אירופה מתאסלמת? הנתונים מראים אחרת

השבוע זכיתי לטעום מהתחושה של מורי דורנו כשתלמידים מגישים להם עבודה עם רשימת "ביבליוגרפיה" שנראית כאילו נכתבה באמצעות בינה מלאכותית. "אירופה מתאסלמת", הזהיר נפתלי בנט בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות, והוסיף גרף מפחיד: "מעל חצי מהילדים בבריסל, וכ־40% מילדי אמסטרדם, וינה ולונדון הם מוסלמים. זהו נתון בלתי נתפס עם השלכות גלובליות עצומות". אכן נתון בלתי נתפס, השאלה היא אם הוא בכלל נכון. אבל היי, לפוסט צורפה רשימת מקורות באנגלית, אז הוא בטח מאוד מקצועי ומדויק.

הבעיה כנראה רק אצלי, כי נכנסתי לכל אחד ואחד מהקישורים שפרסם ראש הממשלה לשעבר, ובאף אחד מהם לא הצלחתי למצוא מקור לטענות בפוסט. אלה בעיקר הפניות כלליות לאתרי הלשכות המקומיות לסטטיסטיקה, שברובן, עד כמה שהצלחתי לברר (הצרפתית וההולנדית שלי לא משהו) כתוב במפורש שהם לא מודדים דת של תלמידים.

פניתי לבנט ולאנשיו לבקש סימוכין, ונמסר לי שמדובר במספרים שהתקבלו ממשקיעים. קיבלתי גם כל מיני תשובות שמקורן בניתוחים שערך ידידינו הצ'אט, אבל עיון מדוקדק בהם הוכיח דווקא את ההפך. נכתב שם, למשל, שהנתון לגבי חצי מילדי בריסל אכן מוגזם, ובפועל מדובר ב־41% בלבד, וגם זאת רק תחזית על סמך נתונים ישנים. בחינה מדוקדקת של המקורות שצוטטו גילתה שלא מדובר בנתונים על ילדים מוסלמים, אלא על תלמידים שמקבלים שיעורי אסלאם בבית ספר, ושהם לא כוללים זרמי חינוך קתוליים ופרטיים. בקיצור, הנתון העדכני הקיים הוא שבערך 30% מהתלמידים בבירת בלגיה נחשפים ללימודי אסלאם. מכאן ועד "מעל חצי מהילדים בבריסל מוסלמים" המרחק גדול. 

גם הנתונים על כ־40% מתלמידי לונדון המוסלמים התבררו כתחזית בלבד. על מה היא מבוססת? על חישוב שהעריך את שיעור המוסלמים בבתי ספר בלונדון משנת 2016. מקור החישוב הוא... הפוסט של נפתלי בנט מהשבוע. הנתון הרשמי היחיד במקורות הפנה אותי לדו"ח משנת 2011 שבו מצוין כי 8.1% מהילדים באנגליה הם מוסלמים, ונכתב כי בכמה שכונות בלונדון שיעור התלמידים המוסלמים מגיע ל־60%.

את שאר המקורות כבר לא היה טעם לבדוק. אחד מהם הפנה לספר אקדמי על אינטגרציה משפטית של האסלאם בדין האירופי. נשמע מרתק, אבל לך תקרא עכשיו ספר של 208 עמודים כדי להבין מאיפה בנט הגיע למסקנה ש"ישראל חייבת להיערך ל... איתור וחיזוק מדינות אחרות ואזורים אחרים (כמו הודו, האמירויות, ועוד)". תזכורת קטנה מאגף הנתונים: בהודו חיים כ־200 מיליון מוסלמים, הריכוז השלישי בגודלו בעולם, ואיחוד האמירויות היא דיקטטורה מוסלמית. חוץ מזה, בישראל הקטנה שלנו כחמישית מהאוכלוסייה הם ערבים, רובם הגדול מוסלמים, והם מהווים 40% מתושבי עיר הבירה שלנו. האם נכון לומר ש"ישראל מתאסלמת"?

