ניו יורק טיימס התגייס בהתלהבות למאמץ להפליל את ישראל. הפעם, לפני שבוע, הוא עשה זאת באמצעות טור מאת ניקולס קריסטוף, עיתונאי זוכה פרס פוליצר שזכה לתהילה על דיווחיו על רצח העם בדארפור.
עוד כתבות בנושא
אפילו שם, קריסטוף ספג ביקורת על כך שלכאורה גילם את עצמו בתפקיד "המושיע הלבן" ההירואי, ונכנס לסודן באשרת תייר בליווי מדריכים. הוא הואשם גם ב"ייפוי" או המצאת חלקים מדיווחיו, כולל סיפורה של ילדה סינית שנמכרה לכאורה לזנות בגיל 13 וחולצה על ידו.
מקורותיו של קריסטוף הם לעתים קרובות פעילים מארגונים לא ממשלתיים. במקרה דנן, מדובר באנשים המעורבים עמוקות בפעילות פוליטית פלסטינית - או גרוע מכך.
הכי מעניין
לא לתת לעובדות לפגוע בסיפור
במשך זמן מה, בהתבסס בתחילה על ראיון של אל-ג'זירה עם גורם במשרד הבריאות של חמאס ומאוחר יותתר על ארגון זכויות האדם האירופי-ים תיכוני - ארגון שהואשם בקשר ישיר לחמאס - נפוצו טענות המאשימות את ישראל בהתעללות באסירים פלסטינים.
כעת מגיעה ההאשמה הגרוטסקית הקשורה לשימוש בכלבים למטרת התעללות מינית. הטענה סותרת את השכל הישר, את הביולוגיה ואפילו את שיקול דעתם של מומחים רבים הרואים שימוש בבעלי חיים באופן זה בלתי אפשרי. אך האשמות אבסורדיות נגד ישראל אינן חדשות כלל. בעבר, ישראל הואשמה באימון כרישים ונשרים לתקוף פלסטינים.
עוד כתבות בנושא
מדינת ישראל עצמה הגישה כעת תלונה נגד הניו יורק טיימס, עיתון שהראה בעקביות נכונות להיות בית נאמן לכמעט כל דיבה הקשורה למלחמה.
בשנת 2025, העיתון הציג באופן בולט את התמונה הידועה לשמצה של ילד פלסטיני מורעב שצולמה על ידי זוכה פרס פוליצר, סאהר אלגורה. הילד, מוחמד זכריה אל-מוטוואק, התגלה מאוחר יותר כסובל ממחלה גנטית קשה שאינה קשורה לרעב. בסופו של דבר העיתון פרסם תיקון מינורי.
מאבטחת עם כלב בתחנת הרכבת ארלוזורוב בתל אביב | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
אז למה להמשיך? למה להסלים לכלבים, תוך הסתמכות על עדים מפוקפקים ביותר?
התשובה פשוטה: מכיוון שהמלחמה נגד ישראל הולכת יותר ויותר אחר תסריט היסטורי מוכר: עלילת הדם.
עוד כתבות בנושא
ההתקדמות הייתה ברורה. ראשית הגיע האפרטהייד, האשמה חלשה שסותרת שוב ושוב את המציאות של חיי הערבים בישראל. לאחר מכן רצח עם, למרות העובדה שאוכלוסיית הפלסטינים בעזה המשיכה לגדול. אפילו התובע לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כרים חאן, התרחק בסופו של דבר מחלק מהרטוריקה הקיצונית יותר של רצח עם. לאחר מכן הגיעו ההאשמות על הרעבה, למרות מאות משאיות סיוע שנכנסו לעזה, אשר רבות מהן נבזזו על ידי חמאס.
ובכל זאת, הניו יורק טיימס המשיך להדהד כל נרטיב פלילי: ה"טבח" בבית החולים אל אהלי בעיר עזה, שהוכח שנגרם כתוצאה מירי כושל של רקטה של הג'יהאד האסלאמי; נרטיבים מוגזמים של נפגעים; רמיזות אינסופיות מנותקות מראיות מאומתות.
עוד כתבות בנושא
כעת, עם סיפור ההתעללות בכלבים, ההסלמה הופכת כמעט פירוטכנית.
המטרה ברורה: להשוות את ישראל לחמאס מבחינה מוסרית ולטשטש את האמת המחרידה והמתועדת של הטבח ב-7 באוקטובר - כולל האונס, העינויים והרצח השיטתיים המפורטים בדו"ח הרשמי בן 300 העמודים שפורסם לאחרונה על זוועות חמאס.
אם אינכם יכולים למחוק את הזוועות של 7 באוקטובר, אז הציגו את היהודים כמפלצתיים כמו רוצחיהם.
הפגנה אנטישמית | צילום: AP
מנגנון זה קיים במשך מאות שנים. הוא נקרא היפוך: האשמת היהודים באותם הפשעים ממש שבוצעו נגדם. זוהי פתולוגיה עתיקה, כזו שמהדהדת לאורך ההיסטוריה, מעלילות דם מימי הביניים ועד לקונספירציות אנטישמיות מודרניות.
אבל מי שבונה עיוותים כאלה במשך מספיק זמן, בסופו של דבר מסתכל במראה ורואה רק את עצמו משתקף בחזרה - סוטה ואידיוט.
עוד כתבות בנושא
