לאירופה יש חום גבוה. ביום השואה הבינלאומי, חלק מקולותיה הבולטים - ביניהם "l'Unità" האיטלקי - בחרו בהזיה על פני האמת, והשוו את המלחמה בעזה לשואה. זו אינה רק פרובוקציה; זוהי הכחשת שואה במסווה של זעם מוסרי.
עוד כתבות בנושא
רק חולי - או מהלך פוליטי מביש - יכולים לייצר בלבול כזה. ישראל לא התעוררה בוקר אחד כדי להשמיד עם. היא הותקפה. גברים, נשים וילדים נרצחו, נאנסו, נשרפו חיים ונחטפו על ידי חמאס. המדינה היהודית נלחמה לא מפני שהיא רצתה, אלא כי היא הייתה חייבת.
כדי לטעון אחרת נדרשת הזיה. האם יהודים התכוננו במשך עשרות שנים לטבוח בגרמנים, להשקיע מיליארדים ולחפור מנהרות? האם אוכלוסייה נצית עודדה אותם? האם ההנהגה הסתתרה מאחורי מגנים אנושיים – באופן מכוון, כפי שהודה מנהיג חמאס לשעבר יחיא סינוואר - כדי להרוויח סימפתיה בינלאומית ולגרום לגרמניה להיראות רע? ישראל רצחנית? תעשו לנו טובה.
הכי מעניין
די לשקר
העובדות לבדן חושפות את השקר. בשנת 1967 היו כ-360,000 עזתים. בשנת 2005, 1.376 מיליון. כיום, יש יותר משני מיליון - מספרים שגדלו תוך כדי מלחמות ועימותים שבהם ישראל נמנעה ככל יכולתה מפגיעה באזרחים. זהו "רצח עם" מוזר ביותר, אכן - כזה המלווה בהצעות חוזרות ונשנות לשלום, שנדחו מאז 2005.
משחק המספרים הפך לתיאטרון. מהדווחת המיוחדת של האו"ם, פרנצ'סקה אלבנזה, ועד למשרד הבריאות של עזה (המנוהל בידי חמאס), הנתונים מזנקים ל-60,000 הרוגים, כולל 9,000 מחבלים - בעוד שהערכות אחרות מצביעות על כ-20,000 לוחמים חמושים שנהרגו ומספר דומה של נפגעים אזרחיים בסביבה צבאית לחלוטין, שבה משגרי טילים הוטמעו בבניינים ובתי חולים שימשו כמתקני חמאס.
יחס נפגעי לוחמים לעומת אזרחים של אחד לאחד יהיה הנמוך ביותר שתועד אי פעם בלוחמה בשטח אורבני, ובפער עצום. אנו מציינים זאת בערבון מוגבל, משום שנתונים הניתנים לאימות נותרים נדירים - בעוד שזעם מייצר תשומת לב ומימון באופן אמין.
עוד כתבות בנושא
מה שברור הוא שישראל מעולם לא ביקשה לחסל פלסטינים. זה לא חלק מההיסטוריה של המדינה. ישראל ביקשה בעקביות לחיות בשלום. לעומת זאת, בחירותיו של חמאס כתובות בשחור על גבי לבן ומבוצעות באמצעות טרור בלתי פוסק.
כדי להציל אזרחים, צה"ל השתמש בכל כלי זמין: פינויים, שיחות טלפון, עלונים ואזהרות. האם יהודים הוזהרו אי פעם על ידי הגרמנים לברוח לפני השואה? בישראל, חיילים נחקרים ומועמדים לדין בגין הפרות של כללי פתיחה באש מחמירים. מטרות מותקפות רק אם הן חמושות; בתי חולים רק אם חמאס משתמש בהם; מבנים רק אם הם משמשים כאתרי שיגור או מחסני אמל"ח.
תכולת משאיות הממתינות לאיסוף והפצה מצד האו״ם בצד הפלסטיני של מעבר כרם שלום | צילום: דובר צה"ל
בינתיים, המציאות ההומניטרית מתהפכת. מאות משאיות מזון נכנסו לעזה מדי יום - אלא אם כן חמאס גונב ובוזז אותן - אך עמודי השער של העיתונים ואתרי החדשות מציגים תמונות של ילדים הסובלים מתת-תזונה הנגרמת ממחלה, המוצגות כהוכחה לאכזריות הישראלית. ההיסטוריה מעוותת עד שהשקר הופך ל"נתון".
השקר העמוק יותר הוא קולוניאליזם. המדינה היהודית אינה קולוניאלית. יהודים נמצאים בבית, בארץ אבותיהם - כפי שמעידים התנ"ך והיסטוריונים רומאים, יווניים, נוצרים ומוסלמים. תביעתם של היהודים לארץ ישראל חזקה יותר מתביעתו של כמעט כל עם אחר לכל אדמה שהיא; מארק טוויין תיאר אותה כשוממה לפני שהיהודים החיו אותה בעמלם. ישראל מעולם לא תכננה לגרש ערבים; הערבים הם שתקפו יהודים.
די לשקרים. די לאנטישמיות חסרת בושה. ולאלה שקוראים "לעולם לא עוד", אמרו זאת בכנות ובאופן ישיר: אנחנו מגנים על ישראל.
עוד כתבות בנושא