אבל עזבו את הפוסט הזה וטעויותיו, הוא רק שיקוף של בעיה רחבה יותר עם הדיון החשוב והחביב כל כך על הימין בעניין "השתלטות האסלאם על אירופה". הוא מבוסס מעט מדי על נתונים רציניים, והרבה מדי על אנקדוטות. אני לא אומר שצריך לעצום עיניים, שאין כאן סיפור, ושמערב אירופה במצב מעולה מבחינת המגמות ארוכות־הטווח של הרכב האוכלוסייה. אבל בשורות הבאות אנסה לשכנע אתכם שהאזהרות על "התאבדות המערב" לא חדשות, לא מקוריות, ובעיקר חסרות התייחסות רצינית למספרים.

בואו נתחיל במשחק קטן. בלי לבדוק קודם, אתם הקוראים מתבקשים לזרוק ניחוש: מהו שיעור המוסלמים באירופה? אפשר גם להיכנס למדינות ספציפיות; לפי מה ששמעתם עד היום, מהו שיעור המוסלמים בצרפת, שוודיה, בריטניה או הולנד? אחר כך בִדקו אם הניחוש שלכם היה גבוה או נמוך יותר מהנתונים שאפרט כאן.

בין פריז לירושלים

ובכן, לפי דו"ח של מכון המחקר "פיו" שפורסם לפני כחודשיים, גוף שהמתדיינים משני הצדדים מקבלים אותו כאמין בדרך כלל, שיעור המוסלמים ביבשת אירופה עמד בשנת 2020 על 6% מהאוכלוסייה. עשור קודם לכן, בשנת 2010, שיעור המוסלמים היה 5.3%. ובמספרים – באירופה (לא כולל טורקיה, כן כולל רוסיה) חיים כ־753 מיליון בני אדם. מהם, מספר המאמינים באסלאם עלה במהלך עשור דרמטי של סוגיית הפליטים מ־39 מיליון ל־45 מיליון מוסלמים. רגע, לא לקפוץ. אני יודע, ברוב מדינות מזרח אירופה יש אחוז אפסי של מהגרים מוסלמים. אז בואו נבדוק מה קורה במערב אירופה.

לפי מכון פיו, בשוודיה שיעור המוסלמים עלה ב־4% בעשור שבין 2010 ל־2020 והגיע ל־8% מאוכלוסיית המדינה. בגרמניה, שיעור המוסלמים עלה באחוז אחד בלבד והגיע ל־7% מתושבי המדינה. באוסטריה 8.1%, בבלגיה 6.8%, ובהולנד – 5.5%. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של בריטניה מצוין שנכון ל־2021 עומד שיעור המוסלמים בממלכה על 6.5%, ובאתר הלמ"ס הצרפתי מדובר כיום על כ־10% מהנסקרים שזיהו את עצמם כמוסלמים. עם יד על הלב, איפה היו הניחושים שלכם?

ישראלים שמזהירים מהתאבדותה של אירופה מאמצים למעשה את התזות של האירופים על הדמוגרפיה של ישראל עצמה

נקודה מעניינת היא כיצד נאספים הנתונים. ברבות מהמדינות שהוזכרו כאן קיימת הפרדה מלאה והרמטית בין הדת למדינה, והחוק אוסר לשאול על אמונה בסקרים רשמיים. בצרפת, השאלה על הדת יצאה מהסקרים כבר בשנת 1872. המצב הזה יוצר חלק מחוסר הבהירות סביב הנתונים, ואת הקושי להשיג מקורות רשמיים או עדכניים. הנתונים שכן קיימים מבוססים על סקרים חיצוניים שמבצע האיחוד האירופי, ואין חובה למלא את הזיהוי הדתי בשאלונים. בפועל, 99% מהמשיבים מציינים ללא בעיה מהי האמונה הדתית שלהם.

מקור נוסף הוא נתונים על מהגרים ליבשת, שרבים מהם, בטח בשנים האחרונות, מגיעים ממדינות מוסלמיות. בדו"ח האוכלוסייה האחרון של הלמ"ס הצרפתי, שפורסם ב־2023, ביצעו ניתוח מעניין של שאלה קריטית: שיעור החילון של מהגרים. רק כ־10% מהאלג'יראים, המרוקאים והתוניסאים שהגיעו לצרפת בעשורים האחרונים הגדירו את עצמם חסרי דת. כיום, אצל הצאצאים שלהם השיעור הוא 32% חסרי דת בבני מהגרים ממוצא אלג'יראי, וכ־25% חסרי דת כשהמוצא הוא תוניסאי או מרוקאי. אצל מהגרים מהמזרח התיכון, לעומת זאת, שיעור החילונים נמוך בהרבה ועלה מכ־12% בדור ההורים, לכ־20 אחוזים אצל ילדיהם. בסך הכול, יותר מ־40% מהמהגרים לצרפת היו מוסלמים, אבל בדור ילדי המהגרים שיעורם צונח ל־31%. כאשר רק אחד מבני הזוג מהגר, השיעור כמובן גבוה בהרבה.

