הטיעון הפך אוטומטי, כמעט מכני "אני לא אנטישמי. אני אנטי-ציוני". הוא חוזר על עצמו לעתים כה קרובות, בביטחון כה רב, עד שהוא החל לתפקד כשכבת מגן. כמו פתח מילוט לשוני, דרך להסיט את המטען מבלי להתעמת עם המהות.
עוד כתבות בנושא
במשך שנים, התגובה הייתה להתנגד ולהתעקש שההבחנה שגויה, ולטעון שאנטי-ציונות היא פשוט הצורה החדשה של האנטישמיות. אבל הוויכוח נעשה עייף, מעגלי ומנותק באופן מוזר ממה שקורה בפועל בעולם.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק להתווכח. אולי הגיע הזמן להסכים. בואו נפסיק להשתמש במילה אנטישמיות. בואו נאמץ את שפתם ונקרא לה אנטי-ציונות.
הכי מעניין
אם הם מתעקשים - בואו ניתן להם
אחרי הכל, אנחנו מחפשים מונח שמבטא משהו מאוד ספציפי: עוינות כלפי יהודים. לא קטגוריה לשונית מופשטת. לא הגדרה אקדמית. תופעה אמיתית וחיה. שנאה אנטי-יהודית.
ואם אנטי-ציונים מתעקשים שהעוינות שלהם מופנית כלפי ציון, אז בואו ניתן לזה להיות המונח. שיישא בתוכו את מלוא המשקל של מה שנעשה בשמו. כי ברגע שאנחנו עושים זאת, הכל נהיה ברור.
עוד כתבות בנושא
נתחיל עם הסמנטיקה. נאמר לנו ש"שמי" הוא מונח רחב שכולל אנשים רבים ממוצא מזרח תיכוני. ערבים הם שמים. אחרים הם גם שמים. המילה, נאמר לנו, אינה מדויקת. מדוע להשתמש במונח שנראה שמרמז על שנאה למשפחה לשונית שלמה כאשר המטרה כביכול צרה יותר?
בסדר גמור. בואו נקבל את הנקודה הזו. בואו ננטוש את המונח. אבל אז עלינו לשאול: מה "אנטי-ציונות" מתארת בפועל?
עצרת מחאה אנטי-ישראלית בקראצ'י | צילום: AFP
אל תסתכלו על הסיסמאות, אלא על הקורבנות. יהודים שנטבחו בחוף בונדי. בתי כנסת שהותקפו במלבורן ובמישיגן. הרשימה, למרבה הצער, עוד ארוכה. ורק לאחרונה, פצצות תבערה נורו על אמבולנסים יהודיים בלונדון.
למה? כי ישראל מביסה את המשטר האיראני שנוצר כדי לרצוח ולהטיל אימה על האזור, ואף טובח באזרחיו שלו. לכן, איכשהו, התגובה ההגיונית היא לתקוף אמבולנסים של איחוד הצלה בבריטניה, שנועדו להציל חיים.
עוד כתבות בנושא
בתי כנסת אינם שגרירויות. חגיגות חנוכה אינן מתקנים צבאיים. מוזיאונים אינם משרדי ממשלה. אלה יהודים, שחיים את חייהם, אלפי קילומטרים מישראל. יהודים שנרצחו בשם האנטי-ציונות.
אם זו אנטי-ציונות, אז אנטי-ציונות לא נשארת בישראל. היא אינה מגבילה את עצמה לוויכוחי מדיניות או סכסוכים טריטוריאליים. היא מלווה יהודים באשר הם. היא נקשרת לזהות היהודית עצמה.
ציון היא לא רק מדינה
בנקודה זו, ההבחנה קורסת. אנטי-ציוני, בפועל, פירושו אנטי-יהודי. ויש לכך סיבה עמוקה יותר, כזו החורגת מהפוליטיקה העכשווית.
"ציון" אינה רק שם של מדינה מודרנית. הנביא ישעיהו מתעד את דברי הקב"ה: "ואמר לציון: אתה עמי". ציון אינה רק מקום. ציון היא עם. ולכן, אנטי-ציוני, על פי התנ"ך, פירושו אנטי-יהודי. באופן טרגי, כמעט ולא מפתיע שיהודים מותקפים ברחבי העולם בשם האנטי-ציונות.
עוד כתבות בנושא
אז בואו נפסיק להעמיד פנים. בואו נפסיק להתווכח האם אנטי-ציונות היא אנטישמיות או לא. בואו פשוט נקרא לזה איך שהם קוראים לזה: אנטי-ציונות. שיכלול כל יהודי שהוטרד, הותקף או נרצח תחת דגל ההתנגדות לציון.
כי אם אנטי-ציונות מתבטאת בעקביות כעוינות כלפי יהודים, אם היא מוצאת את מטרותיה שוב ושוב לא במשרדי ממשלה אלא בקהילות יהודיות, אם היא מתיישרת עם אלימות נגד יהודים ברחבי הגלובוס - אז זה כבר עונה על השאלה.
חיפשנו מילה שמשמעותה אנטי-יהודי. הם נתנו לנו אחת.
הפגנה בלונדון נגד אנטישמיות. ארכיון | צילום: גטי אימג'ס
אם שינוי התווית מאנטישמיות לאנטי-ציונות עוזר לחשוף את היקף ואופי מה שקורה, אז אולי זה תרגיל כדאי. לא בגלל שזה פותר את הוויכוח, אלא בגלל שזה מחדד אותו.
בסופו של דבר, השאלה אינה איך אנחנו קוראים לשנאה. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לראות אותה בבירור. מילים חשובות, אבל המציאות חשובה יותר.
תקראו לזה אנטישמיות. תקראו לזה אנטי-ציונות. עבור הקורבנות אין הבדל. וגם, כך נראה, לא עבור אלו ששונאים אותם.
עוד כתבות בנושא
