תקרית דיפלומטית חריגה ביותר התגלתה בסוף השבוע בין כותלי הוותיקן, והציפה מחדש את הקרע העמוק בין שתי גישות מנוגדות המפלגות את הכס הקדוש בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני. הרקע - ביום חמישי בבוקר, במהלך תקיפה שביצעו כוחות צה"ל בעיר עזה, נפגעה בשוגג הכנסייה הקתולית היחידה ברצועה. לפי הודעת הפטריארכיה הלטינית בירושלים, שלושה בני אדם נהרגו בתקרית, ותשעה נוספים נפצעו. מצבם של אחד מהפצועים הוגדר אנוש, שניים נוספים נפצעו באורח קשה, והשאר - באורח בינוני וקל. בין הנפגעים גם כומר הקהילה, האב גבריאלה רומאנלי, יליד ארגנטינה, שנפצע ברגלו באורח קל.
ובכן, בתגובה לתקרית, נחשפה לעין כל השסע הפנימי ההולך ומעמיק בלב הוותיקן - כאשר הקולות מבית נחצו לשניים. מצד אחד, ניכר קו זהיר ומפויס, הבא לידי ביטוי בדבריו של האפיפיור לאו הארבעה־עשר ונציגי הכנסייה בארץ הקודש, אשר קראו להבלגה, הדגישו את חשיבות הגנת חיי אדם מכל צד, והביעו תקווה לחקירה מעמיקה שתשפוך אור על נסיבות האירוע. בשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שישי בבוקר, האפיפיור הפציר שוב להגיע להפסקת אש ולסיים את המלחמה, והביע חשש מ"המצב ההומניטרי הדרמטי" בעזה.
מוקדם יותר חצה לראשונה את הגבול לרצועת עזה הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה, שלאחר מותו של פרנציסקוס היה בין המועמדים הפייבוריטים לרשת את תפקידו. על פי הודעת הוותיקן, מטרת ביקורו הייתה העברת סיוע הומניטרי לנפגעי ההפצצה על כנסיית "המשפחה הקדושה". בריאיון לעיתונות האיטלקית הצהיר פיצבאלה כי הוא מאמין לגרסה הרשמית של ישראל, שלפיה מדובר היה בתקיפה שנעשתה בשוגג. "אנחנו לא מטרה. הם אומרים שזה היה בשוגג, גם אם כולם כאן מאמינים שזה לא מה שקרה", אמר.
הכי מעניין
מן העבר השני, עלו תגובות נוקבות וביקורתיות בהרבה - ובראשן קולו של מזכיר המדינה של הוותיקן, הקרדינל פייטרו פארולין, שבמירוץ האחרון לראשות הכנסייה הקתולית נחשב למועמד הבולט ביותר, אך הפסיד למי שהפך להיות לאו הארבעה־עשר. פארולין לא חסך במילים ורמז כי ייתכן שהפגיעה בכנסייה בעזה לא הייתה מקרית כלל, אלא חלק ממדיניות מכוונת לפגוע בגורמים מתונים באזור. בריאיון לתקשורת האיטלקית, עוד טען כי יש מקום להאמין שייתכן שההפצצה כוונה במפורש לעבר הכנסייה. "ייתכן שישנה כוונה עקבית לחסל כל גורם המסוגל לקדם הפסקת אש - ואולי אפילו שלום", הוא הסביר.
האפיפיור ליאו ה-14 על מרפסת הוותיקן, מיד לאחר הבחירה בו | צילום: AFP
קרדינלים מתאספים בוותיקן לקראת בחירת האפיפיור החדש, בשבוע שעבר | צילום: AP
הוותיקן. | צילום: אסתר רוביאן, פלאש 90
גם הקרדינל בלדסארה ריינה פרסם הצהרה חריגה בניסוחה שבה נכתב כי "האסטרטגיה הישראלית לא חסה אפילו על הקהילה הלטינית של המשפחה הקדושה". והוסיף: "אני מתפלל למען מתנת השלום לארץ המיוסרת הזאת, וממשיך לקרוא לשחרור החטופים. בלב כואב אני מצרף תפילה לקורבנות המלחמה ומביע סולידריות עם משפחותיהם - אך גם קורא להמרת לבם של התליינים". למעשה, ריינה לא הזכיר בדבריו את הטרור האסלאמי, אך קרא לקהילה הבינלאומית "לנקוט בכל האמצעים הדיפלומטיים האפשריים כדי לשים קץ למרחץ הדמים האבסורדי והמגונה הזה בעזה".
