תלמיד בית ספר בלונדון או בניו־יורק שניגש לאחרונה לערכים הקשורים למזרח התיכון באתר "בריטניקה קידס", אנציקלופדיה מקוונת המיועדת לילדים ונוער, כדי להשלים שיעורי בית או סתם כדי ללמוד על המתרחש בעולם, גילה את מפת המזרח התיכון פרוסה על רקע צבעוני, ולאורך שטחה של ארץ ישראל – מן הנהר ועד הים – נמתחת מילה אחת בלבד, "פלסטין". במפה הזאת אין שום אזכור למדינה הריבונית המושלת בשטח, והוא אף לא מתואר בשמו העברי הקדום. גם בערך "פלסטין" באתר מתוארת היחידה הגיאוגרפית הזו בשם זה, הקיים "אלפי שנים", כפי שלומדים הילדים הסקרנים.
ההגדרה הזאת עמדה על כנה תקופה ארוכה, עד שלאחרונה שמו לב אליה באתר "הטלגרף" הבריטי. הסערה שהתחוללה בעקבות הכתבה שפורסמה בנושא, אילצה את עורכי האתר להתייחס לעניין ברצינות. את המתקפה המרכזית נגד ההטיה המוזרה ניהל ארגון "עורכי דין בריטים למען ישראל", גוף שמשתתף דרך קבע בקרבות תודעה מהסוג הזה. במכתב חריף ששיגרו אנשיו להנהלת האנציקלופדיה הם הבהירו כי לא מדובר בטעות גרפית תמימה, אלא באימוץ נרטיב פוליטי קיצוני במסווה של עובדה היסטורית. הצגת האזור כולו כ"פלסטין", טענו המשפטנים, היא "מחיקה למעשה של קיומה של מדינת ישראל". המפה של בריטניקה, הוסיפו, מהדהדת באופן חזותי את הסיסמה הנשמעת בקמפוסים ובהפגנות של תומכי טרור ברחבי העולם, במיוחד מאז 7 באוקטובר: "מהים ועד הנהר, פלסטין תשוחרר". עבור ילד בן עשר שמכין שיעורי בית בלונדון, המסר נקלט היטב: ישראל איננה ישות לגיטימית, וקיומה הוא טעות שאין להנציח על מפה רשמית.
ג'ימי ויילס | צילום: איי. אף. פי
הלחץ התקשורתי והמשפטי עשה את שלו, ובראשית השבוע נאלצה בריטניקה – מוסד שבעבר היה שם נרדף לדיוק קפדני, יבשושי כמעט – לסגת. המפה הוסרה, והטקסט בערך "פלסטין" עודכן בדחיפות כדי להבהיר, למרבה האבסורד, כי "כיום מדינת ישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה ממוקמות בתוך האזור הזה". השם "פלסטין" נותר המגדיר הרשמי לתא השטח הזה, אך ישראל הצליחה להידחף אליו בכל זאת, בין הגדה לרצועה.
תיאודור פאפאס, העורך הראשי של אנציקלופדיה בריטניקה, סיפק הצצה נדירה וכנה להלך הרוח שהוביל למחדל. בתגובה לפניית הטלגרף הוא לא הסתתר מאחורי "טעות אנוש" או "תקלה טכנית", אלא הודה ביושר מפתיע שהגרסה השנויה במחלוקת הייתה עלולה להתפרש כקידום של "אג'נדה מסוימת", כלומר, מחיקה של ישראל ודה־לגיטימציה של קיומה כמדינה. ההודאה של פאפאס חושפת כיצד הדה־לגיטימציה לישראל אינה נחלתם הבלעדית של טרולים אנונימיים ב"אקס" או בטיקטוק, או סטודנטים קיצוניים בקמפוסים. היא מחלחלת, לעיתים בעיצוב גרפי תמים למראה, אל המאגרים הקלאסיים של הידע המערבי. אם אפילו בבריטניקה – אנציקלופדיה נחשבת עם עורכים ומשמעת מידע – משתרשת אידאולוגיה שתופסת את עצם קיומה של ישראל כלא לגיטימי, מה יהיה על אתרים פופולריים יותר ומוקפדים פחות?
אכן, המקרה של בריטניקה היה רק קדימון עדין, כמעט מנומס, למלחמת העולם המתחוללת בזירות פרוצות יותר של המידע העולמי. ויותר מכול, באנציקלופדיה הפופולרית ביותר בעולם: ויקיפדיה.
