לאחר שהשופטים במשפט נתניהו המליצו השבוע פעם נוספת לצוות התביעה לוותר על האישום בשוחד נגד ראש הממשלה, ולמעשה הבהירו כי האישום המרכזי והמשמעותי בתיקים קרס, שר המשפטים יריב לוין קורא להקים ועדה לחקירת מחדל הגשת כתב האישום, ואף למצות את הדין עם האחראים לכך.
"במשך תשע שנים התביעה ניסתה להוכיח את האישום שסביבו בעצם נבנו כל התיקים האלה, והיא נכשלה כישלון חרוץ. עד כדי כך שבית המשפט אפילו לא מחכה לסוף שמיעת העדים ולא לסיכומים, אלא כבר באמצע ההליך קם ואומר שאין שום מקום לאישום הזה", אומר השר לוין. "בעצם, בית המשפט נתן לרשויות אכיפת החוק הזדמנות אחרונה לצמצם, ולו במשהו, את הנזק הציבורי העצום שהם גרמו למדינת ישראל, לראש הממשלה באופן אישי, וגם למעמדן של רשויות התביעה ולאמון הציבור בהן. כעת הציפייה היא שיהיה סוף לכל הדבר הזה. מלכתחילה כל האישומים האלה היו תפורים בתפירה גסה מאוד. ההליכים זוהמו באינסוף פעולות בלתי חוקיות. ברגע שמתברר שהיסוד והאישום המרכזי לא מחזיק מים, אני חושב שהגיע הזמן לעצור את הדבר הזה – או בדרך של ביטול המשפט או בדרך של מתן חנינה.
כישלון חרוץ של התביעה. נתניהו בבית המשפט | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"לאחר שהתיקים יסתיימו, וכבר אי אפשר יהיה לומר שיש משהו תלוי ועומד, אני חושב שצריך יהיה להקים ועדת חקירה לכל העניין", מוסיף שר המשפטים. "זה אירוע חמור מאוד, שהשפיע השפעה דרמטית על מדינת ישראל ופגע בה פגיעה קשה מאוד. צריך לזכור את כל מערכות הבחירות שנגררנו אליהן בעקבות האירוע הזה. אני חושב שחקירה כזאת הכרחית כדי להבטיח קודם כול שדבר כזה לא יחזור, וכמובן למצות את הדין עם מי שאחראי לכל העניין הזה. אבל קודם כול ולפני הכול צריך לשים סוף להליך האסוני הזה, שלא הביא שום דבר טוב מלבד נזקים אדירים".
את הריאיון עם לוין, במסגרת ההסכת "מאמינים למקור" מבית מקור ראשון, אנו עורכים בסיכומה של קדנציה ארוכה וסוערת במיוחד שלו במשרד המשפטים. שלוש שנים וחצי לאחר הנאום המכונן שבו הציג את הרפורמה המשפטית, ופחות משלושה שבועות לפני היציאה לפגרת הבחירות, לוין מאמין שגם ברגעיה האחרונים של הקדנציה אפשר לשנות את מאזן הכוחות בין הרשויות.
עוד כתבות בנושא
"הנושא של פסילת חוקי יסוד מונח לפתחה של הכנסת", קובע השר לוין, ומפנה אצבע לעבר חלקים בתוך הקואליציה שמכשילים לטעמו את היוזמה שנועדה להבהיר את עמדת הכנסת בנושא. "ביוזמה משותפת שלי, עם יו"ר הכנסת ועם ח"כ אביחי בוארון, גיבשנו נוסח שקובע באופן מפורש שהכנסת מחליטה וקובעת את הדבר המובן מאליו – שלבית המשפט העליון אין סמכות לבטל חוקי יסוד. בוודאי לא להתערב בסוגיה של שיטת בחירת השופטים, שהוא נמצא בה בניגוד עניינים חמור. פעם אחר פעם ההצעה הזו מונחת להצבעה במליאת הכנסת, ופעם אחר פעם אנחנו לא מצליחים להביא אותה לידי גמר, לצערי הרב בגלל עמדתה של סיעת יהדות התורה, שעד היום לא הסכימה להצביע בעד ההצעה הכל־כך טריוויאלית הזו".
