בפורום "חומת מגן לדמוקרטיה" חברים 168 בכירים בדימוס במערכת הביטחון. בהם נוכל למצוא אלופים במיל', ראשי מוסד ושב"כ לשעבר ומפכ"לים בדימוס. בתחילת השבוע פרסמו חברי הפורום מכתב התראה פומבי, ובו הזהירו שפעילי ימין ינסו למנוע בכוח את השבעת הכנסת. הם הוסיפו ותיארו במילים קשות את הסכנה העצומה שהמהלך הזה יעמיד בפני הדמוקרטיה הישראלית ביום חגה. בכירי הפורום תדרכו עיתונאים לגבי חששותיהם: עד 1,500 פעילי ימין חמושים יגיעו לכנסת, וינסו למנוע בכוח הזרוע את השבעתה.
עוד כתבות בנושא
אמנם המערכות שעליהן הופקדו בעבר הבכירים הללו לא הצטיינו באופן מיוחד בהתראות מדויקות, אבל חזקה על מומחים כאלו שהם יודעים על מה שהם מדברים. לכן ודאי חשנו כולנו הקלה עצומה כאשר בניגוד לציפיות הושבעה הכנסת אתמול בלי שום הפרעה, ואין פוצה פה ומצפצף. לא אלף וחמש מאות פעילי ימין חמושים הסתערו על הכנסת, אלא אפס. אכן, אודה שבירכתי התודעה ניקרה בי התהייה איך אפשר להסביר את הפער הזה בין האזהרה הנוראה לבין המציאות השלווה; עד שנזכרתי בעוד אזהרות חוזרות ונשנות מאותו ז'אנר ומאותו כיוון במפה הפוליטית.
מאיפה להתחיל? כבר ב-2018 הכריזה הסופרת איריס לעאל: "אם נתניהו ינצח, אלו עלולות להיות הבחירות הדמוקרטיות האחרונות". שלוש מערכות בחירות לאחר מכן אמר אביגדור ליברמן ב-2020 שאם נתניהו יפסיד בבחירות – הוא לא יקבל את התוצאות: "הוא בכל מקרה רוצה להתבצר בבלפור, ובכל מקרה הולך לגנוב את הבחירות". אחרי שתומכי טראמפ פרצו לקפיטול, מיהרו העיתונאים ברוך קרא, בן כספית, נעה לנדאו ואלדד יניב לפרסם האשמות בדרגות חומרה שונות כלפי הימין הישראלי, שכביכול מתכנן מזימה דומה. כזכור, נתניהו כבר הספיק מאז להפסיד בבחירות, ופינה את מבצר בלפור בשקט ובשלווה. איש לא הסתער על הקפיטול הישראלי.
הכי מעניין
לעלילה חיים משלה
אך לעלילה הזו יש כבר חיים משלה, והמציאות מעולם לא עיכבה לשנייה את המאשימים. ב-2024 שאלה העיתונאית מורן אזולאי את יאיר גולן על הבחירות הבאות, והוא ענה לה: "למה את חושבת שנגיע לבחירות?". גולן מיהר להסביר: "האם נתניהו יהסס להכריז מצב חירום שלא מאפשר קיום בחירות אם זה ישתלם לו פוליטית? ...הוא יעשה את זה בלי להסס". בעקבותיו שיתף אותנו גם נשיא לשכת עורכי הדין עמית בכר בדאגתו הדומה: "יש חשש עצום שהמהלכים הללו יובילו לכך שלא יהיו בחירות, או שיתקיימו אבל לא יהיו חופשיות".
לפני הבחירות האחרונות הכריז אהוד ברק על הקמת "יחידת הגדעונים" שלוחמיה המתנדבים ימנעו כביכול מהימין לגנוב את הבחירות. בסופו של דבר גם החסמב"ה המקשישה הזו נשארה מובטלת. למרבה אכזבתם של אחדים, גם נפתלי בנט מיהר לקפוץ על העגלה הזו. "אינספור אנשים שאלו אותי האם בכלל יתקיימו הבחירות", פרסם בנט, אך מיהר להרגיע: "אהיה ברור – לא נאפשר לאף אחד לדחות או לשבש את הבחירות. אנחנו על זה". אם כך, העובדה שהבחירות התקיימו כתקנן אולי לא נבעה מהגישה הדמוקרטית הבסיסית של הימין הישראלי, כפי שאנסה לטעון מיד, אלא מהעובדה שבנט היה "על זה" – מה שלא יהיה אותו "זה" שעליו עלה.
עוד כתבות בנושא
מאיפה באות כל תחזיות הבלהה המופרכות הללו? דברי חכמינו יכולים אולי ללמד אותנו הסבר חלקי לנטייה הזו לטפול על הימין הישראלי עלילות שווא כאלו. כך כתב הרמב"ם על אדם המרבה להשמיץ אחרים בתחום מסוים: "הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים – חוששין לו שמא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים – חוששין לו שמא עבד הוא; שכל הפוסל במומו פוסל" (הלכות איסורי ביאה י"ט, יז). "כל הפוסל במומו פוסל" – ואדם שמוצא בעצמו נטייה אנטי-דמוקרטית יַרבה להעליל אותה על אחרים.
