הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ), אחד המקורות המרכזיים בדיווח של כתב הניו יורק טיימס ניקולס קריסטוף, המאשים את ישראל באלימות מינית שיטתית נגד אסירים פלסטינים - כולל שימוש בכלבים - נתפסה כשהיא מסירה מחבלים מרשימת "העיתונאים" לכאורה שנהרגו על ידי ישראל.
עוד כתבות בנושא
הדיווח של קריסטוף, שמתפורר תחת ביקורת, תיאר את הוועדה להגנת עיתונאים כ"ארגון אמריקני מכובד", אך כפי שדווח ב-JNS כבר בשנת 2024 - רשימת העיתונאים של הוועדה הייתה כמעט זהה לרשימה שסופקה על ידי חמאס, עובדה שנחשפה על ידי הכתב הבריטי הוותיק דיוויד קולייר.
על ידי אימוץ רשימת חמאס, הוועדה סייעה להפיץ שקר בתוך שקר, לפיו בנוסף להרג מופרז של אזרחים, ישראל מכוונת לפגוע גם בעיתונאים.
הכי מעניין
בלי להודות בטעות
כעת, ה-"Washington Free Beacon" מדווח כי "HonestReporting", ארגון פיקוח על התקשורת, גילה "שבשבועות שקדמו לפרסום הכתבה בטיימס ב-11 במאי, הוועדה להגנת עיתונאים הסירה בחשאי שישה שמות מרשימת 'הנפגעים העיתונאיים' שלה במלחמת עזה".
ששת השמות הוסרו על ידי CPJ בין ה-29 במרץ ל-7 במאי, ללא כל "הודאה מיידית בטעות מצד הארגון", דיווח ה-Free Beacon. כל השישה היו למעשה "לוחמי טרור". דבר זה פוגע עוד יותר באמינות המקורות ששימשו בכתבה של הטיימס, דיווח ה-Free Beacon.
עוד כתבות בנושא
ששת השמות ש-CPJ מחק ללא אזכור כללו חבר ב"גדוד ג'באליה של חמאס", "לוחם טרור של הג'יהאד האסלאמי", "מפקד בגדודי נאצר סלאח אל-דין" ושלושה חמושים ג'יהאדיסטים ידועים נוספים.
שמותיהם נוספו לדף "הבהרות ותיקונים" באתר האינטרנט של CPJ רק לאחר שסאלו אייזנברג מ-HonestReporting הפנה את תשומת הלב לעניין, דיווח ה-Free Beacon. הוועדה עדיין לא מזכירה את קשריהם לטרור, ומזהה את השישה רק כעיתונאים אזרחיים או עובדי תקשורת.
מחבלי חמאס בעזה, 2020 | צילום: אעבד ראחים חאטיב, פלאש 90
"בכך שלא פרסמה הבהרה בנוגע להסרת שמות אלה מרשימתה, ברור שה-CPJ מנסה להסתיר את הכללתם של כל כך הרבה לוחמי טרור ברשימת העיתונאים שנהרגו בעזה", אמרו ב-HonestReporting. "הסרה זו של שמות מרשימת העיתונאים שנהרגו נפוצה הרבה יותר ממה שה-CPJ מציגה".
הדיווח של הטיימס ציטט נתונים סטטיסטיים של CPJ, שסקר שלו בקרב 59 "עיתונאים" פלסטינים שישראל שחררה אחרי 7 באוקטובר, מצא כי 3% טענו כי נאנסו בזמן שהיו במעצר ו-29% כי חוו צורה כלשהי של אלימות מינית.
עוד כתבות בנושא
אחד הכתבים שפרסמו את הדיווח בטיימס, סמי אל-סאי, בן 46, שתואר בדו"ח כ"עיתונאי עצמאי", הוא למעשה "פעיל חמאס מאומת", לדברי אייזנברג. הדיווח נמצא בביקורת גדולה מאז פרסומו, שכן מקורותיו - לא רק CPJ - הוכחו כבלתי אמינים באופן חמור.
למרות הגילויים שחותרים תחת הדיווח, והודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער על כוונתם לתבוע את הטיימס, העיתון ממשיך להגן עליו.
קתלין קינגסברי, ראש מחלקת ה-Times Opinion, התעקשה בשאלות ותשובות ב-21 במאי כי "הדיווח של ניק [כריסטוף] עבר תהליך בדיקה קפדני על ידי מחלקת בדיקת העובדות של Opinion כדי להבטיח שכל עדות ואנקדוטה שדיווח באופן אישי נתמכת על ידי מקורות עצמאיים".
עיתונאי הניו יורק טיימס, ניקולס כריסטוף | צילום: מסך מיוטיוב
בראש אחד המקורות הללו, Euro-Med Human Rights Monitor, שסיפק את טענת "אונס הכלבים", עומד רמי עבדו, שהופיע ברשימה משנת 2013 שפרסמה ישראל של "הפעילים והמוסדות העיקריים" של חמאס באירופה.
ב-20 במאי, כשנשאל על תמונה שבה הופיע עם מנהיג חמאס איסמעיל הנייה, אמר עבדו: "אני גאה להיות בקשר עם כל חלקי עמי הפלסטיני. אני לא רואה במאבקם לחופש מולדתם שום דבר שמציב אותם בקטגוריה של טרור".
עוד כתבות בנושא