אתה מבין למה?
"לא רק שאני לא מבין למה, זו גישה שאי אפשר בכלל להבין אותה. זו גישה שאומרת: מערכת המשפט מתעמרת בנו, אז אנחנו ניתן לה פרס, נשתק את הכנסת ונמנע חקיקה חיונית לשינוי מערכת המשפט ולהתייצבות מולה. אני חושב שזו שגיאה קשה, למרות שאני מבין את המצוקה שהציבור החרדי וחברי הכנסת של יהדות התורה נמצאים בה. בעניין הזה חייבת להיות התגייסות. בשבועיים־שלושה שנותרו אפשר להעביר את ההחלטה הזו עוד בכנסת הזאת, והמשמעות שלה תהיה פשוטה: הכנסת תקבע שכל ביטול של חוק איננו תופס, איננו תקף.
בסוף, הכנסת היא הרשות המחוקקת, ואני חושב שאם כך הכנסת תעשה, ותתייצב מול העניין הזה בעוצמה גדולה, בסופו של עניין גם לבית המשפט לא תהיה ברירה. הם זקוקים לבחירת שופטים, בוודאי לבית המשפט העליון, והם ייאלצו לקבל את מגבלות הכוח. אם נצא מנקודת הנחה של כניעה והתרפסות, ו'טוב, הם יפסלו, אז אין מה לעשות' – אין ספק שנגיע למקום רע מאוד. אני לא מוכן לקבל את הגישה הזו, ואני מצפה מכל סיעות הקואליציה, כל סיעות המחנה הלאומי, להתלכד ולהעביר את ההחלטה הזו, להתייצב מאחוריה בעוצמה גדולה".
אתה באמת מאמין שזה ישפיע על בית המשפט?
"זה צריך להשפיע קודם כול על הכנסת. הרי בלי שיתוף פעולה של הכנסת ושל הממשלה אי אפשר להקים ועדה לבחירת שופטים, ואי אפשר לבחור שופטים, ואי אפשר לתקצב תקנים. לכן, אם הכנסת והממשלה יאמרו לבית המשפט 'עד כאן, בכל הכבוד, זה לא בסמכותך, הפסיקה שלך היא בלתי חוקית, אנחנו עומדים על כך שחוק היסוד שאושר כדין ושהוא באמת חוק מאוזן יעמוד על כנו', בטח ובטח במצב שמתקיימות בחירות ואנחנו נחזור ונקבל את אמון העם – אני חושב שלבית המשפט לא תהיה ברירה.
"אם כל הזמן נסתכל ככה בחוסר אונים ונאמר 'טוב, מה נעשה, אי אפשר להגיד להם, הם בסוף הפוסק האחרון', אז באמת זה יהיה המצב. אבל אם הכנסת תקום, והממשלה תקום, ותאמר לבית המשפט העליון 'עד כאן, יש בלם, אתם לא יכולים להתערב בחוקי יסוד, זה בסמכות שלנו, זאת האפשרות שלנו לשנות דברים שנעשים על ידכם בדרך שאנחנו חושבים שרוב העם לא מקבל אותה, לאחר שקיבלנו מנדט ברור בבחירות שיהיו בקרוב' – אני חושב שבזה יושם סוף לכל מה שאנחנו רואים כאן. מדינת ישראל תחזור למקום של דמוקרטיה אמיתית".
השתלטות עוינת
מצד שני, רק השבוע בחרה הוועדה לבחירת שופטים בראשותך כמה עשרות שופטים לכמה ערכאות, בעקבות צו של בג"ץ. בעצם נכנעת לבג"ץ?