וישנו גם קולו של אנדראה טורניילי, העורך הראשי של מערך התקשורת של הוותיקן, שבמאמר פרשנות שפרסם באתר Vatican News וזכה לחשיפה רבה - מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של המדינה היהודית ברחבי הרצועה. לדבריו, ההתנצלות הישראלית "אינה יכולה להרגיע", במיוחד לנוכח "התמונות המזעזעות של מסגדים שהושמדו וכנסיות שהופצצו". כהוכחה לכך, טורניילי ביקש להזכיר את העובדה שלמעלה משנה וחצי חלפו מבלי שנמסרו ממצאים כלשהם בנוגע להריגת שתי נשים נוצריות מירי צלף, באותה הכנסייה המדוברת בעזה.
עוד כתבות בנושא
פערים אלה טורפים את הקלפים לחלוטין, במיוחד כאשר מדובר במוסד כמו הוותיקן, שבו לא מקובל שמובילים דעה יחרגו בגלוי מהקו שמציב האפיפיור המכהן. כתוצאה מכך, בירושלים שוררת כעת מבוכה: איזו עמדה יש לאמץ? האם להישען על קולו המאופק והמרוסן של האפיפיור ונציגו בארץ הקודש, הממתינים בסבלנות למסקנות החקירה, או ללכת בעקבות הקו הביקורתי של מזכיר המדינה, שמצביע כמעט במפורש לעבר ישראל? לאור ההתלבטות הזו, ניתן להבין מדוע ראש הממשלה נתניהו שואף לחזק את הקשרים עם מנהיג הכנסייה הקתולית, כשהזמין אותו לביקור רשמי ראשון בישראל.
ובינתיים, דווקא ההד הנשמע מבפנים - מתוך הוותיקן עצמו - הוא שמעורר פליאה של ממש. במקום איזון או גינוי כפול, נשמעות לא פעם עמדות שמאשימות את ישראל באופן חד־צדדי, תוך שימוש במונחים קשים כמו "רצח עם יומיומי בעזה". כל זאת נאמר מבלי להזכיר ולו במילה את האלימות הרצחנית שמפעילים הג'יהאדיסטים ברצועה כדי לזרוע פחד ולחסום כל אפשרות להתנגדות פנימית. גם העובדה שמבנים ציבורים אזרחיים כמו מסגדים, כנסיות, בתי חולים ובתי ספר הפכו בפועל לבסיסי טרור, למאגרי תחמושת ולעיתים אף למתקנים להחזקת מגנים אנושיים - נותרת מחוץ להצהרות הרשמיות.
עזה החרבה, 2025 | צילום: AFP
כך, כאשר האלימות זוכה ללגיטימציה, השלום הוא שנאלץ לסגת. אומנם בשנת 2015 חתם הוותיקן על הסכם בילטרלי עם הרשות הפלסטינית שנועד להסדיר את יחסיה עם מוסדות השלטון הפלסטיניים, אך המציאות בשטח מלמדת סיפור שונה. בישראל, הקהילה הנוצרית נהנית מיציבות ומצמיחה מתונה, וכיום היא מהווה כ־2% מהאוכלוסייה: מגמה הפוכה לחלוטין מזו שבעזה, שם נרשמת בריחה מתמשכת של נוצרים. רבים מהם חיים בתחושת רדיפה ופחד קיומי - לא בגלל היהודים, אלא בגלל הלחץ, האיומים והאלימות שמפעילים עליהם גורמים אסלאמיים קיצוניים. גם הפעם, המספרים לא משקרים.
עוד כתבות בנושא
