות שיכולות להביא לתוצאות הרסניות.
עוד על המכתב של מקרון
האשליה הראשונה: הכרה במדינה פלסטינית תקרב את השלום במזרח התיכון. האשליה השנייה: שמהלך כזה יחזק את ביטחונם של יהודי צרפת. שתי ההנחות האלה מנותקות לחלוטין מהמציאות המורכבת וממנגנוני הפוליטיקה במזרח התיכון.
יתרה מכך, כאשר מדינות משמעותיות כבר נטשו יוזמות דומות ומושכות ידיהן מהנושא, ברור כי אם צרפת תישאר לבדה בזירה הזאת, המהלך ייזכר בהיסטוריה ככישלון דיפלומטי צורב ומביש.
הכירו במדינה פלסטינית. ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ונשיא צרפת עמנואל מקרון | צילום: AFP
מקרון טוען בתוקף כי מטרתו היא מדינה פלסטינית מפורזת ושלווה ופירוק מלא של חמאס מכל נשקו הצבאי. אך הוא לא טרח להסביר לציבור הצרפתי או לקהילה הבינלאומית כיצד בדיוק הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית תקדם יעדים אלו בפועל.
ההיגיון הפוליטי הבריא והניסיון ההיסטורי הארוך מורים על ההפך הגמור: מתן לגיטימציה מדינית מראש שולל כל תמריץ אמיתי מהצד הפלסטיני להתפשר במשא ומתן, לוותר על דרישות קיצוניות או לשחרר חטופים. כבר היום הודעתו הפומבית של מקרון חיזקה משמעותית את עמדות חמאס במשא ומתן והקשתה על המגשרים.
פרס דיפלומטי מוקדם לטרור ולאלימות איננו יוצר שלום – אלא מעודד סרבנות, קשיחות והסלמה נוספת.
מהגרים בצרפת. | צילום: AFP
מקרון מציג את מהלכו כתשובה ישירה לעליית האנטישמיות הדרמטית בצרפת. אך במציאות המורכבת הוא עלול דווקא להעצים ולהחריף את הבעיה. רבע מהצעירים הצרפתים מתחת לגיל 35 מציינים כיום את חג הרמדאן – שינוי דמוגרפי ותרבותי בעל משקל פוליטי וחברתי ניכר. מקרון מבקש לפנות לקהל הצעיר והמוסלמי הזה גם במחיר פגיעה ביהודים ובקהילה היהודית. כמו כן, לפי סקרים עדכניים, כ-78% מהצרפתים מתנגדים להכרה בלתי מותנית במדינה פלסטינית: במילים אחרות יוזמתו של מקרון מנוגדת להלך הרוח של רוב העם הצרפתי
במציאות שבה יהודים בצרפת סובלים מאלימות מילולית ופיזית יומיומית, צעד של הכרה במדינה פלסטינית ייתפס כאות תמיכה ברורה באסלאמיסטים המצדיקים ומעודדים אלימות אנטישמית. המסר הציבורי ברור וחד: הנשיא עצמו מאשרר ומחזק את מאבקם האידיאולוגי.
נשיא צרפת עמנואל מקרון | צילום: EPA
קטאר מושכת בחוטי הכלכלה
למדיניות הבינלאומית הזאת יש גם שורשים כלכליים ברורים ומדאיגים. קטאר מחזיקה כיום חלק משמעותי מהחוב הלאומי הצרפתי והשקיעה עשרות מיליארדי אירו בנדל"ן, בספורט ובתעשייה. נוסף על כך נחתם לאחרונה חוזה ארוך טווח של 28 שנה לאספקת גז טבעי לצרפת - תלות אנרגטית ארוכת טווח במדינה שהיא ממקורות המימון המרכזיים של האסלאמיזם באירופה. לקטאר השפעה ישירה על רשתות האחים המוסלמים בצרפת המלבים אנטישמיות ותמיכה בחמאס. לפי התחקיר של השבועון לה פואן, האסלאמיסטים שולטים גם על תנועות אקולוגיות ועל אגודות ספורט, שלא לדבר על בתי כלא בצרפת.
בין לחץ הרחוב הערבי-מוסלמי הגובר לבין מיליארדי דולרים מקטאר, חופש הפעולה האמיתי של מקרון הולך ומצטמצם באופן דרמטי.
התלות הכלכלית הזו משקפת חולשה מבנית עמוקה: החוב הלאומי הצרפתי חצה השנה את רף 3.3 טריליון אירו - 111% מהתוצר המקומי הגולמי. תשלומי הריבית בלבד צפויים להגיע השנה ל-62 מיליארד אירו, סכום השווה לכל תקציב החינוך הלאומי. ההשקעות הזרות ירדו ב-12% בשנה האחרונה, אבטלת הצעירים מגיעה לרבע מכלל האוכלוסייה הצעירה, ו-70% מהאזרחים הצרפתים מצהירים כיום שאינם בוטחים עוד במוסדות המדינה.
בורסה בפריז, צרפת | צילום: EPA
גם בזירה הבינלאומית מצטברים כישלונות דיפלומטיים. צרפת גורשה מניז'ר, ממאלי ומבורקינה פאסו בעוד רוסיה נכנסה במקומה. ויתורים לאלג'יריה לא נשאו פרי. בני ערובה צרפתים מוחזקים באיראן. בסוריה נדחקה פריז לשוליים. דווקא כשצרפת חלשה מאי פעם, היא מתיימרת לקבוע תנאי שלום במזרח התיכון.
האירוע עם שגריר ארה"ב צ'ארלס קושנר ממחיש את שבריריותו של מקרון. לאחר שהשגריר מתח ביקורת פומבית על מדיניותו, מקרון זימן אותו לנזיפה - אך השגריר סירב להגיע. לפי אמנת וינה, היה עליו להיות מגורש. מקרון לא עשה דבר, כי ברור מה היה קורה: טראמפ היה מגרש מיד את השגריר הצרפתי. קל לנזוף בנתניהו או לה
טיפ ליהודי צרפת; קשה להפגין אומץ מול וושינגטון. הגיעה העת לחזור אל ההיגיון. צרפת זקוקה ליציבות, לכלכלה בריאה ולביטחון אזרחיה – לא לאשליות דיפלומטיות. הכרה במדינה פלסטינית במציאות הנוכחית לא תקרב שלום ולא תצמצם אנטישמיות. היא רק תחזק קיצונים ותערער את אמון הציבור. על מקרון לבחור: להיות מנהיג "אוניברסלי" שמתרפק על מחוות סמליות, או נשיא אחראי שמחזיר את צרפת למציאות.
עוד כתבות בנושא כלכלת צרפת