"בדיוק להפך. מה שקרה בוועדה לבחירת שופטים הוא שאני כבר לפני שנה הגעתי לסיכום על שורה ארוכה של מינויים שאני מעוניין בהם, משום שהם עומדים בעקרון היסוד שקבעתי מתחילת הדרך למינוי שופטים – מינויים מגוונים של שופטים מכלל שכבות האוכלוסייה ומכלל תפיסות העולם המשפטיות. מה שקרה לצערי הרב היה שבעקבות הפסיקות והחלטות הביניים של השופט מזרחי בתיק המפורסם של יונתן אוריך, חלק מחברי הוועדה חזרו בהם מהסיכומים האלה ובעצם דרשו לבטל את המינוי שלו לבית המשפט המחוזי. לדבר הזה כמובן לא הסכמתי בשום אופן. הם חשבו שהם יוכלו, דרך צווים של בית משפט, לכפות עליי לקיים בחירה מהירה של שופטים אחרים בניגוד לכל ההסדרים שהיו. כעת הם הבינו שהדבר הזה לא יצלח, ובסופו של דבר חזרנו לסיכומים המקוריים".
"הצלחנו להסיר את המסכות" לוין השבוע | צילום: נעמה שטרן
זה מעניין, כי אתה כביכול לא מכיר במינוי של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, אבל מנהל איתו משא ומתן. איך זה קורה טכנית?
"התשובה פשוטה. קודם כול, אני בוודאי לא מכיר בו ואני חושב שאסור להכיר בו, משום שהוא לא נבחר כדין אלא בדרך של השתלטות עוינת על הוועדה לבחירת שופטים. אני חושב שאם נכיר במהלכים האלה, לא תהיה סיבה שהדבר לא יקרה פעם אחר פעם. לעובדה שאינני מכיר בו יש משמעויות עמוקות מאוד, גם על מעמדו הציבורי. היא משליכה באופן ישיר על הסיכוי שהשופטים יחזרו על פעולה כזאת. רק בישיבת הוועדה האחרונה ראינו שבסופו של דבר הם בחרו ללכת בדרך ההסכמות.
"עכשיו תראה, האופן שזה נעשה הוא פשוט מאוד. אני עובד מול מנהל בתי המשפט, הוא מרכז את עבודת הוועדה ואוסף את העמדות מתשעת חברי הוועדה, מנסה לגשר על הפערים ומציע הצעות כאלה ואחרות, ובסופו של דבר גם הגענו להסכמות רבות מאוד. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שהשופט צחי עוזיאל, מזכיר הוועדה לבחירת שופטים ומנהל בתי המשפט, ראוי להערכה עצומה. הוא באמת עשה כאן עבודה מאוד לא פשוטה, והביא לתוצאה חסרת תקדים. מינינו בקדנציה הזאת יותר מ־270 שופטים לבתי המשפט, שהם למעלה מ־25% מסך שופטי ישראל. ומתוך השופטים האלה יש רוב של שופטים שלא היה להם מעולם סיכוי להיבחר ולהתקדם בתוך המערכת הזו".
אבל בחסות הרצון המבורך להגיע להסכמות ולא לשבור את הכלים, השבוע פורסם שמו של השופט עמית ברשומות כנשיא בית המשפט העליון, והחוק קובע כי שופט ששמו פורסם ברשומות אין עוררין על מינויו. פה כן נכנעת?
"ממש לא. כמו שכבר אמרתי, אני לא מכיר במינוי של השופט עמית. הוגשו נגדי עתירות שנועדו לחייב אותי באופן אישי לפרסם את מינויו כאקט של הכרה בו, וסירבתי לעשות זאת. גם בית המשפט הגיע בסופו של דבר לכלל מסקנה שזה לא ילך, ולא יוכלו לכפות עליי, ולכן נתנו החלטה בפסק דין שמנחה את מנהל בתי המשפט לפרסם. מנהל בתי המשפט פרסם, זה בסדר, אבל אני לא מכיר בשופט עמית. הפרסום הזה לא משנה בעיניי דבר וחצי דבר מהבלתי־חוקיות המוחלטת של ההליכים שבהם הוא נבחר.
