דיון ארוך וטעון במיוחד התנהל בבוקר יום שני, בתוכניתם של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בכאן רשת ב'. ישי כהן מכיכר השבת זעק שם מדם ליבו שמכתבו של הרב יצחק יוסף שפורסם יום קודם לכן, הקובע שעונש כרת מוטל על המצביע למפלגה שתומכת בעלייה להר הבית, אינו ניסיון לגייס קולות לש"ס, אלא פשוט מאבק של הראשון לציון על שמירת ההלכה. כהן צודק בהחלט בנוגע לחצי הראשון של הדברים: הרב יוסף לא המתין לבחירות כדי למחות על עליותיו החוזרות ונשנות של השר בן־גביר להר הבית. אחת לכמה שבועות בממוצע מוצא הרב לנכון לתקוף את בן־גביר בהקשר הזה, כך שביטול כלאחר יד של טענות הרב תוך אמירה צינית ש"זה כי בן־גביר שותה קולות מש"ס" היא מלאכה קלה מדי. דרוש הסבר טוב יותר.
מצד שני, ההלכה היא לא הסיפור כאן. כך כתב הרב יוסף בכתב ידו השבוע, תחת הכותרת "קריאת קודש ואזהרה חמורה": "מן הידוע והמפורסם חומר איסור העלייה להר הבית אשר כל גדולי הדורות ללא יוצא מן הכלל כולם אסרוה בתכלית האיסור מחשש לכרת. והן עתה קמו אנשי ציבור המגדירים את עצמם לאומיים ממפלגות שונות, המרימים יד בה' ובתורתו ומקדשים את העליות להר הבית ומכשילים את הרבים באיסור כרת באמתלא של לאומיות. ומלבד שמתגרים בכך באומות העולם הרי שאין שום היתר של הכשלת הרבים באיסורי כרת בשביל ריבונות. והדבר פשוט וברור שיש למחות בכל תוקף כנגדם, ובוודאי שקיים איסור גמור ומוחלט לסייע בידי מפלגתם ונציגם, ואסור לתת להם כוח בבחירות הקרובות. ומי שמצביע למפלגה זו עוונו יישא וקולר איסור כרת תלוי בצווארו! התומך במפלגתו של העולה להר הבית ומעודד את העליות להר הבית – הרי זה כאילו הוא עצמו באיסור כרת חס ושלום".
במה זכה הכרת על כניסה בטומאה למקום המקדש – מכל 36 הכרתות הנמנים במשנה הראשונה במסכת כרתות – לתשומת לב ציבורית כזאת בישראל 2026? הרי גם מחללי שבת ויום הכיפורים נמנים במשנה ההיא, וגם מי שאוכל חמץ בזמן איסורו, שלא לדבר על להט"בים. גם מי שמבטל את קורבן הפסח – בעצם כולנו – נמנה שם במסגרת הנענשים בכרת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
צריך לומר: עלייה להר הבית בלי טבילה מקדימה איננה גוררת כרת (ובכל זאת, חשוב לומר: כן אסורה) אלא רק כניסה למקום המקדש. מקום המקדש ידוע היטב – בכיפת הסלע, ששומרי מצוות העולים להר אינם מתקרבים אליה כלל. האמת היא שהמשטרה אינה מניחה ליהודים בעלי חזות דתית לחרוג ממסלול מצומצם מאוד המרוחק מרחק רב מהכיפה. גם ההאשמה שבעקבות יהודים העולים כהלכה ינהרו רבים שלא כהלכה הפוכה מהמציאות בשטח. הצמיחה בעליית שומרי מצוות למתחם מגדילה ביחס ישר את המודעות הרחבה לכללי ההלכה. כמעט בלתי אפשרי כיום לעלות להר בלי להתוודע קודם לכן לכללים ולדוגמה חיה של עלייה כהלכה.
וגם את זה חשוב לומר: לא נכון – בלשון המעטה – לתאר חזית אחידה של רבני ישראל "בכל הדורות" נגד עלייה להר. הנושא כלל לא עלה על הפרק כשאלה מעשית עד לפני קצת יותר ממאה שנה, ולמעשה זוהי שאלה הלכתית בעיקר מאז מלחמת ששת הימים. למעט הימים הראשונים שלאחר המלחמה ההיא, אז נהירת המוני בית ישראל לכל נקודה בהר ואף לפניי ולפנים גיבשה עצומה רבנית נגד התופעה – לא הייתה הסכמה רבנית על איסור כולל לכניסה לאתר המקודש. חלק מהחותמים על העצומה ההיא אף טרחו לימים להבהיר שאינם מתנגדים לעלייה בטהרה.
