הבחירות בישראל הן מתישות, ולא רק מטבען. הסיקור התקשורתי בעולם של הבחירות במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון הוא לעתים קרובות לא רק צבוע, אלא גם פגום באופן מזעזע.
עוד כתבות בנושא
קחו לדוגמה את ריצ'רד אנגל מ-NBC, שמעלה את השאלה הרטורית: "האם פלסטינים יכולים להצביע בבחירות בישראל?". אנגל בילה כמעט שתיים וחצי דקות של נאום גיאוגרפי בניסיון לנצל את מושג האזרחות ולהציג אותו כמשהו שנמנע באופן לא הוגן מאנשים שאינם אזרחים. הוא קובע:
"פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה… חיים תחת כיבוש. הם אינם אזרחי ישראל, ואין להם את הזכות להצביע… אז אילו פלסטינים יכולים להצביע? רק פלסטינים שהם גם אזרחי ישראל".
הכי מעניין
כיצד "חיים תחת כיבוש" הופכים לזכות להצביע? עיראקים ואפגנים חיו תחת כיבוש קואליציוני במשך שנים. עם זאת, רק אזרחים עיראקים ואפגנים של ארצות הברית הורשו להצביע בבחירות האמריקניות. לא ליפנים ולא לגרמנים ניתנה זכות להצביע בבחירות האמריקניות, הבריטיות או הרוסיות. בוודאי שיש משהו מאחורי הטענה הזו מעבר רק לסטנדרט הכפול שלה.
מי אזרח ומי לא?
הניו יורק טיימס עשה טעות דומה. העיתון מציין כי "משקל הבחירות בישראל כבד עבור הפלסטינים בגדה המערבית, אך אין להם את הזכות להצביע בהן". הדבר נכון גם למשקל הבחירות באוקראינה עבור אזרחי רוסיה, אך איש מעולם לא הציע ש"להיות מושפע מתוצאות הבחירות" שווה ל"זכות חוקית להצביע" בהן. פרט לישראל, כלומר.
ניסוח כזה מטשטש ומסיח את הדעת מהנושא הבסיסי. הפלסטינים אינם אזרחי ישראל, ורובם אינם רוצים להיות כאלה. כדי להעניק להם את זכות הבחירה, ישראל תצטרך למעשה לספח את יהודה ושומרון ורצועת עזה - מהלך שיבטל למעשה את האפשרות לפתרון שתי המדינות, בו אותה תקשורת ממש תומכת.
עוד כתבות בנושא
מצד שני עומדים ערביי ישראל, שהתקשורת המערבית אוהבת יותר ויותר לכנות "אזרחי ישראל הפלסטינים". לאחר הבחירות בישראל, עיתונאים בוושינגטון פוסט החליטו לעשות בדיוק את זה, וכתבו כי "תוצאות יום שלישי היו שיא היסטורי עבור שני מיליון אזרחי ישראל הפלסטינים, כחמישית מהאוכלוסייה". בחירת תיאור זה פועלת למחיקת ההבדלים התרבותיים והמשפטיים בין ערביי ישראל לפלסטינים.
מבחינה תרבותית, זוהי דוגמה מובהקת למערביים הכופים רעיונות מערביים על אוכלוסיות זרות. כפי שציין ארגון CAMERA בעבר, רוב ערביי ישראל מעדיפים לא להיקרא "פלסטינים", אלא "ערבים", "ערבים-ישראלים" או פשוט "ישראלים".
חוקרי CAMERA הצביעו על טעויות דומות של CNN בעבר. דרסי גרונבלט מ-CAMERA ציינה כי כאשר כלי התקשורת מתייחס לכל המגזר הערבי בישראל כפלסטיני, הוא כופה "זהות לאומית שסקרים מראים באופן עקבי שאינה ראשונית עבור הרוב המכריע של אזרחי ישראל הערבים".
חברי מפלגת הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ) | צילום: מיכאל גלעדי // פלאש 90
מבחינה משפטית, ערביי ישראל מצביעים משום שהם צאצאיהם של אותם ערבים שבחרו להישאר בישראל ב-1948 וכך הפכו לאזרחי המדינה. פלסטינים, לעומת זאת, הם צאצאיהם של אלה שלא נשארו והצטרפו למדינת ישראל הצעירה, ובמקום זאת פינו את הדרך לצבאות ערביים פולשים שביקשו להשמיד את המדינה היהודית.
גם אם תטענו שפלסטינים ביהודה ושומרון נמצאים כעת תחת כיבוש ישראלי, אמנת ז'נבה הרביעית מציינת כי הם "אינם אזרחים" של הכוח הכובש.
לאחר עשרות שנים של סכסוך, כולל כמעט שני עשורים תחת כיבוש ירדני או מצרי, ניתנה סוף סוף לפלסטינים הזדמנות להצביע בבחירות עם הקמת הרשות הפלסטינית, שנוצרה במסגרת הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף.
עוד כתבות בנושא
הרשות הפלסטינית יכולה לקיים בחירות. היא אמורה לקיים בחירות. היא התחייבה לקיים בחירות. אבל בפועל היא מחליטה לא לקיים בחירות, וחושפת בכך את השחיתות השלטונית הבוטה של ההנהגה הפלסטינית.
לפני שבועות ספורים, יו"ר הרשות אבו מאזן דחה שוב את הבחירות הפלסטיניות. הן נקבעו במקור לנובמבר (חודש זה, בו ימלאו לו 91), ויכולות היו להביא לעלייתו של מנהיג חדש שיוביל את הפלסטינים לעבר שלום ושגשוג. אבל אבו מאזן בחר להיות דיקטטור דה פקטו, ששולט באמצעות צווים מאז תום כהונתו הנשיאותית הרשמית בשנת 2009.
מצביעה בקלפי בדאלית אל־כרמל | צילום: AFP
התקשורת לא צריכה לטשטש את האחריות הפלסטינית לקיום בחירות משלה, תוך ניסיון להציג את ישראל כגורם היחיד המונע את קיומן. היא לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: אי אפשר להתעקש שהפלסטינים ראויים לזכות הצבעה, תוך התייחסות אליהם כאל אוכלוסייה אחת אחידה - בלתי נפרדת ובלתי מובחנת - שעתידה הפוליטי חייב להיקבע דווקא בקלפי הישראלי.
פלסטינים ביו"ש ובעזה ובעזה אינם אזרחים ישראלים, והדרתם מהבחירות בישראל אינה מהווה שלילה של הדמוקרטיה - אלא עניין פשוט של אזרחות. הכשל הדמוקרטי האמיתי טמון בכך שמנהיגיהם שלהם ממשיכים למנוע מהם כל אפשרות להצביע בבחירות בהן הם אמורים להצביע מלכתחילה.
עוד כתבות בנושא