"אני אמרתי לאותם שופטים, לא באופן ישיר אלא באמצעות מי שייצג אותי, שהדרישה הזו ממני לפרסם את השם מזכירה לי קצת את ימי האינקוויזיציה, כשהביאו אנשים ואילצו אותם לומר דברים שהם לא מאמינים בהם, כאילו זה הופך אותם לדברי אמת. במובן הזה בית המשפט אולי בכל זאת התעשת והבין שאי אפשר לחייב אדם להצהיר על משהו שמנוגד לחלוטין למה שהוא מאמין בו, מנוגד לחלוטין גם לאמת. לכן, כדי להיחלץ אולי מהמצר שהם נכנסו אליו בעצמם, הם בחרו בפתרון המאולץ הזה. זה לא משנה. הדבר החשוב באמת הוא שהלקח נלמד. אני לא חושב שיימצא עוד מישהו שיתיימר לעמוד בראש בית המשפט העליון שירצה 'להיבחר', במירכאות, באופן הזה ולשאת במחיר הציבורי שכרוך בכך".
העם יחליט
גאוותו של לוין על כך שלא נכנע לבג"ץ, מתחברת גם לסירובו למנות את ארבעת השופטים החסרים בבית המשפט העליון אם לא ייכלל בהם לפחות אחד מהמועמדים שהציג לתפקיד, ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון. בשיחה איתנו הוא מבהיר שכעת שאלת בחירת השופטים מונחת לפתחו של הציבור, ואם זה יעניק לגוש הימין את הרוב הדרוש, לשופטי העליון לא תהיה ברירה אלא להיכנע.
"האמת היא שלא הייתה לי דילמה", הוא משיב לשאלתי אם כעת, בתום הקדנציה, הוא מצטער על התעקשותו, שבעקבותיה לא מונו בתקופתו שופטים חדשים לבית המשפט העליון. "השאלה שלך הייתה נכונה לו שופטי בית המשפט העליון היו באים עם הצעה ואומרים לי 'תראה, אנחנו לא מוכנים לקבל את ד"ר בקשי ואת ד"ר ביטון, אבל אנחנו מוכנים לקבל שופטים אחרים שיש לפחות סיכוי שהשקפותיהם ועמדותיהם דומות, ובאמת ייצרו שינוי אמיתי בבית המשפט'. הצעה כזאת לא הייתה מעולם. להפך, הייתה אמירה ברורה של שופטי העליון לכל אורך הדרך שהם לא יסכימו לקבל לשורותיהם אף אחד מסוגם של ד"ר בקשי וד"ר ביטון. ממש במילים האלה הם השתמשו. אני לא מוכן לעשות שקר בנפשי ולא כלפי הציבור שבחר בי.
"הגיע הזמן שלבית המשפט העליון ייכנסו שופטים עם השקפת עולם שונה לחלוטין, מרקע אחר לחלוטין. כל עוד ישנה פסילה גורפת, לא ימונו שופטים", מצהיר לוין. "את שיטת האיקסים הזאת כפי שנעשה ביחס לד"ר בקשי, לד"ר ביטון, ואגב גם למועמדים אחרים טובים מאוד, אסור היה לי לקבל. כעת הדבר הזה מובא לפתחו של הציבור, משום שבקדנציה הבאה מתחלפים שני שלישים משופטי בית המשפט העליון, וברור לגמרי שאם אני אמשיך במשרד המשפטים לא תהיה להם ברירה, הם יהיו מוכרחים להגיע איתי להסכמה מרחיקת לכת על שינוי עמוק, על מינויים שונים לחלוטין מאלה שהיו עד היום. אחרת, בית המשפט העליון יירד לחמישה או לשישה שופטים ובעצם ייכחד ולא יוכל לתפקד. אגב, השופטים עצמם אומרים את זה.
"לכן אני חושב שההכרעה בבחירות הכל־כך חשובות האלה בנושא המשפטי ממוקדת בעיקר בשאלה הזאת: האם אנחנו רוצים לראות בבית המשפט העליון את ד"ר בקשי, ד"ר ביטון ושופטים בעלי השקפת עולם דומה, או שאנחנו רוצים להמשיך עם בית משפט חדגוני, עם שופטים שרובם המוחלט מתגלים פעם אחר פעם כשופטים שאולי באים בתחפושת שמרנית אבל הפסיקות שלהם אקטיביסטיות קיצוניות".
אתה מדבר על "להשלים את המהלך", ואני תוהה אם הוא בכלל התחיל. נראה שעד עכשיו קרה מעט מאוד מההבטחה הגדולה של תחילת הקדנציה, אף שלראשונה זה שנים כיהנה פה "ממשלת ימין על מלא" קדנציה שלמה.