הרב חיים דוד הלוי למשל, רבה של תל־אביב־יפו, כתב שיש החוששים פן היתר הכניסה "יגרור אחריו הכשלת הרבים באיסור כרת, שייגררו להיכנס גם לשטח האסור, או שייכנסו לשטח הר הבית ללא טבילה וחליצת נעליים כדין. אך לעניות דעתי אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו כניסה להר הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפניי ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת? רק יראי ה' שליבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שייזהרו לבל ייכשלו באיסור כלשהו".
עוד כתבות בנושא
גם הרב עובדיה יוסף היה הרבה פחות נחרץ בנושא הזה משנהוג לתאר. "איסור חמור בזמן הזה להיכנס לבית המקדש", כתב הרב בספר חזון עובדיה, ומיד הוסיף בלשון רפה: "והנכון שלא להיכנס כלל לשטח הר הבית, שאין בידינו הגבולות של חומר הקדושה מסביב לבית המקדש". בדיון במועצת הרבנות הראשית ב־1982, בהיותו רב ראשי, אפילו הציע להקים ועדה שתדון ב"דרישה לקבוע תחומים, אם אפשרי, למקומות שאפשר לעלות בהר הבית". הוועדה לא הוקמה, אבל הדבר מעיד שלרב עובדיה לא הייתה עמדה הלכתית מגובשת בנושא. מכאן ועד להדבקת תווית כרת למי שמצביע לבן־גביר גדול המרחק כמו המרחק בין הקפדה על הלכות טהרת המשפחה ובין הימנעות מראש מלהתחתן מחשש להיכשל בהן.
רבנים לא מעטים מתירים עלייה להר ואף סבורים שהיא חיונית. אז מדוע התבטא הרב יצחק יוסף בסגנון "כל גדולי הדורות ללא יוצא מן הכלל אסרוה בתכלית האיסור"? ומדוע דווקא סוגיית ההר זוכה לתשומת לב בלתי מידתית שכזו?
כי יותר ממה שיש כאן עמידה על משמרת ההלכה, המאמץ הנוכחי הוא לבצר את הבלעדיות של הסדר הישן בבית המדרש, את העליונות של התפיסה הנחשבת משום מה מסורתית. הנהירה להר הבית על אף שלט הרבנות בכניסה האוסר זאת – יותר מכל צעד אחר – מתקבלת בקרב בכירי הרבנות בעבר ובהווה כמעשה מתריס, המעיד שעל הקווים מתחממים מוקדי סמכות חלופיים לרבנות, שמשדרים ללא הרף שהיא מקובעת ומנומנמת. וזה גורם להרבה כאב שם, גם אם זהו תהליך הכרחי וטבעי. לגורמים בשני צידי המתרס ברור שעל כף המאזניים נמצא הרבה יותר מאשר ההיבט ההלכתי הטכני של שאלת העלייה להר. ונכון, אם כי משני ביחס למטרות האחרות שהוזכרו – בהחלט קיים אצל הרב יוסף גם רצון לזהות את ש"ס כגורם הפוליטי היחיד האמון על שמירתה של ישראל יהודית.
אין צורך להשיב מלחמה שערה, חלילה להגיב בזלזול. ייתכן שלפנינו עימות מהדגם שבין בית שמאי ובית הלל ("אלו ואלו דברי א־לוהים חיים"), ואם כן ודאי שיש לנקוט את מדיניות האחרונים: להיות נוחים וענוותנים, להקדים דבריו הקשים לעיכול ולהכלה לדברינו (כפי שעשה השבוע יפה הרב שמואל אליהו), להמשיך בשלנו ולהשאיר לגורמים עליונים את ההכרעה עם מי הצדק. בהחלט ייתכן שהפרשנות הניתנת במחוזותינו היא הנכונה, אבל אין לדחוק את הקץ ולא עלינו המלאכה לגמור. עוצמת הטונים במכתב ה"כרת" כעוצמת הזרם המתחתר בהתמדה מתחת לפני השטח ומערער את יסודות הסדר שבצד שלנו נהוג לכנותו גלותי. זה פשוט קורה.