אירופה מתחלנת

אלה מספרים שכל ישיבת הסדר הייתה מנסה להסתיר. המשמעות היא שבערך אחד מכל ארבעה ילדים שנולדים בצרפת להורים מוסלמים, הופך לחילוני בסופו של דבר. לתופעה הזאת יש חשיבות קריטית בדיון על "התאסלמות אירופה" ועתיד היבשת. אם יש מגמה דתית חד־משמעית שמתרחשת ביבשת אירופה, הרי שזוהי נטישת הדת באופן כללי. בשנים האחרונות מדינות כמו צרפת, בריטניה והולנד איבדו את הרוב הנוצרי שלהן. אבל כפי שראינו זה לא בגלל עליית האסלאם, אלא משום שהטרנד הוא להגדיר את עצמך "חסר דת". לפי מכון פיו, בתוך עשור עלה מספר חסרי הדת באירופה ביותר מ־50 מיליון נפש, ושיעורם זינק מ־18% ב־2010, לרבע מאירופה ב־2020.

בקיצור, אימאל'ה, האתאיסטים כובשים את אירופה. עוד כמה שנים לא יישאר לנו את מי להאשים ב"מוסר הנוצרי הרופס" שהביא את התרבות המערבית לבור תחתיות. וברצינות, חוסר ההיכרות של רובנו עם נתונים מהסוג הזה קשור כמדומני למיקוד היתר של הדיון בנעשה בערים הגדולות של מערב אירופה, במקומות שבהם תיירים מסתובבים בדרך כלל. החוויה של ללכת באזורים מסוימים בלונדון, פריז, או אמסטרדם של ימינו עלולה להיות מפחידה, ולציבורים גדולים, גם באירופה, יש תחושה של השתלטות גרנדיוזית יותר מזו שמתרחשת בפועל. כשמתמקדים בנתונים מגלים שנכון להיום לא קיימת עדיין בירה אירופית עם שיעור מוסלמים גבוה יותר מירושלים, גם לא חצי ממנה.

ומה לגבי הילודה? מגמות ארוכות טווח? כפי שהדגשתי אין בכוונתי לטעון שהבעיה לא קיימת ושאפשר להתעלם ממנה, אלא רק לשים את הסיפור בפרופורציות הנכונות של נתונים רלוונטיים. בשנת 2016, כאשר המוסלמים היו 5% מאוכלוסיית אירופה, פרסם מכון פיו דו"ח עם תחזיות לאוכלוסייה המוסלמית באירופה בשנת 2050. היו שם שלושה תרחישים, בהתאם לשינויים אפשריים במציאות ההגירה. בתרחיש של "אפס הגירה", הם חישבו שהמוסלמים יגיעו ל־7.4% מאוכלוסיית אירופה עד 2050; לפי התרחיש הבינוני הם יגיעו ל־11.2% בעוד חצי יובל; ולפי התרחיש הקיצוני, זה שבמסגרתו קצב ההגירה לאירופה נמשך כמו בימי מלחמת האזרחים בסוריה ואף מתגבר, המוסלמים באירופה יגיעו ל־14% בעוד חצי יובל. התרחיש הזה כבר התבדה, שכן זרם המהגרים האט ואף עצר בחלק מהמדינות, והיבשת כולה נמצאת כבר כמה שנים בדיון ארוך ומייגע על שאלת ההגירה. מהתשוקה הבולטת של כמה מנהיגים באירופה לייצב את סוריה תחת שלטונו הרעוע של א־שרע, ניכר הרצון העז להכריז שהמדינה חזרה לתפקד ולשלוח חלק מהמהגרים בחזרה.