המייסד ניסה להתערב
אם את הטעות של בריטניקה ניתן אולי להגדיר איכשהו כתאונת עבודה של עורך רשלן, הרי שבוויקיפדיה הסיפור שונה בתכלית. שם המחיקה והשכתוב אינם באג במערכת, אלא הפיצ'ר המרכזי. במשך שנים השתרשה המחשבה שהאנציקלופדיה החופשית היא מעין כיכר עיר דיגיטלית, מקום שבו חוכמת ההמונים מאזנת את עצמה ויוצרת ממוצע סביר של האמת. ואולם בשנים האחרונות, הכיכר הזו נכבשת במסע מתעצם של עריכות ומחיקות, הדחות והצבעות, ואינספור נהלים בירוקרטיים סבוכים. נראה כי אין תחום שבו המלחמה הזו גלויה ובוטה יותר מהערכים הקשורים למדינת היהודים.
אחת הדוגמאות הבוטות לסטנדרט הכפול של ויקיפדיה ולמאבק בנרטיב הישראלי, התגלתה ביחס לקורבנות האלימות המינית של טבח 7 באוקטובר. בעוד שהקריאה "להאמין לנשים" הפכה בעשור האחרון לנורמה מקודשת במערב, בוויקיפדיה התקיים תהליך של הכחשה וספקנות. עורכים ניהלו מלחמות התשה כדי למזער עדויות של ניצולות וניצולים לאלימות המינית המחרידה שביצעו מחבלי חמאס ועזתים אחרים בנובה וביישובי העוטף, תוך דרישה ל"ראיות פורנזיות" ברמה בלתי אפשרית – רף שמעולם לא הוצב בפני קורבנות סכסוך אחרים. הערך שעסק בנושא הפך לשדה קרב שבו תיאוריות קונספירציה, הטוענות כי העדויות על מקרי האונס הן "תעמולה ציונית" שנועדה להכשיר את המלחמה, קיבלו משקל שווה לעדויות הקורבנות.
במקביל לקרב על העבר, התנהל מאבק איתנים על הגדרת ההווה. עם פרוץ המלחמה, הערך שעסק בטענות לרצח עם בעזה נשא בתחילה כותרת מסויגת ("הטענות על..."), אך עד מהרה השתלטו עליו עורכים אקטיביסטים ושינו את שמו ל"רצח העם בעזה" (Gaza genocide). השינוי הקטן הזה הפך האשמה משפטית שנויה במחלוקת לעובדה היסטורית מוגמרת, המוצגת באתר שרוב העולם דולה ממנו את המידע שלו. כאשר ג'ימי ויילס, מייסד האתר, ניסה להתערב וטען שקביעה נחרצת כזו מפירה את עקרון הניטרליות, התקיפו אותו עשרות ארגונים פרו־פלסטיניים שהאשימו אותו ב"הכחשת רצח עם".
להטיה מסוג זה בזירות שמתיימרות להיות מאגרי מידע ניטרליים, יש מחיר של ממש בעיצוב דעת הקהל העולמית בזמן אמת. בהקשר זה בולט במיוחד המקרה של הפיצוץ בבית החולים "אל אהלי" בעזה בראשית המלחמה. דקות לאחר האירוע, ויקיפדיה כבר הדהדה את גרסת חמאס ואל־ג'זירה בדבר "תקיפה ישראלית" על בית החולים שהובילה למותם של 500 איש. גם לאחר שמודיעין מערבי ותחקירים עצמאיים הוכיחו מעבר לכל ספק כי מדובר בשיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי וכי מספר ההרוגים היה נמוך בהרבה, הערך המשיך להציג את האירוע כ"שנוי במחלוקת" או כבעל "דיווחים סותרים" במשך ימים ארוכים. בינתיים השקר הספיק להקיף את העולם, להצית הפגנות ולשכתב את ההיסטוריה, בשעה שהאמת עדיין ניסתה לשרוך את נעליה, נתקלת שוב ושוב בהתנגדותם של עורכים אקטיביסטים שהחליטו לעצב נרטיב במקום לברר את האמת.