"התחושות האלה הן הרבה פעמים תולדה של שיטת הדכדוך, שלצערי הרב לא פוסחת גם על התקשורת בימין לפעמים. כל הזמן רוצים להסביר מה לא השגנו וכמה לא הגענו לשום דבר – לא בנושאים הביטחוניים, לא בנושאים המדיניים, ולא בנושאים אחרים – וזה נכון גם בעניין הזה. אני חושב שהדבר הזה מנותק לחלוטין מהמציאות".
אז מהי באמת רשימת ההישגים שאתה מסמן לעצמך בתום הקדנציה הארוכה הזו?
"הישגים דרמטיים, חסרי תקדים, שאם הייתי אומר לך בעבר שיש שר משפטים שיגיע אליהם בקדנציה אחת, היית אומר 'אין סיכוי'. הדבר הראשון הוא חשיפת האמת וההבנה של המצב שאנחנו נמצאים בו. הבנה שיש קבוצת מיעוט ששולטת בנו באמצעות המערכת הזו, ואגב, היא שולטת גם בכל המינויים לכל התפקידים האחרים. זה בולט בעוצמה גדולה בסוגיית המינוי של ראש השב"כ. אתה מסתכל על ראשי השב"כ ורואה את ארגמן, את דיסקין, את רונן בר, את כרמי גילון, עמי אילון, כמעט כולם אנשים מהשמאל הרדיקלי, ואתה שואל את עצמך איך זה קרה. ואני רוצה להזכיר שלפני המינוי של דוד זיני, מפגין בקפלן כמעט מונה לראש השב"כ (אלי שרביט, ש"פ).
"למה לא קרה הפעם מה שקרה בכל הפעמים הקודמות? משום שהמסכות הורדו, והציבור מבין. הייתה זעקה ציבורית אדירה. אנשים אמרו 'אנחנו לא מוכנים יותר לקבל את המצב הזה, שקבוצה קטנה יכולה לקבל את כל התפקידים הבכירים'. באמת ניהלנו מאבק גדול, ומונה דוד זיני. אלה המינויים שאנחנו רואים בצמרת השב"כ, בצמרת המוסד. פעם ראשונה מונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, נציב שאיננו שופט עליון אלא שופט מחוזי בדימוס, השופט קולה, שביקר בחריפות רבה את הפרקליטות לאורך שנים, ובאמת פועל בצורה אחרת לחלוטין.
עוד כתבות בנושא
"מינינו קרוב ל־150 שופטים שלא היה להם סיכוי מעולם להתמנות או להתקדם בתוך המערכת. עד כדי כך שבחלק מהמקרים, כשצלצלנו להודיע להם על המינוי, היינו צריכים להתקשר ממספר מזוהה של הנהלת בתי המשפט, כי אנשים פשוט לא האמינו. אמרו 'אני כבר התייאשתי, לא חשבתי שאי־פעם יהיה לי סיכוי להיבחר'. זה נמשך בביטול של הלכת אפרופים, ההלכה המרכזית של אהרן ברק במשפט האזרחי, הקביעה הזו שאפילו כאשר צדדים עושים חוזה, לא הם קובעים אלא השופט קובע במקומם. זו בעצם החזרת הסמכות לציבור, לאזרחים, להחליט מה הם רוצים לעשות ובאילו חוזים הם רוצים להתקשר. עשינו שינויים גדולים גם בעולמות המינויים בתוך המערכת המשפטית, וגם בסוגיות שנוגעות ליהודה ושומרון, שנחסמו על ידי המערכת הזו לאורך שנים. הדוגמה הטובה ביותר היא מרשם המקרקעין, הטאבו. עשינו מהלך היסטורי שהיה נראה דמיוני - יותר אין את הספרים האלה בכתב־יד שצריך לרוץ באופן פיזי למנהל האזרחי לחפש. במקום זה יש מערכת מקוונת, העתק מדויק של מערכת הטאבו שפועלת בשאר חלקי המדינה.
