השורות הבאות נכתבות בלב כבד, דווקא כי נפתלי בנט הוא פוליטיקאי שאני מכבד ומעריך. אף שבנט כבר מזמן חצה את קו הגבול הדמיוני שבין המחנות, המשכתי להאמין, אולי בתמימות, שמי שנחשב עד לפני שנים לא רבות לתקוות הנהגת הימין לא הפך במחי יד לעוד אחד מתועמלני השמאל. דומה שטעיתי. הציוץ הקצר שפרסם השבוע, שהפך אותו לעוד אחד ממדבררי קונספירציית ביטול הבחירות, לא היה רק מביך לוגית. זה היה מעשה של הצטרפות למכונת הרעל, המפיצה עלילות כזב נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה במטרה לגייס את הציבור למחאה הדועכת.
עוד כתבות בנושא
"הודעה מיוחדת לבעלי תפקידים בשירות הציבורי ולגורמי אכיפת החוק: אינספור אנשים שאלו אותי אם בכלל יתקיימו הבחירות. אהיה ברור: לא נאפשר לאף אחד לדחות או לשבש את הבחירות. אנחנו על זה. דחיית בחירות יכולה להתרחש רק ברוב של 80 חברי כנסת, ואין כאלה", כתב בנט. ראשית, הציוץ עצמו תמוה. אם לשם דחיית הבחירות דרוש "רוב של 80 חברי כנסת ואין כאלה", מה משמעות ההצהרה הפומפוזית ש"לא נאפשר" את דחיית הבחירות? מה פשר ההבטחה "אנחנו על זה"? מדוע ראש הממשלה לשעבר, שאינו חבר בכנסת ולא יכול להצביע לא כך ולא אחרת, חש צורך להתבטא בנושא ולהציג את עצמו כמי שעסוק בבלימת הסכנה המדומיינת?
אבל השאלה הזאת חשובה פחות. מה שמטריד הוא מהיכן צצה תאוריית הקשר הטוענת שמישהו בגוש הימין מתכוון לבטל את הבחירות הבאות, וכיצד ייתכן שתסריט מופרך כל כך קנה לו שביתה במחנה רחב כל כך. ניסיון לאתר את נקודת הראשית המדויקת שהביאה לעולם את העלילה הבזויה לא צלח, אך סביר מאוד להניח ששורשיה בשוליים הסהרוריים של מחאות קפלן. היא החלה להתרקם שם כשהמאבק נגד הרפורמה היה בשיאו, אך באופן אבסורדי חדרה לזרם המרכזי של השמאל הרבה אחרי שהתברר שרפורמה של ממש כבר לא תהיה.
הכי מעניין
חדירתה לשיח הציבורי הושלמה ככל הנראה בעקבות ההחלטות על הדחת ראש שב"כ לשעבר רונן בר והיועמ"שית המכהנת גלי בהרב־מיארה. הדבר נעשה כחלק מפמפום הנרטיב השקרי ש"עצמאותם" של בעלי התפקידים הללו היא הערובה לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית. למרבה הצער, הקמפיין השקרי הצליח לסחוף גם אנשים הגיוניים ושקולים בדרך כלל.
הפוסל במומו פוסל
במחנה השמאל נהוג לכנות כמה מדוברי הימין בכינוי "מכונת הרעל". אבל הביטוי הזה הולם דווקא הפצת האשמות כאלה על מחנה הימין. אין 80 חברי כנסת שיתמכו בדחיית הבחירות לזמן בלתי מוגבל: זה נכון עובדתית פשוט משום שאין גם עשרה כאלו. הרעיון של ביטול הבחירות או אי כיבוד תוצאותיהן מעולם לא נידון ברצינות בימין. איש מדוברי השמאל העוסקים בכובד ראש מזויף בתאוריה המופרכת הזאת לא הביא עד היום ולו בדל ראיה לכך שמישהו בימין בכלל, ובסביבתו של ראש הממשלה נתניהו בפרט, משתעשע ברעיון עוועים כזה. כל ה"ראיות" לכך מקורן במוחם הקודח של דוברי השמאל.