טד קרוז | צילום: איי. אף. פי
המערכה ניטשת גם סביב עולם המושגים עצמו. כך למשל, מתקיים מאמץ מרוכז לשכתב את הערך "ציונות" בוויקיפדיה. במקום ההגדרה ההיסטורית המקובלת, תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, עורכים קידמו בשיטתיות הגדרה הממסגרת את הציונות דרך עדשה של "קולוניאליזם התיישבותי" ו"עליונות גזעית". הניסיון לקבע את הציונות כגזענות הוא מרכיב ותיק במערכת הדה־לגיטימציה לישראל, עוד מימי ברית המועצות ומאבקה התעמולתי במערב ובישראל. הדיונים בדפי השיחה של הערך היו כה רעילים ואלימים, עד שמפעילי המערכת נאלצו להשבית את האפשרות לערוך בו חלקים נרחבים. התוצאה הייתה שבמשך זמן רב הגרסה המוטה קפאה במקומה והפכה למקור הידע הבלעדי עבור מיליוני גולשים המבקשים להכיר את התנועה שהביאה להקמת מדינת ישראל.
מות הניטרליות
איך כל זה קורה? כיצד מיזם שהחל כחזון אוטופי לשיתוף חופשי של ידע, הפך למכונה משומנת להנדסת תודעה? התשובה טמונה בשינוי הדי־אן־איי של האתר. לארי סנגר, שייסד את ויקיפדיה לצד ג'ימי ויילס, זיהה את הסכנה הזאת כבר לפני שנים רבות, עזב את האתר וכיום משמיע מחאה קבועה נגדו מבחוץ. "מדיניות נקודת המבט הניטרלית מתה", הכריז לאחרונה בייאוש, בין השאר בתגובה לאקטיביזם האנטי־ציוני. לדבריו, המיזם שהקים הפך משוק רעיונות פתוח לזירה שבה קבוצות מאורגנות משתיקות בשיטתיות קולות שמרניים, דתיים או פרו־ישראליים, והופכות את האנציקלופדיה הפתוחה לשופר של השקפת עולם פרוגרסיבית קיצונית.
הקושי להיאבק בתופעה נובע מאופי המנגנון שבתוכו היא מתבצעת: מתוחכם, אפור ובירוקרטי. האמת הוויקיפדית נקבעת על פי מה שמוגדר כ"מקורות אמינים", ומי מחליט איזה מקור אמין? קהילת העורכים, כמובן. אם זה נראה לכם כמו מעגל סגור, אתם לא טועים. במציאות המעוותת של עורכי ויקיפדיה, גופי תקשורת שמרניים מובילים בארה"ב, כמו פוקס ניוז או הניו־יורק פוסט, מתויגים כ"בלתי אמינים באופן כללי" לדיווחים פוליטיים (הדברים מתייחסים לוויקיפדיה באנגלית, אבל מערכת זהה פועלת בשפות אחרות). לעומת זאת, רשת אל־ג'זירה – שופר התעמולה של קטאר, המדינה המממנת והמארחת את ראשי חמאס – נחשבת למקור לגיטימי וראוי לציטוט, בדרגה הבכירה ביותר של אמינוּת.
התוצאה היא מעגל קסמים הרסני: אם עורך ירצה לכתוב שצה"ל ביצע פשעי מלחמה, הוא יוכל לצטט את אל־ג'זירה והעריכה תשרוד; ואולם אם עורך אחר יציג דיווח של מכון מחקר שמרני או כלי תקשורת הנוטה ימינה כדי להפריך את הטענה, העריכה תיפסל בטענה שהמקור "מוטה" או "לא אמין".
אילון מאסק | צילום: איי.אף.פי
שיא האבסורד נרשם באירוע שאמור היה להרעיד את אמות הסיפים של כל ארגון יהודי בעולם. בהצבעה שנערכה בקרב עורכי ויקיפדיה באנגלית, הוחלט להגדיר את הליגה נגד השמצה (ADL) – הארגון הוותיק והחשוב בעולם למאבק באנטישמיות – כ"מקור בלתי אמין" בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני, זאת מכיוון שהיא ארגון "פרו־ישראלי", ולכן דיווחיה על אנטישמיות חשודים. ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל ה־ADL, הביע את תדהמתו נוכח המהלך וכינה אותו "דה־לגיטימציה של הליגה". אכן, בוויקיפדיה הנוכחית, להיות ציוני משמעו להיות שקרן בהגדרה. בפועל, המהלך הזה קבע שמי שמגן על זכותה של ישראל להתקיים, אינו יכול לשמש כעד אמין בבית המשפט של ההיסטוריה.
