"אתגר". "שבר". אלו היו מילות הכותרת ברחבי רוב אירופה לאחר ועידת הביטחון במינכן. פרשנים דיברו בסיפוק עצמי מסוים על "אירופה של שלום" מוסרית, בניגוד לעמדתו הלוחמנית לכאורה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
עוד כתבות בנושא
מה"פייננשל טיימס" ועד לעיתונים היומיים בספרד וצרפת, רפלקס ישן צץ מחדש: נאמר לנו שתחייתה של אירופה תיבנה על בסיס ריחוק מוושינגטון. אנטי-אמריקניזם, אותה אופנה מוכרת, הפך שוב לאופנתי.
כן, אפשר להיזכר בביקורת החדה של סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס לפני שנה, כאשר האשים את אירופה בשאננות ובאינרציה. אבל זוהי חוסר יושרה אינטלקטואלית להתעלם מכך ששר החוץ מרקו רוביו ריכך לאחר מכן את הטון ואישרר מחדש את ערך שיתוף הפעולה הטרנס-אטלנטי. מה שחשוב עכשיו הוא לא רטוריקה של העבר אלא המציאות בהווה.
הכי מעניין
והמציאות מפליגה לעבר הים הערבי.
נושאת המטוסים לינקולן | צילום: AP
אחרי נושאות המטוסים אברהם לינקולן וג'ורג' בוש, עכשיו גם ה-USS ג'ראלד פורד - ספינת המלחמה הגדולה והחזקה ביותר שנבנתה אי פעם - נמצאת בדרכה מהקריביים למזרח התיכון. זה לא תיאטרון; זו אסטרטגיה.
במהלך סוף השבוע, טראמפ נתן בפומבי לאייתולות באיראן 30 יום לקבל או לדחות הצעה אמריקנית. המשא ומתן צפוי להתחדש, כאשר בכירי צוות המשא ומתן האמריקנים סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר בדרכם לשווייץ. הנשיא הבהיר שאם לא יושג הסכם, ההשלכות יהיו "טראומטיות".
עוד כתבות בנושא
דרישותיה של וושינגטון גורפות: סיום שאיפותיה הגרעיניות של איראן, פירוק תוכנית הטילים הבליסטיים שלה והפסקת תמיכתה בשלוחות טרור. טראמפ חזר והדגיש כי עדיף שהמשטר הרצחני בטהרן - האחראי לאינספור מקרי מוות הן במדינה והן מחוצה לה - ייעלם לחלוטין.
אלה מטרות כמעט בלתי אפשריות להשגה באמצעות משא ומתן. וטראמפ יודע זאת.
גם הוותיקן בהישג יד
האייתוללות ומשמרות המהפכה אינם רואים את משימתם במונחים עסקיים. הם מאמינים שהם מגשימים ייעוד דתי קדוש: קידום האסלאם השיעי לקראת שובו האפוקליפטי של המהדי. נשק גרעיני, טילים, שליחים אזוריים וההבטחה להשמיד את ישראל אינם קלפי מיקוח - הם עמודי תווך של אידיאולוגיה.
זו אינה רטוריקה. טהרן הוכיחה שוב ושוב שהיא תסתכן בעימות קטסטרופלי כדי להשיג את מטרותיה. אירופה יודעת שבתרחיש כזה, בירותיה שלה - הנמצאות בטווח של ארסנל הטילים המתרחב של איראן - לא ייחסו. גם הוותיקן יהיה בהישג יד.
עוד כתבות בנושא
איראן מעולם לא חתרה לדיפלומטיה כמטרה בפני עצמה. היא השתמשה בה כטקטיקה - מה שהפסיקה האסלאמית מכנה "תקייה", שקר והטעיה מכוונים המותרים לשם הבסת האויב. אירופה יודעת זאת. היא יודעת שהמשטר האיראני מתועב מבחינה מוסרית, שהוא חתר ליכולות גרעיניות בניגוד להתחייבויות בינלאומיות, שסנקציות חוזרות ונשנות הופעלו מסיבה מסוימת, ושטהרן עומדת לצד רוסיה במלחמתה נגד אוקראינה.
כאשר האיחוד האירופי הגדיר את משמרות המהפכה כישות טרור, טהרן הגיבה בכינויה "טעות אסטרטגית". זו לא הייתה שפת השותפות.
חברי הפרלמנט האיראני עם מדי משמרות המהפכה | צילום: EPA
אירופה, ישראל וארה"ב ניצבות בפני מציאות אסטרטגית משותפת. איראן אינה מבחינה בין תל אביב, בריסל או רומא בתפיסת עולמה ארוכת-הטווח. אך ככל שנושאות המטוסים מתקרבות לאזור, אירופה טופחת לעצמה על השכם על הריחוק הרטורי מוושינגטון.
האם זו חוכמה? או אשליה?
עוד כתבות בנושא
ברגע של סכנה גיאופוליטית עמוקה - כאשר איראן ורוסיה מתאמות יותר ויותר את שאיפותיהן - הברית המערבית אינה יכולה להרשות לעצמה שברים סמליים. אירופה נאבקת במשברים פוליטיים וכלכליים פנימיים. הנפת דגל אנטי-אמריקני לא ישיב את כוחה.
כבודה וביטחונה של אירופה נבנו מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה בשותפות אמריקנית. מה שנקרא "חופשה מההיסטוריה" לא היה כישלון מוסרי אלא תקופה של שיקום שנצברה בעמל רב שהתאפשרה הודות לאחדות טרנס-אטלנטית.
הטלסקופ זמין. "ג'ראלד פורד" נראית באופק. השאלה היא במה אירופה תבחר; בעתיד שלה ושל המערב - או באנטי-אמריקניזם הנדוש.
עוד כתבות בנושא