"אנחנו נמצאים קרוב מאוד להשלמת החוק לפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, ובמסגרת זו גם שינוי עמוק באופן בחירת היועץ המשפטי, בדרך שתשים סוף למצב האבסורדי שבו תהליך הבחירה נשלט בכלל בידי שופטי בית המשפט העליון, לשכת עורכי הדין ודקאני הפקולטות באקדמיה. הרשימה באמת ארוכה מאוד. אגב, אני מוכרח להגיד עוד דבר שחשוב לי, אני חושב שטיפלתי גם בלא מעט עוולות גדולות שמערכת המשפט עשתה למה שמכונה 'האזרח הקטן', נושאים חברתיים לחלוטין".
נחישות ורגישות
הזכרת את היועצת המשפטית לממשלה. התחושה שלי היא שאפשר היה לעשות את זה אחרת ולהשלים את הדחתה, אבל הממשלה קצת גררה רגליים, אולי בתקווה שהדברים יסתדרו בלי להדיח אותה, ובסוף נשארתם איתה עד סוף הקדנציה.
"קודם כול זה עומד להשתנות, אם נשלים את חקיקת החוק לפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה".
אתה מאמין שתצליחו להשלים אותו בשבועיים שנותרו?
"אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד, גם בזכות חברי שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, שבאמת מגיע לו קרדיט עצום על עשייה אדירה בשותפות מלאה במאבק החשוב הזה. החוק הזה כבר עבר בקריאה ראשונה ונמצא בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. שוב, אני מקווה שתהיה התגייסות של כל הקואליציה להעביר אותו. אם הדבר הזה יקרה נוכל להשלים אותו, ויהיה לנו פתרון שלא יחייב את הממשלה הבאה לעבוד עם יועצת משפטית שאין לה אמון בה.
"אבל אומר לך משהו בעניין הזה: תראה, אני השלמתי את תהליך ההדחה של עורכת הדין בהרב־מיארה, ועשיתי את זה בדיוק על פי הכללים המתחייבים. ואז קרו שני דברים מקוממים מאוד. אחד, גלגול עיניים, אין לי מילה אחרת, של שופטי בית המשפט העליון, שאמרו שהממשלה איננה יכולה לשנות את דרך ההחלפה של היועץ ולכן התהליך שבוצע נפסל על ידם. זה אבסורד. לא ראיתי אותם קובעים קביעה כזאת כאשר בבוקר הבחירה ביהודה וינשטיין ליועץ משפטי לממשלה שינו את הכללים לגבי אופן הבחירה, ואז אישרו את בחירתו. אז זה היה בסדר גמור. באמת צביעות לשמה.
"אבל הדבר היותר מהותי הוא העובדה שלמחרת היא הוזמנה לישיבת קבינט, והיא עדיין מוזמנת לישיבות קבינט וממשלה ומתקבלות ממנה חוות דעת. אני אומר לחבריי בממשלה בצורה ברורה מאוד: תראו, אני שר המשפטים, לי הכי קשה לא לעבוד עם יועץ משפטי לממשלה, משום שממשק העבודה שלי איתו הוא יומיומי, אבל מאז החלטת ההדחה אני עומד מאחוריה; לא קיימתי איתה פגישות, לא הזמנתי אותה אליי, לא קיבלתי ממנה חוות דעת, ואני מצפה מכולם לנהוג באותה דרך. כאשר הממשלה עצמה אומרת 'הדחנו אותה, אבל אנחנו לא באמת עומדים מאחורי הדבר הזה, ואנחנו ממשיכים להזמין אותה ולעבוד איתה' – קשה להתפלא שזה המצב".
ואולי זו עמדתך, אבל ראש הממשלה ויתר ראשי הקואליציה לא עומדים מאחוריך במאבק הזה?
