שתי מסקנות צועקות אלינו מתוך תוצאות הבחירות - מסקנות קשות, מפחידות, שחולקות שורש אחד.
המסקנה הראשונה: הוא כאן, לא יעזור בית דין. גם אם נעצום עיניים בכל הכוח הוא לא ילך לשום מקום. יש פיל ענק בחדר, שיושב עם נרגילה ושר "בילאדי בילאדי".
המפלגות הערביות בכנסת – שמתנגדות לקיומה של המדינה היהודית, ומזדהות עם אויביה שקמו עליה לכלותה – זכו להישג היסטורי של 19 מנדטים. כ־850 אלף ערבים אזרחי ישראל, כמוני כמוך, אמרו את דברם; 850 אלף מתוך כמיליון בעלי זכות בחירה בציבור הערבי־מוסלמי בישראל.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
זהו רוב עצום שנתן את קולו למפלגות שתומכות בהרג חיילי צה"ל (איך היהודים קוראים לזה? "לא מגנות"), שתומכות בחמאס (איך היהודים קוראים לזה? "לא עונות לשאלה אם חמאס הוא ארגון טרור"), שבשבילן "עזה ניצחה ועזה תנצח" (ח"כ איימן עודה, הערבי ששמאלנים אוהבים לאהוב).
התוצאה הזו, 19 מנדטים לנציגות האויב בכנסת, משבשת את היכולת להקים ממשלה. היהודים ובני בריתם, הישראלים הפטריוטים כולם, לא יכולים לכונן ממשלה עם נציגי האויב, וגם לא לחבור אליהם בתרגילים פוליטיים נגד הרוב היהודי. מבחינת כל מי שנמצא עדיין במרחב הציוני, אפשרות כזו היא מחוץ לתחום. טאבו מוחלט.
וכך, באדיבות בית המשפט העליון - שרק לפני חודש הפך את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, והכשיר מפלגות תומכות אויב בכנסת - "נתקענו" עם 19 מנדטים שאינם חלק מהמשחק. מי שמבקש להרכיב ממשלה נדרש, למעשה, לאתגר הרבה יותר גדול מאשר השגת רוב של 61 מתוך 120 מושבים: הוא נדרש לרוב של 61 מתוך כמאה מושבים בלבד, סך המושבים בכנסת בניכוי נציגות האויב.
בזמן הזה, זו משימה קשה במיוחד. החרמת נתניהו - למעשה, החרמת מיליוני בוחריו ותומכיו - הופכת זאת למשימה בלתי אפשרית, אלא אם מישהו יעשה תשובה ויתיר נדרים.
עוד כתבות בנושא
בכל אופן, התקיעוּת הפוליטית שיוצרת נציגות האויב בכנסת היא לא העיקר, אלא, כפי שמלמדות תוצאות הבחירות, שיעור תומכי האויב בכנסת, וממילא בקרב הציבור הערבי בישראל. חבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי, שהקדיש במטה הרשימה המשותפת את תוצאות הבחירות ל"עמנו בעזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה ... ברכותינו גם לאסירים הנמקים בכלא. אלה חדשות טובות בשבילכם", גרף עם חבריו כ־850 אלף קולות – בעוד שיוסף חדאד וכל מה שהוא מסמל נשארו הרחק מאחוז החסימה. התמונה ברורה.
מדינת ישראל מזניחה את האתגר הבוער הזה. זו הזנחה פושעת. 19 מנדטים לנציגות האויב בכנסת הם קריאת השכמה, סטירה מצלצלת. האם מישהו יתעורר?
ומכאן למסקנה השנייה: לא למדנו דבר. הקונספציה עדיין כאן, חיה ובועטת. בעולם הגיוני, יכולנו לצפות לזינוק בכוחו של האגף שחזה את האסון, שקרא בכוחו הדל לכבוש את עזה לפני שתתפוצץ עלינו; שעוד קודם לכן התנגד לאוסלו ולעקירת גוש קטיף, וצפה בדיוק מה תביא עלינו הבריחה מעזה.
לאחר שצדקתו של הימין המפוכח הזה הוכחה מעל לכל ספק, יכולנו לצפות שהציבור היה מבקש יותר ממנו בכנסת ובממשלה, בניהול הזירות והאיומים מעל ראשו, לפני שיגיעו אליו לממ"ד. ובכן, הוא לא.
מפלגות הציונות הדתית וזהות הגיעו לשישה מנדטים, עוצמה יהודית עומדת על שבעה - 13 מנדטים בעולם שאחרי 7 באוקטובר לעומת 14 מנדטים לפני. זו אפילו ירידה במנדט, לפי שעה. בכל מקרה, אין שינוי לטובה. אף קפיצה לא נרשמה. האגף המפוכח לא גדל, כאילו לא קרה דבר.
עוד כתבות בנושא
השורש של שתי המסקנות הוא אחד: פגיעה של ממש ביכולת לזהות אמת - ועוד קודם, ברצון באותה אמת. אמת אובייקטיבית, עצמאית, חיצונית לדעות ולדמיונות שלנו וקודמת להם. מצב תודעתי ונפשי כזה הוא סכנה קיומית.
הלוואי שתקום כאן ממשלה, והיא חייבת להיות מבוססת על המחנה הלאומי שניצח בקרב הרוב היהודי ובני בריתו. הלוואי שיצטרפו אליו מפלגות ואישים מהאופוזיציה, שיתעשתו בעוד מועד. אבל האמת היא שהקושי להקים ממשלה הוא רק תסמין. הבעיה קשה ועמוקה בהרבה.