האם אירופה מתפקדת באופן סביר מול גלי הגירה של אוכלוסייה עוינת בחלקה, שמצהירה בגלוי על רצונה לשנות את אופי היבשת ולבטל את החופש שממנו הם נהנים? לדעתי לא, וכנראה גם לדעת רבים מהקוראים. ועדיין, התיאורים האפוקליפטיים והאלרמיסטיים של אגפים מסוימים בימין הישראלי ביחס לתופעה לוקים בעיוורון ביחס להיקפה האמיתי, וליכולת לנהל מדיניות ריאלית על בסיס תחזיות דמוגרפיות למאה שנה קדימה. ספוילר: זה אף פעם לא עובד.

ישראלים שמזהירים תחת כל עץ רענן מהתאבדותה של אירופה מפספסים את העובדה שהם מאמצים למעשה את התזות של האירופים על האופן שבו ישראל צריכה להתמודד עם הדמוגרפיה שלה. מדינות אירופה, כמעט בלי יוצא מן הכלל, תומכות בפתרון שתי המדינות תוך אזכור העובדות הדמוגרפיות בעניין מספר היהודים והמוסלמים במרחב שבין הירדן לים. המגמות ארוכות הטווח, הם אומרים לישראלים כבר שנים, לא ישאירו לכם ברירה בסופו של דבר. ההתנגדות הקטגורית של הימין הישראלי לפתרון שתי המדינות מבוססת בין השאר על ההנחה "you never know". הפחדות דמוגרפיות לגבי העתיד כבר התנפצו מספיק פעמים כדי להצדיק את השאננות היחסית של הימין הישראלי ביחס לסוגיה. ואז הוא עובר לדבר על אירופה המתאסלמת ולא מבחין שמולו ניצבת מראה.

שקיעה ארוכה מאוד

בכלל, יש משהו לא מקורי באזהרות האלה. הפילוסוף הגרמני אוסוולד שפנגלר פרסם ב־1918 ספר בשם "שקיעת המערב", שבו הוא תיאר, בהשראת מלחמת העולם הראשונה, את שקיעתה המתקרבת של התרבות המערבית המודרנית, כשם שהאימפריות של רומא, יוון, הבבלים והמצרים העתיקים גססו לאיטן במשך מאות שנים. הוא חשב שהשיטה הדמוקרטית היא פתח לחולשה שתסייע ל"פראים" הלא דמוקרטים לתקוף את התרבות המערבית ולהקריס אותה בסופו של דבר, בין השאר בשל היותה תרבות חומרית לעומת אויביה שמתרכזים בדם, כבוד, קהילה ולאום.

הספר של שפנגלר עשה רעש גדול, והנאצים אימצו אותו אל חיקם תוך הצגה פשטנית של רעיונותיו. היטלר בעצמו אמר ש"הדמוקרטיה היא אחד הסימנים הרציניים לריקבון של האנושות", והזכיר תכופות את העובדה ש"עולמנו חווה את הדמוקרטיה רק לזמן קצר מאוד". זמירות דומות להפליא כלפי המערב נשמעו מהתעמולה הקומוניסטית, הקיסרות היפנית ואוסמה בן־לאדן. איפה כל אלה היום ואיפה התרבות המערבית ה"שוקעת"?

מבט היסטורי רחב מזכיר לנו ש"גם רומא לא נפלה ביום אחד", וייתכן שאנחנו אכן חיים בעידן שקיעתה של יבשת אירופה לקראת מדמנה אסלאמית, כמו זו שמתוארת בדיסטופיה "כניעה" של מישל וולבק. אבל מבט היסטורי מעמיק מחייב אותנו לשים לב שכל השבטים הגרמאניים, הסלג'וקים והסלאח א־דינים של ההיסטוריה, סמלי המאבק בתרבות המערבית־נוצרית, נחלו אולי הצלחות מקומיות פה ושם, אבל כמעט אף פעם לא הצליחו להעמיד שלטון יציב שלא התפרק לרסיסים רגע אחד אחרי הצלחתם האדירה. מימי רומא ועד ימינו, התרבות המערבית מוכיחה שהאזהרות משקיעתה המתקרבת נוטות לשקוע הרבה יותר מהר ממנה.