ב-2023 הצביעה הכנסת על ביטול עילת הסבירות. פעילי שמאל ניסו למנוע את ההצבעה בכוח הזרוע: הם ערכו מצור על הכנסת, מנעו בכוח מחברי כנסת להגיע למשכן ולעשות את מלאכתם, ואף שיגרו חבורת מתפרעים להשתולל בתוך הכנסת. מעולם לא היה איום אלים וישיר כל כך על הדמוקרטיה הישראלית, והוא הושתק והוחרש, נעלם לגמרי מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
מפגינים נגד הרפורמה מנסים לחסום את הכניסה לכנסת. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
אפשר להבין איזה מנגנון פסיכולוגי מביא את תומכי המתפרעים ההם להעליל התנהגות כזו דווקא על תומכי הימין. להבין אפשר – אך להתפעל מזה קשה.
כאשר טייסים ושאר מיוחסים ניסו לסחוט את הממשלה ואיימו שאם לא תתנהל לפי דרישותיהם "לא יהיה לכם צבא", אנשי ימין רבים אמרו במרירות שעברנו לממשל צבאי. כמה מאנשי השמאל הוסיפו גם לאחר מכן לפלרטט עם הרעיון של מרי צבאי נגד הממשלה. יאיר גולן אמר: "הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד ובכירים אחרים יצטרכו לשאול את עצמם למי הנאמנות שלהם נתונה". גדי איזנקוט חזר על רמזים מקוממים כאלו בליל הבחירות האחרונות.
עוד כתבות בנושא
האירוע החמור ביותר מסוג הזה התרחש כאשר נתניהו טען שראש השב"כ רונן בר סוחט אותו באיומים. השב"כ הכחיש, אך ראש השב"כ הקודם, נדב ארגמן, אמר במפורש: "אם לא תהיה ברירה – אני אומר כל מה שאני יודע".במקביל הבהירה סימה קדמון, מעל דפי ידיעות אחרונות, שנתניהו צריך להיזהר מ"ראשי השב"כ לדורותיהם": "אחרי הכול, מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו, על משענת חייו ועל הבן היקיר לו". אינני מכיר דוגמה דומה לאיום כזה על הדמוקרטיה הישראלית, כאשר ראשיו של שירות הביטחון הממלכתי סוחטים בפרהסיה את ראש הממשלה הנבחר – ואף האירוע הזה הושתק ונמחק.
עד כמה חשובה באמת הדמוקרטיה לאופוזיציה הישראלית? העובדה היא שמנהיגיה לא היססו למחוק אפילו את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי ביותר. יאיר לפיד ואביגדור ליברמן קראו לשלול מהחרדים את זכות ההצבעה; זאת, כמובן, לפני המהפך הרעיוני שעבר ליברמן בימים האחרונים. אני מניח שעכשיו הוא רוצה להעניק לכל חרדי שני קולות בקלפי.
מי יכול ללמד את מי על דמוקרטיה
הנטייה להטיף לימין על דמוקרטיה התבטאה באופן חצוף במיוחד בדברים שכתב יאיר לפיד על ההתנתקות. לפיד הסביר אז, בימיו כעיתונאי, שהמניע להתנתקות לא היה מדיני או ביטחוני, אלא הרצון ללמד את המתנחלים "שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה". המורה והתלמיד התהפכו בתפקידים; הרי לא היה אירוע מופתי של קבלת עול הדמוקרטיה כמו התנהגותם של מגורשי גוש קטיף. עשרת אלפים איש איבדו את בתיהם, את קהילותיהם ואת עבודתם, נגררו בכוח ובאלימות לפני שדירותיהם נהרסו ויישוביהם נמסרו לאויב, ללא שום תכלית וללא טעם – והם הגיבו במינימום אלימות. אף אחד מהם לא ירה פצצות תאורה על בית ראש הממשלה, ולא הצית טבעת אש מסביב למשכנו. אותם לא צריך ללמד שיעור בדמוקרטיה; הם אלו שיכולים ללמד אחרים.
המכון למדיניות העם היהודי שאל לפני הבחירות את הישראלים איך יגיבו אם התוצאות לא יהיו לרוחם. 80 אחוזים מאנשי הימין השיבו שיכבדו כל החלטה, או "זה מצער, אבל אלה החיים". רק 20 אחוזים אמרו שהפסד בבחירות יהיה בלתי נסבל. אצל אנשי השמאל התמונה הייתה הפוכה לחלוטין: 81 אחוזים מהם הצהירו שהפסד בבחירות יהיה בלתי נסבל. כמעט אף אחד מהם לא ענה שבכל מקרה יכבד את הכרעת העם.
גדי איזנקוט לאחר פרסום מדגם הבחירות | צילום: Miriam Alster/Flash90
אני לא חושב שמדובר באנשים רעים, שזוממים באופן מודע ונכלולי להתנכל לדמוקרטיה הישראלית. אני לא מאמין גם בתיאוריות הקונספירציה על ה"דיפ-סטייט", שמרקיבה את המדינה מבפנים. אני כן חושב שהעימותים הפנימיים הקשים של השנים האחרונות אינם מוציאים מאף אחד מאיתנו את מיטבו, וזה מה שיוצא מאנשים חרדים וכועסים.
יש הרבה סיבות שבגללן נחוצה לנו אחדות פוליטית; אפשר לקוות שהיא תדע לשכך גם את החרדה והכעס הללו. אך בינתיים, קשה לי להתאפק כאשר האנשים שמסכנים בפועל את הדמוקרטיה הישראלית מעלילים שוב ושוב על יריביהם, כאילו דווקא הם עומדים לעלות על הכנסת חמושים בנשק. לפני שהם משמיצים אחרים על זלזול דמיוני בדמוקרטיה ובכלליה, מוטב שיסתכלו במראה.
עוד כתבות בנושא