"צריך להגיד את האמת: לא קיבלתי מספיק גיבוי לכל אורך הדרך מכלל מרכיבי הקואליציה. זו עובדה שאי אפשר לחלוק עליה. אני חושב שראשית העניין עוד בליל גלנט המפורסם, במרץ 23'. תראה, אני יצאתי לדרך עם הרפורמה המשפטית, והייתי אמור להשלים את עיקרי המהלך הזה עד יוני־יולי 23'. לו היו עומדים כולם מאחוריי, היינו משלימים את הדבר הזה והיינו נמצאים במקום אחר לחלוטין. אלא שאז, לצערנו, היו מי שנבהלו מההפגנות, גם חברי כנסת ולצערי גם חלק מראשי המפלגות. התוצאה הייתה שהמהלך הגדול הזה נעצר באותו ליל גלנט.
"אני רוצה להזכיר לך שאז אמרו לי 'הרפורמה כבר לא תקרה, שום חוק לא יעבור, מה שהיה יישאר'. בניגוד לכל התחזיות השחורות האלה, אני לא ויתרתי. ברגע שאפשר היה לחדש את פעילות החקיקה – חידשנו אותה, העברנו חוקים חשובים, עשינו מינויים חסרי תקדים. אבל בסוף, כשיש לך 64 מנדטים כמו שהיו לנו אז, או אפילו 68 עכשיו עם ההצטרפות של תקווה חדשה לקואליציה, אבל בפועל זה לא קיים כשמגיעים להצביע – כמו שתיארתי קודם בנושא שעומד עכשיו על סדר היום, החלטה היסטורית של הכנסת שבית המשפט איננו יכול להתערב בחוקי יסוד – אז הרוב הוא על הנייר, וקשה מאוד לפעול. זה אחד הדברים שעומדים במערכת הבחירות הזו למשפט הציבור, אגב גם בפריימריז הפנימיים בליכוד ובוודאי בבחירות עצמן".
אתה מדבר על ראשי מפלגות הקואליציה, אחד מהם הוא יו"ר הליכוד. גם הוא לא נתן לך מספיק גיבוי?
"תראה, זה לא סוד שבליל גלנט הייתה החלטה של כלל ראשי המפלגות לעצור את החקיקה הזו. אני לא מנקה מההחלטה הזו אף אחד. אגב, הזהרתי באותו לילה שהמחיר של ההחלטה הזו יהיה כבד מאוד, כי בצד של האופוזיציה ובוודאי בקרב ראשי מערכת המשפט לא יבינו שיש רצון לאחות את הקרעים בעם, אלא יראו בזה כניעה ונסיגה, ויתור וחולשה. יש הבדל גדול בין שאיפה ומאמץ שחייבים לעשות כדי להגיע להבנות, להגיע להסכמה רחבה, ובין הורדת ראש וכניעה לאלימות ולסרבנות ולדברים מהסוג הזה.
"אגיד לך עוד דבר. כשגדעון סער הצטרף לממשלה והיה מוכן ללכת איתי למהלך של שינוי החוק בעניין הוועדה לבחירת שופטים, הוכחתי שאני לא רק מצהיר בסיסמאות על נכונות לעשות פשרות, אלא גם מוכן לעשות פשרות בפועל. באמת הגענו להבנה ולחוק שאין חולק שהוא חוק שלא מאפשר השתלטות, והוא גם לא מאפשר למנוע את הגיוון של מערכת המשפט כמו שראשי המערכת מנסים לעשות. מה שראינו בדיון בבית המשפט הוא עד כמה יש סירוב בצד השני לקבל כל פשרה וכל שינוי של המצב הקיים.
"אני חושב שאנחנו צריכים לפעול בשתי ידיים במקביל: יד אחת מושטת להבנות, אבל ביד השנייה לומר בנחישות גדולה – רבותיי, מי שלא מוכן להגיע לשום הבנה, מי שחושב שהוא יסכל את השינוי בכך שהוא יעודד סרבנות או ינהג באלימות, מול הדבר הזה אנחנו נתייצב בעוצמה גדולה ונקדם את הדברים ונשלים אותם. אם ננהג כך, אני חושב שלא רק נשלים את השינוי, אלא שהוא יקרה מהר מאוד. כפי שאמרתי קודם, במציאות של הרכב בית המשפט העליון הנוכחי והתחלופה הגדולה של השופטים בקדנציה הבאה, לא תהיה להם ברירה אחרת".
עוד כתבות בנושא