לא מדובר רק בהטיה אידאולוגית של עורכים בודדים. דו"ח שפרסמה הליגה נגד השמצה במרץ 2025 חשף תמונה מטרידה של התארגנות ממוסדת. הדו"ח הצביע על "מבצע רב־שנתי של עורכים הפועלים בחוסר תום לב", ומנה כ־30 חשבונות משתמש שפעלו בתיאום מושלם כדי לשכתב את ההיסטוריה. הפעילות הענפה של הקבוצה הזו כללה כ־1.5 מיליון עריכות לאורך השנים, למטרה ברורה: להלבין את פעילות חמאס וארגוני טרור אחרים, ולהדגיש כל ביקורת, שולית ככל שתהיה, נגד ישראל. חבריה פעלו ביעילות מפעימה וניצלו את הכללים הבירוקרטיים של האתר כדי לדחוק החוצה כל נרטיב שאינו מתיישר עם השקפת עולמם הקיצונית. במציאות שבה הקרב על הנרטיב מנוהל על ידי "בוטים אנושיים" שעובדים סביב השעון כדי לשכתב את המציאות, לאדם מבחוץ שמנסה לתקן ערך שגוי בזמנו הפנוי אין שום סיכוי.
המאגר המורעל
הפעילות האנטי־ישראלית בוויקיפדיה, בריטניקה ודומיהן, גורמת נזק רב לדמותה של ישראל. אולי במאמץ מרוכז מול בעלי הגופים הללו ובפעילות נגדית של עורכים ומשתמשים, אפשר לצמצם את שכתוב ההיסטוריה. ואולם נראה שהסכנה האמיתית אינה טמונה רק במה שנכתב באנציקלופדיות המקוונות, אלא במה שקורה למידע הזה לאחר שהוא מתפרסם. ויקיפדיה, בשל הפופולריות והזמינות שלה, הפכה למאגר המידע שממנו שואבת הרשת כולה – ובפרט מנועי הבינה המלאכותית שמשתלטים על העולם. וכשהמאגר מורעל, כולם נעשים חולים.
הדוגמה המיידית והיומיומית היא גוגל. כחלק מהשינויים שבוצעו בחיפוש כדי לשלב בו מרכיבים של בינה מלאכותית, אם אדם יחפש היום מידע על "ציונות" או "הנכבה", למשל, הוא ייתקל בתיבה מעוצבת המופיעה מעל תוצאות החיפוש ומציגה "עובדות" מהירות. מניין גוגל שואבת את התקצירים הללו? כמעט תמיד מהפתיח של ויקיפדיה. מחקר של אוניברסיטת נורת'ווסטרן מצא שתכנים מוויקיפדיה מופיעים ביותר מ־80 אחוז מתוצאות החיפוש לשאילתות נפוצות. המשמעות היא שהטיה פוליטית של עורך אנונימי בוויקיפדיה הופכת בן־רגע ל"עובדה של גוגל", הזוכה להילה אובייקטיבית וטכנולוגית. הגולש הממוצע מניח שאלגוריתם חכם ומתוחכם בדק את המידע, בעוד שבפועל הוא קורא טקסט שהוכתב על ידי אותה קבוצת פעילים.
הבעיה איננה נעצרת בתקצירי המידע של גוגל, שממילא יכולים לטעות לעיתים תכופות. הבעיה הגדולה יותר נעוצה בבוטים שנפוצו בכל העולם: מודלי השפה הגדולים כמו ג'מיניי, קלוד וצ'אט GPT, לומדים על העולם באמצעות סריקה של מיליארדי טקסטים, המדורגים, שוב, לפי רמת אמינות. ויקיפדיה היא אחת מאבני היסוד המרכזיות בתהליך האימון של המודלים הללו, בשל המבנה המסודר וה"עובדתי" לכאורה שלה, המקנה לה אמינות גבוהה. לכן, אם ויקיפדיה מגדירה את ישראל כ"מדינת אפרטהייד" או את הציונות כ"גזענות", הבינה המלאכותית תפנים את ההגדרות הללו כאקסיומות ותפלוט אותן בכל פעם שתישאל על כך.
