הרב יצחק יוסף שב ותקף אתמול את גישתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר לעלייה להר הבית. "הזהרתי כמה פעמים שאסור לעלות להר הבית. למחרת, דווקא, ההוא בן־גביר עלה להר הבית נגד דעת כל גדולי ישראל מכל החוגים", אמר הראשון לציון לשעבר. "איך אפשר לתת כוח לאדם כזה שמפר בריש גלי, בגאווה ובבוז, מבזה כל גדולי ישראל ועולה ככה להר הבית?".

בן־גביר, לא בדיוק הדמות שמתאזרת בשתיקה לנוכח התקפות מילוליות, בחר שלא להגיב. באחת המתקפות הקודמות – והיו המון כאלה – הסביר לי שגדל על התפיסה שאנשים מהשורה אינם אמורים להתעמת עם רבנים.

במתקפה הקודמת של הרב יוסף על השר בן־גביר, לפני קצת יותר מחודש, הוסיף הרב והתבטא בחריפות גם כלפי הרב דב ליאור: "איזו חוצפה זו", אמר אז הרב יוסף ביחס לבן־גביר. "איזה רב יש לו? הרב שלו מחברון, אני מכיר את הספרים שלו, הוא לא מגיע לקרסוליים של כל הרבנים שאמרתי". הרב יוסף גם התייחס למחאות שנשמעו אחרי דברים דומים שאמר עוד בשנת 2014, אז הגדיר את הרבנים המתירים עלייה להר הבית "רבנים מליגה ד'": "שאנשים לא ידברו, (אבל) רבנים יכולים לדבר".

בעיתונות התפרסמו בחודש האחרון כמה עצומות מחאה רבניות שיצאו להגנת הרב ליאור – אולם בלי לתקוף בחזרה את הרב יוסף. הציונות הדתית כולה, שכלפיה וכלפי רבניה הובע הזלזול, נמנעת ככלל מלהגיב לכל ההתקפות מצד הרב יוסף לאורך השנים, ובוחרת לשתוק. פתאום עולים בזיכרון הסיפורים שגדלנו עליהם, על רדיפתו של הרב קוק בידי רבני דורו, על השחרתו, על ההתנכלויות כלפיו ורצח האופי נגדו – ועל המשפטים האלמותיים שבהם יישב את דעת החרדים לכבודו. הוא הרי הנחיל לכולנו שהצדיקים הטהורים אינם משחיתים את זמנם בתלונות אלא בהוספת צדק, חוכמה ואמונה.

טוב שהציונות הדתית שותקת, טוב ומשובח שהשר בן־גביר בוחר לשתוק אל נוכח דברי הרב. ובכל זאת צריך לומר משהו: לא נכון, ממש לא נכון ש"כל גדולי ישראל התנגדו לעלייה להר הבית". ודאי לא נכון הדבר ביחס לרב קוק ולבנו הרב צבי יהודה. הרב שלמה רענן הי"ד, נכדו של הרב קוק ואחיינו של הרב צבי יהודה, כתב: "זה דבר ברור ללא צל של ספק, כי הסבא רבנו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק לא אסרו לעלות במקומות המותרים. ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים". גם הרב שאר־ישוב כהן, בנו של הרב הנזיר ומקורבו של הרב צבי יהודה, אמר דברים דומים.

על פי דברי השר לשעבר משה נסים, אביו הרב יצחק נסים – הרב הראשי בזמן מלחמת ששת הימים – תמך בעלייה להר בטהרה. לאלה יש לצרף את הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל־אביב, שתמך אף הוא בכך; את הרב דוד שלוש, רבה של נתניה במשך 63 שנים וחבר מועצת הרבנות הראשית; ואת הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב ניסן רוזנטל, הרב ישראל רוזן, הרב אליעזר ולדמן, הרב אליעזר מלמד, הרב רא"ם הכהן, הרב יעקב מדן, הרב דוד חי הכהן, הרב צפניה דרורי ועוד רבים רבים. עוד באביב 1980 קראו הרב יוסף קפאח, הרב יהודה עמיטל והרב דב ליאור "להקים מקום תפילה קבוע ליהודים על הר הבית". הרב שמואל אליהו עמל בימים אלו ממש על ייסוד מקום תפילה כזה בהר, כהמשך לדברי אביו לפני ארבעים שנה ויותר.

בספרו "הר הבית" כתב הרב שלמה גורן שהעובדה שאיסור הרבנות על עלייה להר נשאר על כנו על אף כל המאמצים, וששלטי האיסור על כניסה להר לא הוסרו, גרמה לדעתו להסגרה בפועל של הר הבית לווקף ולאסלאם. חבל שבמחוזות הרבניים – הנלחמים בעוז דווקא בעולים להר בטהרה – אין קשב לאזהרה הזו.