אירופה לא הייתה קיימת היום אלמלא נבנתה על הצורך לפתוח דף חדש לאחר השואה. אירופה טענה שהיא "חדשה", כפי שהכריז קונרד אדנאואר. היא נשבעה להפוך ל"שונה", כפי שהבטיח לנו סימון וייל, ולהתגבר על האנטישמיות שרצחה 6 מיליון יהודים. וכך, חגיגת "יום אירופה" בשבת הייתה פרדוקסלית מאוד.
עוד כתבות בנושא
האנטישמיות הפכה שוב לנוכחת בכל מקום - כתם המתפשט ברחבי היבשת בדיוק כפי שקרה באירופה של שנות ה-30. אירופה מסנוורת ביופיה, בתרבותה ובמסורתה לפני שמגפת הנאציזם והפשיזם כילתה אותה.
אירופה של היום מבולבלת מתערובת של אידיאולוגיה מעוותת של זכויות אדם ופרוגרסיביות של העולם השלישי, ומיישמת סטנדרט כפול ברור. היא מגנה את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, תוך הענקת יחס עדין ומלטף לאיראן. היא תוקפת את ישראל תוך התעלמות אלגנטית מחמאס וחיזבאללה. כל זאת, בעוד אירופה טוענת שהיא בונה זהות חזקה יותר, המסוגלת להתחרות אסטרטגית ופוליטית עם ארצות הברית. אבל האנטישמיות נותרה החולשה המבנית של המחשבה האירופית – עקב אכילס שלה.
הכי מעניין
מי מגן על יהודי אירופה?
וולטר הולשטיין, אחד הנשיאים הראשונים של הנציבות האירופית, אמר פעם: "כל מי שחי את הנאציזם יודע שאירופה נולדה כדי שרדיפה כזו לעולם לא תתרחש שוב". אך כאשר נשיאת הפרלמנט האירופי היום, רוברטה מטסולה, דיברה על "האתגרים הרבים" העומדים בפני אירופה, היא לא הזכירה אנטישמיות. נשיא צרפת עמנואל מקרון דיבר על "אוצר שנוצר על ידי אומץ". אך מדוע אומץ זה אינו משמש כדי ללחוץ על לבנון לעצור את חיזבאללה ולחתור לשלום אמיתי, במקום להאשים את ישראל ללא הרף?
ראש ממשלת איטליה לשעבר, מתאו רנצי, הקדיש "ורד לבן", סמל תנועתו הפוליטית, לסופי שול, הסטודנטית הגרמנייה הצעירה שהוצאה להורג בשל התנגדות לנאציזם. בצדק. זוהי אירופה שעלינו לכבד. אבל בידי מחנה פוליטי שבשם השלום מגנה רק את ישראל, הוורד הזה נראה נבול.
עוד כתבות בנושא
היכן הקולות המגנים על יהודי אירופה? מי אומר בפומבי שלא ניתן להשוות את הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה לביתן הרוסי, משום שישראל לא פלשה למדינה אחרת אלא הגנה על עצמה לאחר טבח וטרור - בעוד רוסיה פלשה לאוקראינה? כמעט אף אחד. מי מוחה כאשר ספרד מונעת ממיליוני צופים את ההזדמנות לשמוע את שיר האירוויזיון של ישראל, ואחריה אירלנד, סלובניה והולנד?
בינתיים, ברחבי אירופה, קמפיינים תרבותיים ופוליטיים המזדהים עם חמאס ואיראן מפיצים תמונות וסרטונים מפוברקים, מקדמים חרמות על ספרים, פרופסורים, סטודנטים ותערוכות ישראליים, ומעודדים אקלים שבו חופש מוענק רק לאלה שתוקפים את ישראל ואת היהודים.
"ההפגנות החלו הרבה לפני שדובר על משבר הומניטרי בעזה". עצרת תמיכה בחמאס, במילאנו | צילום: אי.פי.איי
בלונדון, שם יהודים חוששים יותר ויותר מהליכה בגלוי בשכונות מסוימות, דווח כי המשטרה הקצתה שוטרים נוספים במיוחד כדי להגן על קהילות יהודיות, יהודים קשישים וילדים. בצרפת, סדרה של תקיפות אנטישמיות גורמת ליהודים רבים לשקול הגירה (הן לישראל והן למדינות אחרות). בבלגיה, קהילות יהודיות חיות תחת לחץ מתמיד בעוד שברית המילה מתמודדת עם אתגרים משפטיים ופוליטיים הולכים וגדלים. בגרמניה, יהודים מוצאים את עצמם שוב כמיעוט מאוים, בעוד שמוסדות כמו אוניברסיטת בורג גיביכנשטיין לאמנות התמודדו עם מחלוקת על האשמות הקשורות לשיתוף פעולה לכאורה עם "יהודים רצחניים". באיטליה, סטודנטים ישראלים באוניברסיטת נאפולי התמודדו עם עוינות חמורה שדחפה את חלקם לעזוב.
תיירים חובשי כיפה, דוברי עברית או כאלה שעונדים שרשרת מגן דוד, מדווחים יותר ויותר על אפליה. הוורד הלבן, קבוצת התנגדות לא אלימה בראשות סטודנטים במינכן נגד היטלר, הייתה יפה לפני שהושמדה על ידי גרמניה הנאצית. פעם היא סמל לאומץ ובהירות מוסרית נגד עריצות. כיום, הסטטיסטיקה מדברת על עשרות אלפי אירועים אנטישמיים ברחבי אירופה, שנתקלו בהתנגדות פוליטית משמעותית מועטה בלבד.
עוד כתבות בנושא
איזה סוג של אירופה זו, שבה חלקים מהשמאל מקדמים באופן שיטתי את הנרטיב השקרי שישראל היא מדינה קולוניאליסטית ורצחנית, ומקרינים על העם היהודי את אותם פשעים ודעות קדומות שאירופה עצמה ייצרה פעם?
אירופה חגגה את עצמה בסוף השבוע ואישרה מחדש את רצונה להתחזק. אבל שום דבר לא מחליש אותה יותר מאשר החזרתה של האנטישמיות המבישה הזו.
עוד כתבות בנושא