כך נוצרת לולאה הרסנית: ויקיפדיה מייצרת הטיה; מנועי הבינה המלאכותית מפיצים אותה כאמת; עיתונאים וסטודנטים מצטטים את התוצאות שקיבלו מוויקיפדיה והבינה המלאכותית; ולבסוף, עורכי ויקיפדיה משתמשים בכתבות הללו כ"מקורות אמינים" כדי להצדיק הקצנה נוספת של הערכים. בתוך המעגל הזה, האמת ההיסטורית הולכת ונשחקת, עד שהיא עלולה להימחק כליל מהתודעה הקולקטיבית.
אחד האנשים שהבינו זאת הוא הסנטור האמריקני טד קרוז, ששיגר לאחרונה מכתב אזהרה להנהלת ויקיפדיה ובו התריע כי "ויקיפדיה מעצבת את מה שהטכנולוגיה תייצר מחר", ודרש לפעול כדי למתן את הסכנה; אכן, לא רק ישראל סובלת מההטיה הזאת, אלא כל מי שאינו מיושר לאידיאולוגיה פרוגרסיבית.
כיפת ברזל דיגיטלית
האם הקרב אבוד? לא בהכרח, אך הוא דורש שינוי אסטרטגי עמוק באופן שבו הצד הישראלי, והשמרני באופן כללי, מנהל את המערכה. עד כה, התגובה המרכזית של ארגונים ציוניים ומשרדי ממשלה הייתה טקטית בעיקרה: גיוס "צבאות של עורכים" בקורסים נקודתיים או מרתוני עריכה. הכוונות טובות, אך התוצאה לרוב אינה מספקת. המערכת החיסונית של ויקיפדיה יודעת לזהות התארגנויות כאלה במהירות, מתייגת אותן כ"בובות", וחוסמת את המשתמשים החדשים לצמיתות. המציאות הוכיחה שאי אפשר לנצח בירוקרטיה עוינת באמצעות הצפתה בחובבנים נלהבים; נדרשת עבודה סיזיפית, מקצועית וארוכת טווח של עורכים המכירים את הכללים לפני ולפנים, לצד פעילות משפטית וציבורית אגרסיבית מול הקרנות המממנות את המיזמים הללו.
בזירה הטכנולוגית הרחבה יותר, יש מי שכבר מנסה לשבור את המונופול. אילון מאסק, שרכש את טוויטר כדי להילחם במה שראה כהטיה פרוגרסיבית של השיח, סימן גם את ויקיפדיה כמטרה. הוא לעג לה בפומבי וכינה אותה Wokipedia, אך חשוב מכך – הוא הקים את "גרוק", בינה מלאכותית שנועדה להוות אלטרנטיבה "מחפשת אמת" למודלים המקובלים, אם כי הוא נתקל באינספור בעיות במימוש הניטרליות והדבקות בחופש הדיבור שהוא ייחל להן. החזון של מאסק ושל יזמים אחרים בימין האמריקני הוא ליצור את "גרוקיפדיה", מאגר מידע אלטרנטיבי שלא יהיה כפוף לקונצנזוס של עורכים אקטיביסטים אלא יתבסס על מגוון רחב יותר של מקורות מידע ונתונים גולמיים. האתר כבר עלה לאוויר, והוא הולך ומוסיף ערכים כל העת. אם המהלך יצליח, ייתכן שבעתיד הקרוב נראה פיצול של הרשת לשני יקומים מקבילים של ידע.
ואולם מדינת ישראל והעולם היהודי אינם יכולים להמתין לישועה שתבוא מעמק הסיליקון. המסקנה המתבקשת היא שאין מנוס מבניית "ריבונות מידע". כשם שישראל משקיעה מיליארדים בהגנה פיזית ובסייבר, ייתכן שעליה להשקיע בבניית מאגרי מידע דיגיטליים עצמאיים, נגישים ורב־לשוניים, שיוכלו להציב משקל נגד להטיות של ויקיפדיה ואף לשמש חומר גלם לאימון מערכות הבינה המלאכותית של העתיד.
המקרה של המפה בבריטניקה והמאבקים בוויקיפדיה מזכירים לנו שבמאה ה־21 ההיסטוריה כבר אינה נכתבת על ידי המנצחים אלא על ידי העורכים. המאבק על הידע הוא אפוא מאבק על האלגוריתם שקובע מהי האמת.