תחילה התנחלה הקונספירציה בלבבות אנשי האגף הקיצוני ביותר של מפגיני בלפור וקפלן, ובמיינסטרים של מחנה ה"שינוי" וה"ריפוי" רחשו לה אז בוז סלחני, אך בחלוף הזמן עלה מפלס התסכול מאי נפילת הממשלה, ולחגיגת הקונספירציה הצטרפו חלקים גדלים והולכים במחנה. וכך איש ציבור אידיאליסט וראוי כמו הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט יושב באולפן ההסכתים של "כאן" ואומר ברצינות תהומית למראיין שאול אמסטרדמסקי: "יש לי חשש שהבחירות הבאות לא יהיו הוגנות".
ההאשמה שהפריח איזנקוט לחלל הווירטואלי מופרכת וקיצונית רק מעט פחות מזו שחברו להנהגת גוש השמאל נפתלי בנט ייחס במשתמע למחנה הימין, ועדיין היא משוללת כל בסיס. חשדות לזיופי בחירות בקנה מידה נרחב צצים כפעם בפעם דווקא ביישובים שאינם חשודים בהצבעה למפלגות הימין, ודי לחכימא.
המחשבה שמחנה הימין, המעלה על נס את חשיבותה של קבלת הכרעת העם בבחירות "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות", כלשון חוק יסוד הכנסת, יחתור תחת קיומן, היא איוולת גמורה. המחנה הזה הרי שואב את כוחו אך ורק מהכרעת העם, לא מיצירת "עקרונות יסוד" מופשטים "של השיטה", שמופקדים על מימושם מוסדות שאינם נבחרים בידי הציבור, כמו בית המשפט ואליטות המנהל המחזקות אותו ומחוזקות על ידו. יש משהו אבסורדי בכך שדווקא המחנה שמאס בהכרעת העם מציף תיאוריות קונספירציה הזויות כאלו, בבחינת הפוסל - במומו פוסל. אם תרצו, זהו מקרה של השלכה פסיכולוגית. דוברי שמאל שממציאים את התיאוריות המוזרות הללו משליכים על יריביהם את המאוויים הכמוסים שלהם עצמם. מאמרי ייאוש מהכרעת העם קראנו כבר לא פעם בבמות שמאל מובילות כמו העיתון הארץ.
עוד קיסם למדורה
אז למה נתניהו מעולם לא הכחיש את הטענות שהוא מתכוון לבטל את הבחירות, שואלים דוברי המחנה, ועל פניהם חיוכו של מי שמשוכנע שנתן ליריבו מכה ניצחת. אלא שה"הוכחה" הזו איננה לא ראיה ולא בדל ראיה לתזה שהיא מבקשת לתתה לה תוקף. איש לא יסכים להכחיש טענה כזו, משום שעצם ההכחשה יוצרת בלב המאזין את התחושה שיש בה דבר מה. נתניהו מסרב בצדק אפילו להתייחס לטענות הללו, משום שכל מענה רשמי יעניק ניצחון לא הגון למי שמלבים את השערת ההבל השקרית.
אך נזקה של העלילה הזו רב. שקרים כאלו מלבים פחד ושנאה, שהם דלק לאלימות. הפוליטיקאים חסרי האחריות המפיצים את העלילות הללו, שנפתלי בנט חבר אליהם השבוע, סבורים אולי שכך יקוששו עוד כמה קולות. ייתכן גם שמטרתם היא להפיח רוח בגחלת המתעמעמת של המחאה. כך או כך, הם ודאי לא מעוניינים שהמחאה תידרדר לאלימות. הבעיה היא שכאשר משחקים באש קשה לשלוט בתוצאות המשחק. איש מהם לא יכול להיות בטוח שליבוי השנאה והפחד לא יצא משליטה. גם אם 99 אחוזים מקהל היעד של בנט מבין היטב שזהו קשקוש ולוקח את העניין כולו בחצי הומור, די בכמה שלא יבינו את הקריצה כדי שיקרה פה אסון. וכשזה יקרה כבר לא ניתן יהיה לתקן את המעוות.
ולסיום עוד מילה על בנט: מאז נטש את מחנה הימין עשה ראש הממשלה לשעבר קריירה שנייה כפוליטיקאי של גשרים וחיבורים, אחד שכואב את הקרע בעם ורק מנסה לחבר בין חלקיו השונים. הפצת עלילת ביטול הבחירות מלמדת שאפילו את היומרה הזאת הוא נטש. עצוב.